On Avery Island הוא לונה-פארק גרוטסקי של דמויות וסיפורים קצרים, חלקם קטועים, הזויים. הדמויות שמאכלסות את שיריו של ג'ף מנגום מגיעות משולי החברה: משפחות מעוותות, ילדים אבודים, חברים אובדניים, רוחות רפאים.

קליק: [אני ממש מקווה שזה עובד, אם לא - הנה קישור ישיר]

מה יותר בודד מאלמנה? אלמנות ויתומים זה משהו שאוטומטית מפעיל את בלוטת הרחמים ואת מבטי האהדה מזרים. אבל כמו שמתרגלים למבטים מתרגלים גם לבדידות עצמה. הגיבורה הנוכחית של מנגום, אלמנה כאמור, לא מעוניינת להפיג את הבדידות. מי אמר שחייבים? "Always a lonely widow", הוא מציג; תמיד. מה – מאז ומתמיד היית אלמנה? – לא, מאז ומתמיד הייתי לבד.

Crawl across towards your window

I'm calling softly from the street

Always a lonely widow,

Half-awake and sleeping on my feet.

I'm of age but have no children

No quarter phone booth calls to home

Just late-night television

Inside my bedroom all alone.

אני לא בטוחה שאפשר לכנות את המצב "בדידות שמחה", אבל המצב הוא מצב קיים, וכן, זו בדידות שלמה. אין לי תלונות – אומרת הגיבורה – אני מציגה בפניכם עובדות: ילדים אין, אף אחד לא מתקשר, הטלוויזיה דלוקה בלילה כברירת מחדל, אבל אני לא מבקשת יותר מזה. ובכל זאת, אם הבדידות כל כך שלמה וכבר כל כך מקובעת, למה אם כן לצאת לרחוב, למה להכביד את מה שכבר כבר ממילא, למה להכביד על מישהו אחר?

"אני קוראת אליך מהרחוב", אבל מה המטרה? זה די פשוט, האמת. הפנייה היא לא פיתרון, כי הרי אין כאן בעיה. אז מה זה כן? שני אנשים בודדים, ביחד. (באנגלית כידוע זה נשמע יותר טוב). ההקשר המקורי (מתוך "The Last Waltz") הוא ריקוד: הואלס האחרון, שני אנשים בודדים רוקדים, הוא מתאהב בה וקובע – "הואלס האחרון צריך להמשך לנצח".

אין טעם לחכות: הבדידות תישאר, אבל יחד יותר קל. לה אין תקוות לקשר, גם לו אין. הוא – אלמן, אולי רווק נצחי, מעולם לא נישא. כך או כך, מה שהיה קודם לא משנה. שניהם עריריים עכשיו. מקרה קלאסי; שניהם סובלים מנדודי שינה, הוא – מצייר בלילות, היא מגיעה מדי פעם להסתכל. אין פשוט מזה. שני אנשים בודדים, ביחד.

There is no use in waiting

Offer up your steps so I can climb

Show me all your figure paintings

Etched in the middle of the night.

הם לא חייבים זה לזו יותר ממה שכבר נמצא. ובכל זאת הגיבורה מבקשת משהו ממנו לעצמה. לא הרבה: תן לי להשתרע על השטיח שלך, לשמוע את הגשם מטפטף בחוץ, לדעת שאני בטוחה כאן בפנים". במילים אחרות, אל תכניס אותי תחת כנפך, אבל תן לי קצת צל.

Let me stretch upon your carpet

Let me hear the rain tap on your street

Knowing I am safe on the inside

Blankets wrapped and drifting off to sleep.