הפעם לא מדובר בתקיפה, גם לא בהטרדה. סתם מקרה בנאלי, יומיומי ומוכר שכל בחורה עברה. אבל אחת המטרות של הבלוג היא לדווח גם על כל מיני מצבים לא נוחים שבהן אנחנו מוצאות את עצמנו כחלק משגרת היותנו נשים.
וכך כתבה סינסתזיה בפוסט שכותרתו "כשאת אומרת לא":
חודש מאוחר יותר, במהלכו לא שמעתי ממנו דבר, הוא פנה אלי במסנג`ר. אחרי ברכות השלום הרגילות, אמר לי שמצאתי חן בעיניו גם בתור בנאדם, ושאנחנו יכולים לשמור על קשר סתם כך בתור ידידים, אם אני רוצה. קראו לי תמימה, קראו לי נאיבית - אבל חשבתי שהוא רציני, והורשמתי לטובה מהסבלנות שלו ומהעובדה שהוא לא כועס עלי. לדעתי, אם בחור היה מנפנף אותי כמו שאני נפנפתי אותו, לא הייתי רוצה להישאר ידידה שלו. לפיכך, אמרתי לו שזה יכול להיות נחמד, וקבענו שניפגש מתישהו.
המתישהו הזה הגיע ביום רביעי בערב.
הזמנתי אותו אלי הביתה, כדי שנראה סרט שדיברנו עליו בעבר. מכיוון שהייתי מודעת לעובדה שלהזמנה הביתה יכולות להיות קונוטציות מיניות שאינן רצויות מבחינתי, הקפדתי על שני דברים: א. להתלבש בצורה מזעזעת (למעשה, כשהוא הגיע נשארתי בטרנינג ובחולצה ישנה ודהויה - הפיג`מה שלי). ב. לא להזמין אותו לחדר שלי, ואפילו לא קרוב לחדר שלי. למעשה, נשארנו כל העת בחדר העבודה של אבא שלי.
כשע` הגיע, התחבקנו, והוא אמר: "נו, תודי שהתגעגעת אלי!" מאחר ולא התגעגעתי אליו בכלל, בחרתי שלא להגיב על ההכרזה הזו. כעבור רגע קצר וקצת מביך, הבאתי לנו משהו לשתות והתחלנו לראות את הסרט. וכאן מתחיל הקטע המביך באמת.
עשרים דקות לתוך הסרט, ע` שואל אותי: "נוח לך? את רוצה שנחליף מקום?" הודיתי לו, סירבתי, ובלבי חשבתי שהבחור אכן חמוד ומתחשב, ואולי דווקא נחמד להתיידד איתו, ואולי בעתיד... מי יודע?
שלושים דקות לתוך הסרט, ע` זז קצת, ופתאום נדמה לי שהוא מושך את הכסא שלי לכיוון הכסא שלו. בתגובה, אני זזה קצת לצד השני, כדי שלא לתת לו רעיונות, אפילו לא בטעות - ונותנת לו להנות מהספק, שזה היה בעצם סתם במקרה.
ארבעים דקות לתוך הסרט, ע` אומר: "אני יודע שאנחנו לא בקולנוע, אבל בכל זאת..." - ואז מושיט את זרועו כלפי, בכוונה לחבק את כתפי....
"לא!", אמרתי. כך, בפשטות, בחדות. לא.
ע` קצת התבלבל לרגע. "מה לא?" שאל.
"לא, אני לא רוצה שתחבק אותי", אמרתי.
ע` היה קצת המום. "טוב, לא צריך..." אמר.
...והמשכנו לצפות בסרט. למרבה המזל, זו היתה קומדיה, אז אחרי כמה רגעים מביכים, פשוט המשכנו לצחוק מהסצינות.
ואני? רתחתי מבפנים, פשוט רתחתי. מה הוא חושב לעצמו? ברצינות גמורה, שקלתי לעצור את הסרט ולשאול אותו ישר בפניו: מה, בדיוק, אתה חושב לעצמך? הסכמתי להזמין אותך אלי בתור ידיד, לא נתתי לך שום רמז לכך שאני מעוניינת - להיפך, נתתי את כל הרמזים ההפוכים - והנה, אתה הולך ועושה דבר כזה?! למה, לעזאזל, למה?! ומילא גסות הרוח המסויימת, זה לא שאנסת אותי או משהו - אבל למה אתה כל-כך טיפש? באותו הרגע, ואח"כ אפילו עוד יותר - הוא ממש הגעיל אותי.
הסרט הסתיים. "טוב, אני צריך לקחת את האוטו למוסך מוקדם בבוקר...", אמר, והלך.
ואני, אני יצאתי בהרגשה שרומיתי. שהוא שכנע אותי להיפגש איתו שוב כידיד, ואז ניסה לעשות משהו שמעבר לזה. וזה ממש, אבל ממש, מעצבן.
מה שבטוח זה, שאיתו אני לא אפגש יותר בחיים.
כאמור - לא מדובר כאן בתקיפה. מקסימום - היה כאן קצר בתקשורת: הוא רצה, הוא ניסה, היא אמרה לא, הוא לא הבין או שלא רצה להבין, והמשיך לנסות. אבל הוא לא תקף אותה, וסביר שלא התכוון לפגוע. ובכל זאת זה מרגיז. בגלל זה מצאתי לנכון להעלות את הקטע הזה. מי לא חוותה סיטואציה שבה מצאה את עצמה מתגוננת בנימוס מפני ה"ידיד" המגושם שמפלרטט איתה כגבר? הרי כמעט שאי אפשר לאמר לו "לא", משום שאפילו לא היתה כאן "הצעה" מפורשת! גם ללא שמץ של כוונה רעה - ההתעלמות שלו משפת הגוף שלה תמוהה, כאילו שהתאמץ לא לקלוט שהיא לא רוצה. סביר שאין כאן נזק, בטח שלא לטווח ארוך. וכאמור - סביר שלא היתה כאן כוונה רעה. אישית אני חושדת שמדובר בבחור חסר מיומנות או נסיון גדול בדייטים. אבל התוצאה היא חוסר הנעימות הזאת, "התגוננות" בשעת צפיה בסרט ודחייתו של המחזר לתמיד. לא חבל?
אל תתביישו לשלוח גם סיפורים בנאליים, שגרתיים ויומיומיים! בשבילנו מדובר בחוויות "מובנות מאליהן", אבל לא בטוח שגברים יודעים איך זה מרגיש לנו ולאיזה פינה זה גורם לנו להדחק. אשמח מאד אם הבלוג הזה יצליח לדווח על שגרת חיינו גם בהיעדרו של "תוקף", אלא סתם גבר מישהו שגורם לנו להרגיש לא נעים בגלל שהוא עיוור לשפת הגוף שלנו. אני בטוחה שיש כמה גברים שישמחו לשמוע שהעיוורון הזה מפריע לנו, ובפעם הבאה שיפגשו בחורה בפיג'מה שלא מגיבה ל"התגעגעתי" ישתדלו להבין קצת יותר טוב אם יש או אין "זרימה". מפגשים עם בנים לא חייבים להיות מרגיזים!
זה המייל:
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
