שלום לכולן,
כפי שבטח נוכחתן לדעת - כמעט שבוע שלא העליתי לכאן פוסט חדש. האמת היא שגם לא טרחתי להכנס לכאן, ממש ברחתי מהבלוג הזה? למה? בטח פשוט נבהלתי. ממה? זה קשה, חברות וחברים. זה קשה לגעת בעצב החשוף הזה ולהמשיך את החיים כאילו כלום.
מלכתחילה אמרתי לעצמי "לא להקדיש לבלוג הזה יותר משעה ביום" - אלא שגלשתי וגלשתי עד כי חששתי שזה מתחיל לבוא על חשבון הדברים שעלי לעשות ביומיום. ולא, אני ממש לא רוצה שזה יבוא על חשבון משהו.
כל מה שמעניין אותי זה שנשים וגברים יתחילו לדבר על כל מיני דברים שבפורומים אחרים - מחוץ לאינטרנט - עלולים לסכן את הצד הגברי בעמידה לדין או בהאשמה גורפת, ולכן כל כך חשובה כאן האנונימיות. משום שאין כאן כוונה לחשוף מקרה ספציפי על מנת להעניש.
אחת הבלוגריות שאני מעריצה כתבה פעם מניפסט נורא חשוב, שלקחתי ללב באופן אישי, ומי מכן שביקר כבר בבלוג שלה בטח יזהה את מקורו. לאלו שלא - אביא את המניפסט המצוטט מילה במילה:
לשבור את המיתוסים שמרחפים סביב מקרי האונס ויוצרים אשליה שמדובר בחריגה בוטה מהמציאות המתורבתת שלנו.
אונס הוא לא חוויה מקרית, נקודתית ופתאומית שנופלת על עוברת אורח כמו אבן היורדת לפתע משמיים בהירים וצלולים. השמיים מעולם לא היו בהירים וצלולים, זאת רק תקרת הזכוכית שמירקנו ומירקנו עד שהבריקה לעברנו.
אונס הוא נקודת הסלמה שמגיעים אליה באופן הדרגתי תוך כדי הליכה על מסלול התנהלות יומיומי ונורמטיבי לחלוטין. כן, זה יכול לקרות לכל אחד, אבל בעיקר לכל אחת.
ככל שהוא נחווה ונצפה כפתאומי ברגע הנתון שבו הוא מתרחש, אונס הוא תוצר של הלך רוח רווח וניתן לחזות בדגימות מיניאטוריות שלו כל הזמן ובכל מקום.
אונס אף פעם איננו תלוש מהקשריו והוא נובע ישירות מסולמות הערכים המקובלים, ההתניות החברתיות והדימוי האישי, החברתי והפוליטי של המעגלים בהם הוא מתרחש.
אונס יהיה מכוון לעולמים כלפי מי שנתפס כחולייה חלשה בפירמידה כזו או אחרת.
השמעת קולן של הנאנסות וקולם של הנאנסים משולה לכינון אחווה סולידארית בין מי שסומן כנחות ערך, על סמך פרמטרים בדלניים כמו: דת, גזע, גיל, מין, דרגה, שכבה סוציו אקונומית, או חברוּת במועדונים ה"נכונים".
יאללה מהפכה!
העליתי את זה דווקא היום בגלל פרשיית האונס "היה או לא היה" האחרונה בבסיס חה"א, שלא מפסיקה לטרוד את מנוחתי, וקשורה לדיון שהחל להתפתח פה (תיכף אלנקק, אני מעט איטית בדברים הללו).
אותה ילדה, ככל הנראה מפותחת לגילה, ככל הנראה יזמה אקטים מיניים עם חיילי הבסיס. האם היה כאן אונס? אני לא מתכוונת מבחינה חוקית וכאלו. מה גם שאני מתבססת רק על מה שנכתב באמצעי התקשורת, שזה אף פעם לא בסיס טוב מדי לגבש דיעה. בואו נצא מתוך נקודת הנחה שמבחינתה - לא היה כאן אפילו ניצול. אישית אני חושבת שהיא תמשיך לחשוב ולהרגיש כך כל חייה, אחרת - יהיה לה קשה מאד לשאת בנטל הטראומה. השאלה היא אם היה כאן ניצול ואפילו אונס "מהצד שלהם". ומנקודת מבט פילוסופית - האם ייתכן שיהיה אונס ללא נאנסת? ובעצם, אם להיות מדוייקת יותר: האם ייתכן שקיים אונס ללא "אנסים"?
יש גם, כמובן, את הצד השני של השאלה, שבעצם הוא הבסיס להקמת הבלוג הזה: נדמה לי שפעמים רבות מדי, יש איזו חוסר מודעות - אמיתית או מיתממת - מצד גברים בנוגע לבחורה שעמה הם באים במגע. זאת אומרת שאשה יכולה להשאר עם טראומה מינית מאירוע כזה או אחר, מבלי שהגבר בכלל יהיה מודע לכך שקרה משהו לא בסדר. מה שמעלה את השאלההפיוסופית האם ייתכן מצב שבו יש נאנסת ללא אונס?
לצערי, לא הגיעו לידי מקרי תקיפה מינית בשבוע האחרון. סביר שזה לא כל כך מושך נשים לספר ע לזה. הבושה, הו הבושה. מבינה לליבכן לגמרי. אפילו לי קשה להתמודד עם הבלוג הזה ושקלתי אפילו לסגור אותו או להעביר את המושכות למישהי אחרת שתהיה מעוניינת. מה שגרם לי לחזור לכאן, ולהעלות פוסט - גם ללא סיפור - הוא איזכורי בפוסט של רפונזל. אני זקוקה לזה, לא קל להרגיש כאן לבד, למרות שאני מאמינה שאני לא ממש לבד. ולשאלתך רפונזל - כן, כבר נכנסתי לאליטה של חנן :)
טוב, בזמן שלכן :)
[email protected]
ותסלחו לי על חוסר העקביות שלי. ככל שתשאירו כאן יותר הודעות - כך זה ידרבן אותי יותר (מה לעשות, אני רק בנאדם!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
