רגעים משמעותיים בזכרון, שהובילו אותי למי שאני ואיני רוצה שיישכחו:
-שלג אצל פז עם גורי
-הבריכה הסודית-פוטבול 8 חברים
- האימונים והאכזבה עם תום במכבי
-האימונים האישיים עם תומר
-הבריכה עם החברים מהקבוצה בקריית אתא
-מחנה אימונים בברקאי
-מחנה אימונים בבת גלים
-OMF וקטרגל עם גורי בהילה
-הטורניר עם אריק בכיתה ב'
- השינה באוהל ומשחקי הטליסממן
-הטיול בנורמן עם חגי
-המסיבה בתובל שגורי השתכר+מ'
- הסטירה מניצן בחרשים
-אצל אודי ו"בובה"
- ה3-0 על טוברוק בטוברוק עם אפק והמשחק האדיר שלי
-ה2-0 על נתניה בוינגייט
-ה4-4 נגד טום בחותרים
-ה2-2 נגד מכבי החזקים
- ה3-0 על מכבי 90 בקצף
-ה2-1 עם הבישול שלי בקצף.. בריש למאג'ד והרמה מדויקת למחמוד לגול נצחון
- ה4-3 שהפסדנו לקריית חיים עם הבישול שלי למחמוד
- ה6-3 על מכבי תל אביב בברקאי עם הבישול לעלי ומשחק מצוין שלי
-האימון שגל הראל ניסה לרמות ועקפתי אותו כל פעם
- האימונים בסוף כיתה ט' שהכל הלך דרכי והגול לחמודי
- הבישול לאעסף עם העין עקומה עם רגל שמאל בול לוולה פנימה
- הקרנות לראש של מוחמד בקריית אתא
-האימון הטוב עם 88 הטעיות מול השוער וגול ניצחון בקט-רגל
- ה10-1 על נווה יוסף בנחף
-הבישול ליאיר ביטון בגושרים.. מסירה על 40 מ' בדיוק לרגל לתנועה מול השער
-האימונים האישיים בכפר עם נטע
- האימונים האישיים בת"א וחזרה לחברים שישנו
- חד"כ בת"א בכיכר רבין, פרחה עם סיליקון והומו שהתחיל איתי
- משחק אימון מול רמת גן שהרגשתי מוכן לבוגרים/גרמניה גיל 17
-התיקו נגד הפועל אחרי האכזבה במסיבה יום קודם... המעבר בין עלי וידין(רם צועק ברקע שאין לי סיכוי, והעברתי אותם בלי בעיה)
חבל שלא שעברתי את מיכאל והבקעתי בעצמי, ההקפצה מעל חנן... יכלתי להיות על גג העולם עם נצחון, אבל בהשוואה ל9-0 שהייתי בהפועל לא רע
הוכחתי שמקומי שם רק יכלתי לנצח וחבל.
- הבישול לקובי במשחק עימון בתחילת העונה באתא+בישול למושיקו
-12 בישולים ב21-1 על חצור
-שאדיר אמסלם חילק את הכתבה עליי בכל הבית ספר
- שתומר לא האמין בי ב-יב' אבל אמר לי את האמת
- בכרמיאל עם המגניבים שפתחתי את הראש+כינסה לחדר הבנות
- בעבודה על החדר עם ברק וגורי, שתפסתי את ברק מלכלך עליי ועמדתי מולו
-הגול עם רגל שמאל בוולה עם שחקן עליי בכפר עם טום נגד הגדולים, היום בו לקחנו פיקוד על הכפר
- הסרט עם ניצן ברק ונועה שניצן נסתה להתקרב לברק ונשכחתי בצד
-הים עם אופיר אוהד והחרא צף
-הדייט בסרט עם הדס..חחח איך קלקלתץתי, הכל כי השוואתי אותה לניצן
- כל הפעמים ששמעתי מוזיקה במחשב ופשוט בכילית בלי סוף, גרמתי לעצמי לשפוך כ"כ הרבה דמעות במקום פשוט לחייך ולהנות ממה שיש לי, וזה אף פעם לא היה מעט... ככה הייתי מגיע יותר גבוה ורחוק בכל כיוון בחיי
- היום בו נשבעתי שאני יחזיר לתומה הצלחה... גם אם יש סיכוי גדול שאני לא יהיה שחקן בגלל זה... 3 אליפויות+הצלת התחת שלו מירדידת ליגה, רק חצי נכשלתי
- שהייתי אצל רז שהם עוד היו משפחה מאושרת, חמין הודי חריף, א קטן ששובר כוסות, פייט-קלאב בטלוויזיה והיה ממש כיף לטייל ולהכיר את החיים שלו
- כמה פעמים שישנתי אצל גל - לישון עם האויב, לא הרמתי את האף ולא הגעתי גבוה, בשביל להגיע למעלה חייבים לתת מרפקים
- אצל פינטו, עם הפן בשיער לפטריה מרשימה... ולפגוש את גיל טל שוב בטורניר בקריות... פוקר עם כולם, מנג'ר, שוטרים וגנבים+חובה חובה סטייל קריות
- אלף שיחות עם תומר, שיש בי הכל, יותר טוב ורוצה מכולם, להגיד לעצמי כל יום כמה אני טוב עד שאני יבין ויפנים את זה...
- ההודעה לפני ת"א - "תראה להם מה אתה שווה כי אתה שווה הרבה!"
- מחנה אימונים בנהלל כיתה ו' חברים חדשים טכניקת הרמות מושלמת שלי, רצון להבין ערבית, שבוע בילוי עם בקרי בקרי וכדורגל
- האימונים לקראת הטיסה לחו"ל, הרגשתי בכיתה ה' רדונדו, חלום שלא התממש לשחק שם
- טורניר בתפו בכיתה ז' שהגענו לגמר, הובלנו 2-90 על יא' והפסדנו וב-ט שנצחנו 4-0 את עפרוני אבל בגלל הרגל נחתי ועפנו כשלא שיחקתי
- מחליף בגשם נגד אתא שנכנסתי ובישלתי גול נצחון כמו נגד מכבי
- הסרט עם ענבר שפגשנו את מור ואחרי על הקיר של הסרט.. פעם אחרנוה שהתראנו
- ריקוד סלואו עם דנה פישמן במצפה הילה שיר טיטניק כיתה ו
- הטיולים עם בר, פיסית לא מושכת אותי בכלל... אבל ביום קבלה ותחילת השנה הקסימה אותי וגם בגללה עברתי לכברי
- השיחות הקרובות עם אוריאן... ששאלה והתאכזבה מהתשובה... כדורגל זה הכל בשבילך??... היא צדקה, באמת שאלה טובה!
- היום באבירים שראיתי את שי על סמים, דאאגתי לו וריחמתי עליו, בעיקר פחדתי... גם אור עשנה, הבנתי פנים אל פנים שאני לא יתקרב לזה בחיים, ולא ייתן גם לחברים שלי ליפול...
- היום שהגר בקרה בבית שלנו אחרי שחזרה בבהלה מהודו אחרי שהסמים עשו לה רע והיא פחדה לבריאות שלה ואיך רציתי להקשיב ולעזור לה והיא ראתה את זה רק חבל שהיא באה לעזרה משי החבר לשעבר, ואותו זה לא עניין ולא היה פנוי לעזור לה... בבוקר אחרי היא נעלמה מהבית.
- המשחק כדורגל במגרש בכפר עם שלושת האחים וגלעד...הבאתי ביצועים מרשימים, אבל בעיקר היה כיף אדיר לראות את הדם והמוח שלך בעוד 2 דמויות ואיך זה מתחבר יפה ביחד... שלישיית גלעד נגד השאר, בלתי ניתנים לעצירה!:)... זכר לחלום בהמשכים של לשחק ביחד עם 10 דמויות רם
- טורניר כפר ורדים הגדול, ניצחנו את כולם, הגמר לא התרחש מעולם... כולם הגיעו והתבטל בגלל ערבים זונות...חחחנצר, אופק , בן, רם ותום... קבוצה מנצחת היה תענוג... נצחנו את וסלי ושכונה, את גירון וחבורתו... כיכבנו
- אליפות ביה"ס כיתה י' עם נטע ביב'0 ניצחנו את כולם, הטעית בלגנים בנצחון במגרש טנים, איתם הפסד 2-1 לגירון שהבאתי גול יפה בוולה לחיבורים ואח של ליבי החטיא מול שער ריק... אח"כ בגמר עם הכיתה שלנו י'1 ניחצנו 2-0 מגולים של אלעד, אני עשיתי הגנה ומסירות העיקר שניצחנו.
- יום ספורט יב' הקראת המכתב לנאור+התבגרות שלי.. קול רועד וכאב מול ההורים שלו+עיניים אליה+חולצות במות צבע גועש באדום +נצחון+אזכור השיאים שלי ב2000+5000... יב'1 שלוש שנים!.
- היום שנשיום שנטשתי את קורל והלכתי עם אלעד ואיתמר לסרט.. חיי יכלו להיראות אחרת אם הייתי נשאר/ היה לי אומץ בכל הםעמים שביקרתי אתה אחרי הביקורים אצל מודי
- המסיבה בסיטיהול שבדקתי את כשירותי ואודי הציל אותי
- המסיבה עם רן צבר בסיטי הול וההלם תרבות+תור ארוך+מוסיקה אדירה+מישהי בחולצה כתומה שרקדה מדהים, לא ידעתי לרקוד לא העזתי, רציתי לרקוד בשביל ניצן, חבל שלא העזתי, הבטחתי לקחת אותה.. לא קרה מעולם...
- רן, אמיתצי, דודי, גל, פינטו, חברים מהכדורגל שהייתי אצלם יותר מפעם אחת ונשכחו... לא לשכוח את אעסף!, ציון, רז, דוד, טירן, מחמוד, אביעד
- בפעם הראשנוה שהצבי הייתה בחרשים, שהסתכלתי 1000 פעמים במראה, נראתי טוב, אבל לא היה לי אומץ לדבר... למה לא הבנתי כמה אני טובה וכמה טוב יש בי... ואני לא צריך להתבייש או להנמיך את עצמי בשביל אף אחת!
אני חייב לכתוב כדי להוציא את המחשבות השליליות מהראש.... 28.8.10 עוד 5 שבועות אני משוחרר...
ואני לא שמח... אני לא מרגיש שאני משתחרר לחופשי כי הסדר יום שלי יישמר... כל עוד אני עם מאיה, לא תהיה תחושת חופש ויכולת לעשות כל דבר שתרצה, המצב עם החברים התדרדר... הזנחה של השנה האחרונה מהרגע שנכנסתי לדכאון של הפציעה עשו את שלהם... אין לי חברים שאני יכול להתקשר אליהם בכל זמן זה בעיה... אין לי חוויות מהחברים בשנים האלה!!.. בעיה גדולה... ובמלחמה על הכדורגל אני חייב להשיג שקט נפשי שיאפשר לי להיות שלם ולהתאמן חזק בליגה ב' כשאני יודע שאני כבר בן 21 וגל הראל פותח כבר קבוע בליגת העל...חייב לחזק את הראש!!!!.... ולמצוא את הדרך לחייך... אני חי פעם אחת, גם אם לבד גם אם בלי כל האהבות והחלומות שתמיד רציתי... גם אם בלי... אני בריא וחזק ויחסית הכי יפה שאני יהיה וצריך להנות מזה...חיים פעם אחת
5 שבועות אין לי אף מחויבות ויכול להיות שלם שנתתי את שלי למדינה...
28.10.08 מחברת בזמן אימונים לאליפות צהל
ימים שאני לא רוצה לשכוח, יום שלילשי גשום אחרי יום 1000*4 עלונקה, ילמים וחד"כ, אימוני הנבחרת, מדס נדחה בחלביות בגלל גשם, בכדורגל זה לא היה קורה... ולחברים שבגשם עכשיו בונים עמדות זה לא קורה, את כל הת"ש הזה, הזמן עם הפלאפון, ועוד לבד... אני רוצה לנצל להתקדם בידע שלי על עצמי בשנתיים של יא' יב', כרגע בלדעת מה מ חשבה...
*חג בכפר, שפגשתי אותה לראשונה אחרי שנה ו3 חודשים(עם שני שאפילו לא אמרתי שלום(
*בזמן ביה"ס אם ספרה עליי ולכלכה עליי משהו
*ביום בו שני צצה בחדר
*ונענבר מה אמרה עליי?
*כמה ענבר השפיעה לרעתי
אין רווח אמיתי בלקבל תשובות, הערפל והתהייה מה אם? משאיר מקום מיוחדר בראש של מוטיבציה וסיבה לקום בבוקר...
אבל כדי שהלב ישקוט... צריך לתתת לו לקבל ולשכוח את העבר
דיברתי עם שני - התשובה הכי טובה שיכלתי לקבל, במילותיה: אני ומ' לא מסתדרחים ביחד שזה מספר את הצד שלה, לה יש חיים משלה ולי יש משלי וכאן זה נגמר... שיטת היום יבוא לא תלך, איתה היו לי הזדמנויות.. אפילו כמה... לא הצליח(כנראה גם כי היא לא רצתה,הפסד שלה) ונגמר!!!
כל כך קשה להבין או לקבל שלכ"כ הרבה מספרים בפלאפון שלי כבר אין משמעות, לא מסםפרי החברים מהכדורגל, לא לכל הבנות ששקלתי וויתרתי ומפגרות אחרות, ולא כל החברים שהתרחקתי מהם ב-4 השנחים האחרונות...
אני היחידי שנשאר עם זכרון גדול של אהבה בלב... הרוב שוכחים, ומי שלא הכיר אותי, בטח לא יזכור אותי כמישהו שחסר לו.
זאת הייתה התחושה/תובנה לפני 4 שנים בעזיבת תפן וכך היא גם היום.
על פני השטח אני פסיבי, מעדיף להתמקם בתוך ליבם של האנשים שידעו שהם לא לבד כל עוד אני באיזור, יש להם אבן להישען עליה וכוח שלא ייתן להם להתפרק.
הנה חלפו להם שבועיים... בלי להרגיש שוב יום שלישי... הפעם יומיים לפני התחרות.. הלוחמים הם חברים, אחדות יש, ודבקות במשימה, אני מתכנן לתת הכל מחרותיים!... כשמבחן התוצאה לא יקר ערך לי כמו הכדורגל, אני בטוח שאצליח..
הספר שאני קורא משליך אותי לחקור את עבר חיי, חלק מעניין בו, כמו במי הזיז את הגבינה ובאומנות האושר, שהם כביכול ספרי חוכמה... הוא ההבנה של כמה למדעתי מעצמי מההתבוננות פנימה של כל כך הרבה שנים בדרכיים לאימון ובחזרה,:
אם זה לפש בכל אדם את הצדדים הטובים בו, להתמקד בהם ולראות אם הם מנצחים, או הלקח שלקח לי הרבה זמן, שהוא להעיז לאהוב... כי כל אחד רוצה שיאהבו אותו וכל עוד כוונותי כנות וטובות לעולם איני עושה רע(אומנות האושר)... ואם זה לא לפחד משינוי דרך ההבנה שבדרך השונה אתה תתחזק, אז אולי תפסיד אבל תרוויח הרבה ממקורות שלא ציפית אליהם...
אם זה בעזיבה של תפן או ויתור על ניצן או עזיבת הכדורגל והרווחת החברים ויכולת המסוגלות שהתגברה בצבה ומעל זה..מאיה!..
והתמודדות ועמידה מול אכזבה אינסופית של הפרידה מכדורגל אבל פרידה מהשנאה העצמית והפחד הגדול ביותר שלא נתן לי להעריך את מה שיש לי ואם ההתבגרות הזאת, ההבנה(גם מאומנות האושר) "שאין לפחדים יכולת להוליך את חיינו, אלא רק משאלות הלב והרצונות הכי חזקים וחיוביים הם אלה שיכתיבו ויוליכו אותך לאושר...חיים פעם אחת... והחטא הכי גדול זה להתפשר, לוותר על החלומות ולהיות סתם אחד... מגיל 3 שרציתי להיות גיבור על... דרך הכדורגל לא הסכמיתי להיות סתם איד... ואני לא מוכן גם היום!!!
... לוחם באגוז, נבחרת אגוז, 4 חודשים נשארו לי כדי להיות גאה במה שעשיתי... אנצל את זה עד תום... אעזור לחברים שכה חשובים לי לעבור את זה בקלות ופחות סבל, אתגבר על אתגר החורף האדיר ויתחשל ברוע הטוב שחסר לי דרך הקרב מגע ואעבור כל דבר שיעמוד בדרכי במסלול הזה... הרבה עברו זאת אז בטח שאני... יהנה מהחברים ואחרי שנסיים מסלול נעשה כינוס קודקודים לגבי המשך חיי... אני לא אחד שמוות לעולם... אחרי שנתגבר נחליט... אדם פשוט אני לא אהיעה וכרגע ... רחשי הלב אומרים, גם אם חלוד ואיטי קצת כרגע... החלום נשאר כדורגל, הרבה לנפי אהבה וניצן....
"תהיה מי שתהיה ותעשה מה שתעשה, כשאתה באמת רוצה משהו...
זמ מפני שהמשאלה הזאת בנשמתו של היקום, זאת היא השלילחות שלך על פני האדמה".
"וכשאתה רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתך כדי שתגשים את המשאלה"
המשאלה שלא רציתי לזכות בה, כמו העליה לכעבה הייתה ניצן.
שהאהבה אליה נתנה לי כוח ללא מתחרים.. הכמיהה שיום אחד יבוא והיא תהיה שלי שוטב, אך הפחד להגיד לה מחשש שיתפ]וצץ החלוםפ, תפילה לאלוהים שישמור עליה לפני כל משחק, ככה הכדורגל נראה קטן ואני עם ניצן בליבי יותר גדול מכל יריב שיעמוד מולי, ביחד עם קצת כשרון מולד וחוזק אופי והתמדה, לא סתם עד אמצע י' 16 הייתי אחד הטובים בארץ בתפקיד שלי, ניצחתי את מכבי, קריית חיים, והתאמנתי והובלתי את שנה מעליי(עד החזרה לתומר וליד הקטן שהייתי) עד אותו סילבסטר בכיתה י' שלא רציתי שינשקו את ענת בזמן שאני לא שששם, הזכירה את ניצן, זאת הייתה הפעם הראאשונה שהרוצון לאהבה ולא להרגיש לבד ניצח את ההתחייבות לכדורגל...
משם החלטותי מה שהחלטתי.. לקחתי עוד 2 אליפויות, הצלתי את תומר מלרדת ליגה.. אבל היית יעצוב וכאוב מדי.. הפחוד לוותר הוליך אותי במקום הרצון להצליח...
משחק העזיבה עם ביתר היה טוב, הוכיח שאני לא פחות טוב מאף אחד מבני גילי... האוצר שלי עוד יגיע.. הלכתי עד מצרים דרך אהבה ארהב וצבא כדי למצוא את הפירמידות שלי... ואני מתכנן לעשות את זה!... (האלכימאי)
מחברת מסכם כיתה+מסכם צוות+תקופת עזה
שונא לחלום עליה, שונא, נכון שבאמת כבר אני לא רוצה אותה, אבל הזכון של התחושה שעולה מהמחשבות האלה משגעת אותי, השילוב של ההתרגשות המטרפת שאולי זה יצליח, מול הכאב והעצבות של כפ פעם שהרצון נעצר והתקווה נפלה... פעם זה בעצבות של הנסיעות לקריות ומהקריות והרצון להיות איתה ואם זה האכזבות בכל מסיבה, שכנראה כי היא לא רצתה.. אבל בעיקר... כי לא העזתי!.. סתם ילדה שנה מתחתיי... פשוט סתם ומשגעת אותי.. ML
חלום שחלמתי: הפעם במסיבה, הפעם היא מתעניינת, אני חולם שכן כמו שהייתי בעבר אבל הפעם דווא משחק ומתרחק ממננה, גורי אומר לי להפסיד... בכל מכרה עוד תהיו ביחד..
THIS YEAR LOVE שלוש שבועות לפני סוף מסלול אגוז, שנה ו8 מאז אותה פעם, כשעזבתי את הבית שלה, נתנה הזדמנות, שני הגיעה ופספסתי...
לבושה כחול וחולצה לבנה קרועה, בלונדינית, יותר שטנית יפה עם עיניים עדינות, אני זוכר את הבלגן במחשבות שלי בין הרצון לראות בעיניה שהיא מעוניינת לבין להסביר לה שעוד 3 שבועות אני עוזב לת"א, שוב, אולי לצמיד, ולבין להסביר למה התנהגת כמו שהתנהגת בפגישותינו המעטות הקודמות, ולמה כשחשבת שעוד תטוס לפני המלחמה התקשרת להגיד שלום והתבכיינת, ובין להסביר א תכל הלחץ שיש והיה עליך בשנה הזאת ובין כל זה להגיד!...
"התאהבתי בך מהמבט הרשון, לא מסוגל לעזוב בלי שאני יכיר אותך וסתם להשכיח אותך מהמחשבו ומה שגם במכתב לא הצלחתי להגיד..
אני רוצה אותך, כמו שאת עם כל החסרונות והקשיים, לדאוג שתיהי מאושרת, רוצה אותך לצידי, גם אם רק למעט זמן עד שאני איאלץ לעזוב.. אהבה כזאת לא הרגתי... ופה מילים לא היו הדרך... לנשק אותה וללכת.!!
תובנות בחרמון
18.12.08 יום שישי לפני היציאה לשבת, בנוהל קרב למסכם כיתה, "השבוע הכי קשה במסלול" למדתי את הציר.. ישנן לשלמות ועם הרבה רבק יהיה שבוע טוב.
עכשיו כאן מהתובנה שהייתה לי בשמירה בקור בחרמון, שהרבה זמן לא כתבתי.. לא התעמקתי פנימה בתצקופה שבה עברתי כל כך הרבה רגעים משמעותיים והרבה על המחשבה שהציפה אותי מול הנוף המדהים בחרמון:
"אם לא הייתי טועה/נכשל לא הייתי הופל ומגיע למי ומה שאני כיום"
כל פניה יכלה להוביל אותי למקום שונה לגמרי בחיים, כנראה שזה היה כתוב איפשהו למעלה וכל פעם שוכתב מחדש.
אם לא הייתי נפרד מניצן, אם הייתי עוזב לטוברוק, אם הייתי הולך לנבחרת.. מה? מה אם לא הייתי מתחיל להתאמן בקריות?, אם הייתי מבשל את המסירות בהפועל?, אם הייתי מבקיע את הגול במשחק עם הנוער באתא, אם ברק! לא היה מדליק לי את הסעיף ליסוע לכברי, לא הייתי מכיר את מור נטע חפץ אורי אורי אופיר איתמר אלעד אוהד סתיו שני מאיה!, אם הייתי אומר לניצן בז\מן שאני אוהב אותה?, אם לא הייתי עוזב לכבי, מי היו חברי? אם חא היעיתי הולך לסרט עם אלעד והחברים אם יכלתי להיות עם קורל שהיינו קרובים באותו זמן?, אם לא הייתי הולך לסילבסטר בי' ופוגע בכדורגל? מה אם הייתי חכןם והולך למסיבה של כברי ונהיה עם מישל?, מה אם היה מסתדר עם ענבר?, אם להייתי אם וסי, אם הייתי עכשיו עם מור?, אם הייתי טס לגרמניה בסוף יא'?,
אם הייתי יותר חזק, מספיק אנוכי ולוקח אחריות במקום לוותר על עצמי אם זה בכדורגל בחברים או באהבה... חיי היו נראים אחרת... הפסדתי הרבה אהבות, ביניהן ניצן ומישל אבל זכיתי במאי!
הפסדתי את רם הישן והרחוותי את החברים וכל החוויות האדירות בצבא.
18.12.08
החודש האחרון מפק"צ חדש, רוטשילד שמציק לי, לא נתייחס ונתגבר, התחיל במסכם בדד שהיה חוויה אדירה, ללכת ברגל מהכינרת לשרגא זה לא סתם דבר, שם קשה וכבד, עכשיו, כיף לדעת שחוויתי את זה, עכשיו מוכן לבדד בכל מקום, מהתברברות היום הראשון, עד הנשק והפרות ביום השני דרך ניווט טוב במשגב עד הסווח המטורף ביום השלישי והחוויות בירכא עד הנוף של לוחמי הגטאות ושרגא והכיף של קרב אגרופים עד העונש... שבת!
שבוע מארבים דווקא רגוע, אבל בסופו חוויה מחשלת מאוד, עלונקות של 110 ק"ג, 9 ראשונים בשקט, מרוכז בעצמי בחיזוק פנימי, חשבתי שיהיה קל מהמכין חולות, אבל הפתעהבהרמת עלונקה, הקבוצה החזקה התפזרה.. ת'סוף עשיתי עם מקס שדמון רכבוח עוז ועירד... הגענו רבע שעה לפני שאר הצוות, משקל וסבל גדול שהתגברתי עליו ובאמת כבוד לסיים את המסע בקצב טוב.
משם שבת נוספת בבסים, הפעם עם המון מאיה מהבוקר עד הצאת שב היה ממש כיף.. שמש ויום יפה, התפנקנו בפינה שלנו.. כיף.. נתן הרבה כוח להמשיך..
הגיע התרח"Y שבוע סבלות, לא קשה מדי, בעיקר התגברות על הקור!, סוג של טיול צבאי, מטייל עם 35 קילו על הגב... שקנדליק באיזור תמיד נחמד, גם שבוע המנוחה מהצוות לא הזיק.. להכיר את יעקב וחיוו הקשים, ובעיקר שבוע שלם עם איתן לפני העזיבה שלו... להכיר חברה מגרינפלד גם היה טוב, אבל פרידה ממישהו שלא הכרת ואז שנה וחודש היית איתו כל יום.. התחרות מהמסוק לפריקסט ב100, העלייה לראש הר איילת, החיקויים מ"הישראלים"
חבר תימני טוב לב שעוזב.
מסכם כ
/כדי להירגע, אני חייב להיפטר מחוויות שבוע הכיתה המטורף הזה.. מהתרגיל סווח שפחדתי לירות בצחי, נסיגה שישר הרמתי את גלעד 1 על 1 ואז עלונקה עם התיקים עד למעלה, כמעט נשברתי אבל תיקנתי, סיימנו ככוח חזק.
משם יציאה תוך 5 דקות לדרך, ניווט בטור אחד, היתקלות עם רוזנפלד, הגעה לכיפת תצפית, תרגיל פשיטה, מחבל במגדל ובבית, טיהור בית וחזרה לתיקים דרך הבסיס לקיחת הציוד עמדה ונסיגה איתו מול השביזות של הכיתה והניווט של הדרך... התגברתי שם.. סחבתי יותר מהרוב, עודדתי ובסוף גם הגענו לנקודה הנכונה בניגוד לכמה כיתות... בניית עמדה גדולה מדהימה של דניאל וב-5 כניסה פנימה+עמידה בש'.
10 שעות של צחוקים עם החברים+לימוד ניווט ההמשך, ותצפית על היד.
ירידה עם הציוד דרך הישוב חזרה לציר שהוריד אותנו בגאי שיורד מזרחה שם בלת"ם נסיגת עלונקות מערבה וצפונה, דניאל פצוע, אני עם 2 תיקים רץ קדימה ומנווט, נתתי למצרי נשבר והחזיר לי, קצב מצוין עד הכביש שם משבר קטן.. בסוף 600 מ' פצוע 1 על 1 והגענו ראשונים למרות שיצאנו אחרונים.
שם ירידה למנהרה ונפילה על הראש, במנהרה התחלי מבול, זחילה ארוכה ומרגיזה בפנים ויציאה לגשם להמשך הניווט, טיפסנו במעלה ההר במבול עד תחנת דלק שם 20 דקות רגיע ואכילת ריבה והדלקת נרות ולי בעיקר לימוד ההמשך, משם התחיל החלק הקשה.. ניווט מטורף במבול ובערפל, עידוד החברים, עליה למעלה עד מציאת השביל שלנו מימין שמאלה בו בזיגזגים התחלנו לטפס, כולם שבוזים ועייפים ובדיכאון מהגשם והקור המטורף ולא יודעים לאן מתקדמים, מילמן כמעט התעלף, שמרנו ובדקנו אחד את השני, ניווט ארוך בשביל לפסגת ההר, עד שבפסגה רואים אורות מהומהמים ומגיעים לבסיס, מקיפים אותו משמאל פתאום כשמגיעים לש.ג. רואים את דודו ותצפיות לכודים בתוך הבסיס, מתקרבים לצפת.. הקור עולה, המבול מתחזק, דניאל לקח פיקוד על הניווט, עצירה בבית נטוש ל10 דקות, חיבוק התחממות ולמיד משם יציאה בלי תחושה בגוף מקור, הגענו לקצה הצפוני (איפה שהיינו צריכים להגיע בסוף) אבל אז עברה הודעה שאפשר לעלות על ציוד חם, נכנסנו לחניה של בית, אחרי מרחק גדול של חיפושים ושהייה של איזה שעה, רעדתי מקור כמו שלא רעדתי בחיים, כמו סיוט מהומהם משם יציאה לגשם עם השלמה עם זה שלא תהיה תחושה בידיים וברגליים, פתחנו מצפן צפונה... כשהגענו שוב לשביל אספלט של ההמשך חדלו אותנו והרווחנו כמה שעות מנוחה בסופר עם הזריחה.. התלבשנו, חשבנו שנגמר, היינו כולם מאושרים וגאים, בלי לדעת שזאת רק ההתחלה!...
רביעי בבוקר הוסענו לבית ילדים של הדוסים עם הקירות המאוירות... שינה קצרה על הרצפה, ייבוש הבגדים וצחוקים במחשבה שזהו... בטוח חודלים אותנו..
רק זהו... שלא!!!
חזרה לצומת וירידה בשביל אספלט למטה. עד לקרחת היער שם עשינו מארב... לפני החלקה מרגישה בבוץ בהר הממש תלול, אחרי המארב המשך תנועה עד פיצוץ גדול... נוהל מטען... דניאל שבדיוק עקף אותי דקה לפני פצוע... כל הזמן מבול עלינו, נלחצתי קצת... לקח הרבה זמן לפתוח את העלונקה ובלחץ מטורך העעצע צריך ללמוד את הציר שדניאל ידע כי הוא הפצוע, "2 דקות יצאתם"... לא עמדנו בזמן, גם מילמן פצוע, יצאנו לדרך, 2 פצועים בבאסה ולחץ מטורף, דרך ארוכה לפנינוו ונראה בלתי אפשרי עם 2 פצועים, אחרי 40 דקות, רק דניאל פצוע, קצת בטחון חזר אבל בקור במטורף.. שביזות גדולה.. של החברים יותר משלי.."סך הכל נסיגה, אין מה לקחת ללב, עשינו חולות ברור שנעשה גם את זה", אני נלחם במפה הרטובה, כל פעם רץ קדימה ולומד את הדרך, לאט לאט התקרבנו לקבוצות לפנינו אז הפחד של להיות ולהיתקע לבד ירד... בערך אחרי ק"מ מדברים אל דניאל, אין תגובה... ככה כמה דקות, זהו עוצרים!, מפילים ת'עלונקה, משחררים אותו, מנסים לעזור לו לעמוד והוא מתרסק, הבנו שזה רציני, קראנו לכיתות סיבנו "פצוע אמת" בבהלה גדולה שמנו עליו את כל הביגוד, השקיות והדברים החמים שהיו לנו עדיין בלחץ שהוא לא מגיב, עכשיו מחכים במבול, רק אחרי הרבה זמן מגיע החופל, מחכים עוד בקפור, 2 הצוותים רועדים מקור... עם קנדליק, וולברג,הומינר שכמעט התעלף פרצי.. כיף לראות את החברים מהכיתות האחרות.... בטוחים שהפעם יחדלו אותנו... לא!
ממשיכים תנועה לדלתון, אין תחושה בקצוות הגוף, הריאות ספוגות וקופאות, החזה קפוא, שדמון טעה בניווט הקפנו את הישוב מימין כמעט נתקענו בגלל הפרים, בסוף צדקתי הובלתי את כולם, לפסגה של ההר הכי גבוה... שם בטוחים שחודלים!, הגשם ממשיך, אנחנו מתחת לסככה מסכנה, בפסגה שרוח מטורפת מקפיאה אותנו. ושומעים...: "חצי שעה החלפתם בגדים וחלפס וממשיכים"...
בלי מנוחה התלבשתי בקושי שולט בידיים מרוב רעידות וישר למדתי את הציר להמשך...
המשכנו למטה לנחל, אחרי 100 מ'... גלעד "נפצע" בהתחלה לא האמנתי, אח"כ לא היה אכפת לי.. חושב שהוא ממציא, אבל אני ומקס הגבר משכנו אותו למעלה שם הייתי גאה שהתעליתי למרות הגעס...מצרי הביא את הווסט ואת המאג...
השארנו אותו... והמשכנו למטה.. שלשת א' מובילה ואנחנו איתם... שמחתי שבתחילת הניווט אוכל לעזור לאנשים במקום להתרכז רק בניווט, לכולם כבר ממש קשה וממש עייפים, החלקתי כמה פעמים.. התעצבנתי.. עזרה וטיפ ממקס, וברגע שגרטי היה צריך עזרה שכחתי מעצמי ועזרתי והתעליתי.. נשען ונעזר בי, כ"כ שבוז!!..חחח שיחת עידוד על כוח הרצון וההחלטה והיכולתת לשלוט בשביזות ובעצב או לתת לה לשלוט בך..."החזקי אופי נשארים" "אני איתך עד הסוף גרטי".. בסוף התעודד וכשמצרי נחלש התחזק ונתן לי לדאוג למצרי עם מקס כמובן...
שם כבר ניווטתי לבד עד הישוב(בו נתקעתי עם וולברג בעבר ליד הקקטוסים) שם גם מצרי חדל לקצת.
למדתי את הציר בהפסקה... והמשכנו,\ שיחה שהייתי ממש גאה בה, שמכאן עד הסוף אף אחד לא חודל.. חזקרים ביחד, חברים עד הסוף, כל השבעה.
אני, יותם, גרטי, מילמן, עודד, עירד, ומקסימיליאן, סומך על כולם. הלכנו בתוך הישוב עד שהכביש פונה ל-270, שלום לחבר הטוב פרצי וירידה למטה לשביל אפר ואח"כ חיתוך שלי באוכף בין ההרים וחזרה למסלול המתוכנן, ירידה בשטח מיוער עם עייפות של חלק מהחברים, היה אחלה יום... פתאום נעצר לקצת הגשם והכל ירוק מסביב.. יורדים ובסוף אפילו רצים.. עקפנו את צוות גרינפלד ותחרות ריצה בסוף עם הכיתת חוד... אכלנו סנדוויץ' החלפנו חולצה וקיוויתי להתאפץ קצת.. לא יכלתי... ישר ללמוד את הציר, דווקא פשוט.. כל הדרך לאורך כביש... לילה נוסף בלי שינה... ויצאנו לדרך! (אחרי 20 דקות)
כל הכיתה חזרה!, דניאל וההיפוטרמיה, גילי בלי המאג מצרי וההתייבשות.. שמח ומרגיש חזק שכל הכיתה שוב ביחד...הלכנו לאורך הכביש עד שהגענו לנקודת "אל חזור" לפני המארב.. נרדמנו קצת וחיכינו... מארב בהתרעה קצרה, חסמנו בצורה די גרועה את הכביש, אליסף ברח אל החוליה של מצרי..אנחנו ורכבוח כפתנו את המשקית ת"ש בבגדי חיזבאללה, ביצוע חלבי אבל לא נורא...המשכנו בדרך.. .בדרך "אקסטרים כמו שעודד אמר,.. כולם שבוזים וכועסים על דניאל שנלחץ והתעצבן, בסוף פתרון טוב שלי..(ממש לא משהו גאוני סתם פשוט) למרות שלא הכרתי את הדרך לעשות איגוף שמאלי ולרדת במקום פתוח לשביל של דניאל... התעייפנו קצת... חלק היו על סף התפרקות... מצרי עודד מאחורה, אני לא מבין כשאני חושב על הנסיגה המטורפת שעוד לפנינו, חיסלנו כמה גדרות ואז רגע אחרי ששדמון עקף אותנו, הגענו8 אל רומנו.. פתחנו 360 ונחנו בלי לקלוט מה לפנינו... אני עוד אופטימי ונעול.. מעודד את כולם שהגענו לאקט האחרון...
To relax i have to get loosed of this crazy class wee, from the drill in the forest when i was afraid to shoot tzahi, nesiga when i carried gilad 1 on 1 and then "alunka" with the bags until we reached the top, almost broke, but fixed it, we finished as a strong force
from there find mintues and we were on are way, navigation in one line, itaklut with rozenfeld, then reaching the viewing at the top of the mountaing, "pshita"" drill, terrorist in the tower and in the hous... cleaning the house and bage to the bags throught the base... taking the "emda" equipment and "nesiga" with it against the sadness and the sad feelings of the "kita" and the navigation of the way, i stood strong there, carried more than the rest, cheard them up and in the end also we navigated to exact right spot unlike the other classes
build and amazing "emda" by daniel and in 5 entering and standing in the time
went down with the equipment throught the settelmend back to the road that took us in the "guy" that goes east, there a supprise drill of nesigat alunkot west and north... daniel is injured, im with 2 egs running up front and navigate, gave it to matzri, he broke and gave it back to me... great speed until the road there a little crisis and in the end 600 m 1 on 1 and we reached first even though we started last
there went down into the tunnek and the falling on the head, in the tunnel it started crazy rain, long annoying crolling inside and going out to the rain to continue of the navigation, climing up in the mountain in the crazy rain until a gas station there 20 minutes of relaxation and eating gelli and lighting candles and for me mainly contiuing of studying for the continue navigation, from there the hard part begun.... crazy navigation in the rain and the fog...chearring of all the friends... going up until cutting the fances until reaching the road that goes from right to left, in him in zigzag we stated climing... everybody "shvuzim" and tired and depressed from the rain and the crazy cold and dont know where are we going... milman almost past out, we guraded on one each other, and check each other.. a long navigation to the top of the mountaing.... on the top seeing mumble lights and reaching a base, sorrounding him from the lef and suddenly reaching the entry gate and seeing dudu and tazpiot traped inside the base.... went close to tzfat... the cold is increasing, the rain is getting stronger... daniiel took control of the navigation... stoped in an abanded house for 10 minutes, hug and worming up and studying the road.... from there when back outside, without sence in the body from cold.... reached the northe side(where we where soppoused to get in the end( but then there been a massage that we can put on warm equiment... went into a garage of some house, after a long way of searching.. there we stayed like an hour.... i was shaking from cold like i never done in my life.... like an unclear nightmare... from there going out to the rain with acceptnet that there wont be a feeling in the legs and the feet.... open a campous north.. when we reached again the asfalt road... they stoped us and we earned a couple of hours of rest in the supermarket until the sunrise... got dressed... thought that its over... everybody happy and proud.... without knowing that this is just the beginning!!!
wednsday morning the drove us to kids house of religious dosim with colorfull painted wall.... short sleep on the floor, drying the cloths and laughing in the thought that its over, that for sure the will stop us...
thats it... that not!!
back to the crossroad and down with the asfalt road until an empty space in the forest were me made and ambush... before an annoying slippin in the mud in the tall slope mountain.... after the ambush continue movment until a big boom.... "mine procedure"... daniel which past me just a minute before is the injuerd.... all the time crazy rain fall on us, i got a little nervous... took time to open the alunka, and in crazy pressure i had to study the road that daniel knew because now he his injured.....
two minutes and you are out... we didnt stand in the time.. therefore mimal is also injured//// went on our way, to injureed... in bammer and crazy pressure/// a long way a head of us... and it looked impossible with 2 injured.... after 40 minutes... only daniel is injured... a little comfidents cameback... but in this crazy cold... big shvizut... of the friends greater than mine.... im trying to chear them up...... " its only a nesiga.. nothing to take to the heart... we done the nesigat holot on the sand.. afcourse we are going to do this too.."... im fighting with the wet map... everytime with 2 bags running up front and studying the way.... slowly we reached other groups that were a head of us... so the fear of being stuck behind alone went down... after about a km we are talking to daniel... no response.. like this for a couple of minutes and then..... thats it.. we are stoping!!... we ped the alunka, released him, trying to help him up but he crashes to the ground... then we understood that this is serious.... .. we called the othe classes that were around us... calling "real injured" ... in big worry we put on him all of our clothes, all the the heating bags and the worm staff we had in big pressure that he does not reponding.... now waiting in the big rain... only after a long time the hopel doctor came.... waiting in the freezing air... the 2 crew shaking from cold.... im with kendelik, volberg, huminer that almost also past out, pertzi... fun to see the friends from the other classes.... sure that this time that will stop us... but no!!!1
we continued our way to "dalton"... no feeling at the tips of the body, the longes are soaked and freezing, the chest is frozen, shadmon made a mistake in the navigation so we sorrounded the sattelment from the right, almost got stuck because of the bulls... in the end i was right and led everybody to the top of the highest mountain.... there for sure they will stop us!, the rain continues, we are under a poor little roof... at the top of the mountain when crazy wind made us freeze... and then we hear:..."30 minutes you change your clothes and storm clothes and you continue"... go...
without rest i dressed up as quick as i can... barely control my hands from all the shaking... and straight away went to study the way of the next navigation.
we went down the mountain towards the river, after 100 meters... gilad is "injured"... at the beginning i didnt believed him, later i didnt care.. thinking that he makes this up.. but me and max the gever carried him up... there i was proud of myself... i overcome even though the anger... matzri brought the vest and the mag...
we left him there and continued down the road.... the 3 from a class are leading and we are with them... i was happy that in the beginning of the navigation i will be able to help others instead of focusing only on the navigation, for everybody it was already really hard and they were really tired... i sliped a few times... got angry, help and a tip from Max, and at the moment that Gerti needed helped i forgot about myself and overcome and helped him... leaned on me... so shavuz..hhh... chearring up talk... about the force of the will and the decistion and the ability to control the sadness or let it control you... "those with the strong character stays"... "im with you until the end gerti"... at the end he cheared up and when matzri got we, he became stronger and allowed me to take care of matzri together with Max afcourse...
there i navigated alone until the sattelment... (where in the past i got stuck with volber near the kaktuses) there matzri also "hadal" stopped for a little bit
i learned the road during the break... and we moved on... a conversation that i was really proud of... that from now on.. no one stops anymore... strong together.. friends until the end... all the 7 me,yotam,gerti,milman, irad, and maximilian, trust everybody, we went inside the settelment until a road which turned in 270, said hello to the good friend pertzi and went down to a dirt road and later after my cut in the "ukaf" between the mountains and back to the planned road. went down in a forest area, with big tiredness of some of the friends, it was beutifull day... the rain stoped for a little bit... and everything was green around us... continued going down, in the end even running, we went passed grinfeld crew and it the end running compatition with A CLASS... we ate a sandwich and switched shirts and i was hoping to get a short nap.... but couldnt... and straight went to study the navigation....
it was preety simple, all the way along the road... another night without sleep, we went on the way!( after 20 minutes )
all the class returned!, daniel from the hipotermia, gili without the mag, matzri from the hidration... happy and feel strong that all the class are back together... we went along a road until we reached a "non going back point" before the ambush, we had to wait so fell a sleep for a little bit and waited.... an ambush with a short notice.. we blocked the road in a preety bad way, elyasaf ran away into matzri "hulia".. we and rahbuh copped the mashakit tash in the hizballa uniform, pretty softy execution but never mind...
and we went on in our way.... in a "extreme" road as oded described it... everybody so shvuzim and angry at daniel that got nervous and angry... in the end a good solution of mine (something not genious but simple) even though i didnt know the way, we went around the lef to an open space back to daniel road... we became a little tired... some were on the edge of falling apart... matzri cheered up at the back... i dont understand when i think of the crazy nesiga a head of us...... we destroyed a couple of fances and a moment later shadmon went past us, we arrived to romano... open a 360 and rested without having any idea about what is a head of us.... im still optimistic and focused... cheering everybody that we reached our final act......
we went out with "Rabak" until we reached fast to a fence, there came that feeling that simply its not going to be... the grey part of the "mesakem" not everybody carried the alunka, matzri went shiting in the middle, everybody is angry at each other... mainly sad and dissapointed that its just hard... and for the first tim.... also impossible... trying on the shoulder and slipping in the wet land every time until the acceptness, hand hight in short balks... harder... hurt in the back... when everybody give there is a small progress... slowly slowly people started to dissapear, yotam said "who is crazy to push with me" .... max in strong pushes, milman until his back got stuck. and thats it... and the last strong just dissappear... long struggle until we see class be a head of us but next to us.... dont want to give up,,, fighting and pushing at least to reach to them.... me at the first tim when everybody dissapeard also gave up.... sat down... got bummered... angry on everybody that stops and just hoping that this nightmare will just end..... late i woke up back to life.... big rabak to go up until class B.... daniel was screaming at max that went to sleep... the fear of failing the mission that will ruin the all good MESAKEM but in the end we got a order....L 45 minutes at 2 am everybody is in the mem het (impossible hhh) we closed the alunka ,, in total only 200 m in a maybe hard way but until the road i at the time that im carring that sak of sand understood that this time there is nothing to be angry on all those who gave up... it is truly hard for everybody and some of them are really broken,,, and it was a great week and a great experience with them.... there is no reason to be angry and ruin it... just im not willing to be a person who give up... so i wont be.. but i won be mad on my friends.......
going in the end of the coloumn with max the good friend that tells me not to ruin my back with the sak of sand... climing with a lot of effort and pain in the big rock up.. from there together with all the "pluga" going fast with aching feet in a goal to stand in the "shin" time.... relaxed in my head dispite the pain... happy that the end is getting closer.... after more that 10 hours of struggleing, daniel navigation totaly sleepy, when i am sure that were in a proccedure walkin.... after a long walk, still with the sak on my back in addition to the beg i came to daniel and asked: where are we heading to??
and he said:... dont know!!
ram: but you are leading!...hh
sat with him to study and make sure that he knows the way for the continues... all the time fell a sleep, but knew some hard israel road that will save us and bring us back to the right road...
instead of that we walked for more than an hour... everybody is angry and broken from the choise in the hard road... they just sat and refused to continue.... i moved back to tell the commanders of the classes that will calm the classes down.... daniel knows what he is doing... 400 m of hard walk and we will get to the good oad.... "cheer up and it will be ok", that everybody will stick and keep an eye contact with the one a head and behind of him, and it will all soon be over.... quickly we got to the road and a little after they told us to stop...
there we continued until the geep that waited..... shin gave a closer of the mesakem conversation, when all the body is tight... the back hurts... but the feeling is very good, even thought there is a big fear from the "baltam" that is still waiting for us.... 14 hours of nesiga... at the end we arrived with navigation of daniel and me checking him all the time that he is focused and know the way.......
because that baltam daniel was too long... they canceled our next one....conversation with the father with the past warrior that died in the lebanon war... a lot of dounuts... and a drive back to shraga... really proud of what we done..
יוצאים ברבק עד שמגיעים מהר לגדר, שם מגיעה ההרגשה, שפשוט זה כנראה לא יהיה... החלק האפור של המסכם, לא כולם סוחבים, מצרי מחרבן, עצבנים אחד על השני, בעיקר מבואסים שזה פשוט קשה ולראשונה גם...לא אפשרי, מנסים על הכתף ומחליקים באדמה הרטובה כל פעם עד ההשלמה, גובה ידיים ובבלקים קצרצרים. יותר קשה, כואב בגב כשכולם נותנים יש התקדמות קטנה, לאט לאט אנשים נעלמים, יותם ב"מי משוגע לדחוף איתי", מקס בדחיפות חזקות, מילמן עד שנתפס לו הגב וזהו... והפחות חזקים פשוט נעלמו... מאבק ארוך כשמגלים את כיתה ב' לפנינו ולידינו, לא רוצים לוותר, נלחצמים ודוחפים לפחות להגיע אליהם... אני בפעם אחת ויחידה כשכולם נעלמו גם ויתרתי... ישבתי, התבאסתי, כועס על כל מי שעצר ורק מקווה שייגמר הסיוט הזה.. אח"כ התעוררות שלי.. רבק חזק לעלות למעלה לב'... דניאל צורח על מקס שהלך לישון.. היה חשש של כשלון במשמיה שיקלקל את כל המסכם הטוב, אבל בסוף קיבלנו פקודה:" תוך 45 דקות, ב-2 כולם במ.ח.(בלתי אפשרי..חח!!) פירקנו את העלונקות, סך הכל איזה 200 מ', בדרך קשה אמנם אבל עד השביל ואני בזמן שסוחב את השק חול מבין שהפעם אין לי מה לכעוס על מי שמוותר... באמת קשה לכולם ולחק באמת שבורים.. והיה אחלה שבוע וחוויה אדירה איתם.. אין מה לכעוס ולקלקל, פשוט אני לא מוכן להיות גם ותרן... אז אני לא יהיה אבל לא יכעס על החברים...
הולך בסוף הטור עם מקס החבר הטוב שאומר לי לא להרוס את הגב עם השק, מטפס עם הרבה מאמץ וגם כאבים בסלעים הגדולים למעלה משם ביחד עם כל הפלוגה הולכים מהר עם כפות רגליים סובלות במטרה להספיק לזמן של ש'... רגוע בראש למרות הכאב שמח שהסוף קרב.. אחרי יותר מ-10 שעות של מאבק בנסיגה, דניאל מנווט אפוץ לגמרי כשאני בטוח שזאת דרך מנהלתית בכלל.. אחרי הליכה ארוכה עדיין עם השק בנוסף לתיק על הגב, מגיע לדניאל לשאול לאן אנחנו מתקדמים??...
"לא יודע!"..
רם: "אבל אתה מוביל!.." חח ישבתי איתו לודאות שהוא ידע את ההמשך, כל הזמן נרדם.. אבל הכיר איזה שביל ישראל קשה שיציל אותנו ויחזיר אותנו לשביל הנכון במקום זה שהלכנו בו במשך יותר משעה. כולם כועסים ושבורים מבחירה במסלול הקשה פשוט ישבו במקום וסרבו להמשיך. עברתי אחורה להגיד למ"כים שירגיעו את הכיתות.. דניאל יודע מה הוא עושה, 400מ' של הליכה קשה ואנחנו מגיעים לשביל.."להתעודד ויהיה בסדר" שכל אחד יצמד וישמור קשר עין לפניו ומאחוריו וזה כבר יגמר... מהר מאוד בשביל הגענו לכביש שם אמרו לנו לעצור,
שם המשכנו עד חג'יפ שם חיכה ש' לשיחת סיכום של המסכם כשהגוף תפוס.. הגב כואב.. אבל ההרגשה ממש טוב, למרות שעדיין יש פחד גדול מהבלתם שעוד נותר לנו...
14 שעות נסיגה.. בסוף הגענו עם ניווט של דניאל ואני איתו בודק שהוא כל הזמן מאופס..
בגלל שה"בלתם דניאל" היה ארוך מדי... בטלו לנו את הבא... שיחה עם האבא של הלוחם מהעבר.. מלא סופגניות... ונסיעה גאים באמת הביתה לשרגא!.
מסכם צ'
פשיטה הר אדיר, ציר גשם.. ישיבה בקור+חוסר יעלות אקילה... נסיגה קצרצרה והמשך ציר לנקודה הבאה
נחל צבעון.. בעיה בתצפית.. בעיית מיקום מחבלים, בסוף יריתי על מחבל אחד בתוך הנחל, רוטשילד פצוע נשאר עומד... סינה פצוע, לקחתי כל הדרך עד המנהרה הנמוכה.. זחלו בתוך המנהרת ביוב.. תרגיל עם כל הקודקודקודים צופים.
נסיגה עד הר אספסוף, הרבה שביזות, 8 על עלונקה, שהייה בין הסלעים, התחבקות עם מקס ורעי... רוח מטורפת ושינה בין אנשים, נסיגה ממש לא קלה.
תנועה לדלתון, הקפה של גוש חלב מצפון אחרי יציע לילית, עד לבסיס עם הכביש הגדול... המנחת והריצה לש.ג. והתגנבות מהירה ונפילה לרצפה כל פעם שהגיע מכונית... ריצה קריעה ריצה שכיבה, תנועה דרך הבסיס לצומת דלתון ומשם לצומת מחניים... 14 ק"מ נסיג 6 אנשים לא סחבו... חצי דרך הייתי עם עוז על שני תיקים על הגב בסוף גם את התיק של עמית, רבק לקראת הסוף עם 2 תיקים לחסוך לעוז כוח... הגעה לצומת מחניים... חיוכים וקצת תמונות וסנדוויץ, קודם היה פחד גדול על עמית והגב שלו...
הקפצת טיולית לשטח 100, הטמעות ביום, חם וכיף.. שינה טובה ראשונה, ותרגיל ב-100 משימה לכבוש את תל מעיש בלחימת שטח פתוח, עם שמש בעינייים.. עצירה לפני ומנוחה באקליפטוסים, סוף תרגיל ירידה מהירה, עליה על תיקים בלי ביגור בציר ממש מהיר ולא קל שבסוף הזעתי לגמרי עד לפסגה בה חיכינו למסוים... קור ברווזים. הסקה לחרמון, קור מהאליקופטר, כיף בתוך המסוק... בחרמון סיפור על כיבוש סורי ומסוק נוסף לרמת הגולן... קור מקפיא נשימה... בגולן עלייה על תרמית והליכה לתרגיל ביער אודם, עצירה בקור ללמידה... תרגיל פשיטה באודם... עלייה של התגנבות של חוד כיתה אחורית... זיהיתי מחבלים ליד המכונית, ליד הש.ג. ובחור בקומה השנייה... פתחנו באש על הש.ג. אני על המחבל מעליו... פורצים פנימה, אני דרך הגד, אני ועוד 2 מחפים למכונית ימינה.. חוליה שנייה לצד השני, עדכנתי את הכוח על המחבל בקומה השנייה בחור... א' וב' כבשו את הבתים המבוצרים, ואח"כ יציאה החוצה עם הפצועים... סינה וקפלן "שנחטף" עד אל פוארן לפני התרגיל שהתעצבנו עלינו...
יבש ראשון עם המון עצירות... ביבש השני נתתי רבאק, הסתערתי בריצה וצעקתי וגרטי גם נדלק, היה כיף, משם שינה ומנוחה אחרי הכנת אוכל... עד חשיכה ויציאה לציר.
סוף תרגיל, תחילת תנועה בציר ממש ארוך, עד ירידה מול זעורה.
ירידה מעצבנת וכואבת לרגליים, עצירת הכנה במעגל תצפית מהאימון מתקדם/לשב ותצפית שלי, מילמן והצלפים לבתים, פצועים ונסיגה קצרצרה עד לטיולית... אני כל הדרך עם 2 תיקים... ואז נסיעה ל1260
שם עד העמדה למטה בבולדר, אני כל הדרך עם 2 תיקים, בניית עמדת בולדר, עזרתי קצת ברשתות והפעם כמו נקניק נרדמתי בחיוי אחרי שאמרו לי שאין לי במה לתרום... רכבוח עבד קשה, בסוף נכנסנו לעמדה וישנו די טוב... בבוקר זרקו אבן... התעוררתי.. כמה שניות אח"כ הותקלנו.. פריקה מהירה, פרסתי שמאלה... היה די טוב, בבוקר טיפסנו עד לשזיף.. הלכתי שחור עם 2 תיקים עד למעלה... כולם ממש עייפים ורציתי לעזור.. שם הגענו לתחילת תרגיל בולדר חולני וקשה במיוחד.
בכריעה גבוהה ולא נוחה, רתק לכל היעדים ואז הצטרפות לעקב, דילגנו בעקב של ב' ואז שההר הגבוה מעלינו ומחבלים שרציתי לפתוח באש עליהם אבל חיכיתי... יצאנו לאיגוף שמאלי והתחלנו לטפס במעלה ההר... אני ממש עייף אבל משתדל להגביר ולשמור על חיילות פרט, בולדרים ענקיים ולחימה להמשך עד לשיא גובה.... הרגשה אדירה להגיע למעלה ולדעת שכבשת עד הפסגה.
נסיגה עם קפלן על הגב... רבאק מטורף שלי... קפלן על הגב ביחד עם תיק... הובלנו אני והרלינג את הנסיגה ועודדנו אץ הכוח, רוטשילד ביקש להאט, לא עצרנו, אחד הנסיגות שאני גאה בהם... העפנו את קפלן.. כולל נסיגה שלי לתוך היער שם עצירה לשינה עד היציאה לתרגיל האחרון.
שינה טובה עם ביגוד חם... קימה קפואה וציר חולני וארוך בעלייה לא פשוט, ציר קשה, בסוף הגענו לנקודת פינוי תיקים.....
תצפית מלמעלה ליעד... צחי והצלפים ישנים בלי העברת תצפית... אנחנו כל שאר הכיתה נצמדים מחובקים.. רועדים מקור ורק מחכים כבר לנסיגה הגדולה לקאלה!!.....
ירדנו איזה 300מ' למטה, מנוחה בשיחים וחזרה למעלה לפגוש את צוות גרינפלד.. שיחה אחרונה ויציאה לדרך לנסיגה האחרונה!!.. אל ההורים!!.
הגדרות נוספות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
