נדמה לי שהרגע שבו בלוגרית "מתוודה" על איזושהי תקיפה מינית שעברה (לסוגיה) - הוא משמעותי מאד עבורה. זה הרגע שבו נקרע מסך השתיקה האופייני לתחום. שיר החורש תרמה את חלקה להעלאת המודעות כשהעלתה את הפוסט "הגוף שלי שייך לי" (בחירת שם מוצלחת) בנובמבר 2005, שבו סיפרה על שני אירועי הטרדה שחוותה, אליהם היא מתייחסת כ"הטרדות מינוריות". בשביל זה הוקם mybody. אני מקווה שעוד נשים ימצאו כאן במה הולמת כדי לספר את סיפורן.
להלן סיפורה של שיר החורש:
לילה אחד בשנת שירות לאומי, שכזכור עשיתי בפנימייה לילדים מבתים הרוסים, לאחר שהשכבתי את הילדים לישון, יצאתי החוצה לשאוף קצת אויר. השעה הייתה מאוחרת, ולכן היה חשוך ושומם. לפתע ראיתי את אחד הבוגרים (בן 17-18) מתקדם לעברי. הנהנתי בראשי, אמרתי "לילה טוב" והמשכתי ללכת, אלא שכנראה היו לו רעיונות אחרים בראש. הוא תפס אותי והתחיל לחבק ולמזמז, צעקתי לו שיעזוב אותי והוא משך אותי לכיוון השיחים. באותו רגע עבר בסביבה בוגר אחר שקפץ עליו והרחיק אותו.
מזועזעת עד עמקי נשמתי, רצתי למנהל הפנימייה ולמדריכת הקבוצה של אותו בחור וסיפרתי בדיוק מה קרה. מסתבר שהוא עשה דברים כאלו וחמורים יותר גם לתלמידות בפנימייה, שפחדו לספר. נמסרה הודעה למשטרה והבחור נלקח למאסר.
יום שישי אחד בשעות הבוקר, אחרי שישנתי אצל חבר שלי בזמנו, מיהרתי לתפוס אוטובוס, אז הלכתי בדרך קיצור. בדרך כלל אני נמנעת מדרכי קיצור, אבל היה אור ומדובר ברמת אביב, אז לא חששתי. באמצע הדרך ראיתי בחור שאמר לי משהו, התקרבתי כדי להגיד לו שאני חירשת – הייתי בטוחה שהוא רק רצה לדעת את השעה. איך שהתקרבתי קצת ובדקתי בשעון, הוא תפס לי את החזה והתחיל למשש...
זה היה באמצע חורשה והיינו לבד, כך שלצעוק לעזרה לא היה טעם, אז נתתי לו בעיטה וצרחתי עליו שיעוף.. למזלי הוא באמת עף.
תומר, לא שכחתי אותך. סבלנות. זמני כל כך מצומצם :(
עדויות נוספות, כולל לינקים לפוסטים ישנים בנושא, שילחו למייל:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
