בפוסט ההוא התפתח דיון מעניין, וכדי שלא יישאר רק שם - אני מעלה כמה תגובות נבחרות, שמסבירות טוב ממני למה הכוונה:
על הסף כתבה:
הנושא שמעסיק (לפחות) מחצית מהאוכלוסיה כל כך לא מדובר. קשר של שתיקה שבא מהנשים עצמן. בסך הכל מקרה קטן בין נערה לבין החבר שלה, אבל הוא מייצג הרבה. את הפחד להגיד לא, את החשש לסרב שמא הוא ייפגע, את האמונה שטבועה עמוק עמוק אצל רוב הנשים שאשה אמורה לספק את הצרכים של הגבר. אגב, אני מאמינה שרוב הגברים לא מודעים לזה בכלל. אפילו לא מבינים איזה עומס רגשי יש על אשה שעושה מה שהיא לא אוהבת כדי לרצות את הבנזוג שלה.
למה יש כאלה עוצמות וטראומות במה שקשור למין? מובן שאין לי תשובה. אני יכולה רק להעלות השערה. יש דברים שלגיטימי לדבר עליהם. אפלייה בעבודה זה משהו שאפשר לספר עליו בגילוי לב. על עגינות של נשים שבעליהן מסרבים לתת להן גט ועל דעות קדומות אפשר לדבר בפומבי. אבל כל מה שקשור בטראומות בתחום של מין, עדיין נתפס כמשהו שלא מדברים עליו. כמה נשים מעיזות להתלונן על אונס? ובצדק! אחר כך מתעללים בהן על דוכן העדים, מכפישים אותן, מציגים אותן כמפתות ואשמות. לכמה נשים יש כוח להתמודד עם עורכי דין ממולחים שמבלבלים אותן ומשפילים אותן על דוכן העדים? אני מכירה אשה שעברה את הגיהנום הזה. אני הייתי בין המטומטמות ששיכנעו אותה להגיש תלונה. אחר כך היא התחננה לבטל את התלונה, אבל אז עמד מולה איום על תלונת שוא. אותו כנ"ל עם הטרדות מיניות. איכשהו כל הסביבה מסתכלת על מי שעברה הטרדה מינית, כעל אחת שבטח עשתה משהו כדי להביא את זה על עצמה. אפילו אם היא רק מספרת על זה - כבר היא מוכתמת על ידי הסביבה. יותר מזה- אותה חברה הכירה מישהי מהעבודה שעברה גם היא את אותו הדבר. היא שוחחה איתה והקליטה אותה מספרת את כל הפרטים של הארוע. כשהיא ביקשה ממנה להעיד לטובתה, השנייה התחננה לפניה, בכתה, היתה מוכנה לעשות הכל רק שלא יוודע שגם היא עברה דבר דומה. הנימוק שלה: בעלי יזרוק אותי מהבית אם הוא ידע! כמוה היו עוד 4 נשים שעברו הטרדות ואונס על ידי אותו אדם, אף אחת לא היתה מוכנה להעיד. זה לא היה רק פחד שהוא ידאג לפיטורין שלהן (כמו שעשה לה), אלא בעיקר ממה תגיד הסביבה שלהן. הבושה. כולן דיברו על הבושה. הן התביישו בזה שהוטרדו או נאנסו.
האם היית מקבלת תגובות דומות ממי שעברה אפלייה בעבודה על רקע מיני? ממי שהותקפה והוכתה "סתם" על ידי שודדים? ממי שנפסלה לעדות בבין דין רבני כי היא אשה? זאת לא תשובה. רק כיוון.
אני לא יודעת מה הכוונה ב’ליבוי מוגזם’. מישהי כאן כתבה מה שעבר עליה. עבורה זה היה נסיון קשה. לפי מה שקראתי פה, אף אחד לא ליבה אצלה שום דבר. ככה היא הרגישה.
אם אני מנסה להבין טוב יותר את מה שהנערה מספרת, אז יש כאן כמה דברים: היא נערה צעירה. לא בדיוק אחת שמסוגלת עדיין לדבר בפתיחות על סקס. היא דוחה את השיחה הלא נעימה (בעיניה). מגיעה לרגע אינטימי. הוא מבקש ממנה לעשות מה שנראה לו בסדר גמור. באותו רגע היא עוברת כמה שניות של התלבטות. היא לא רוצה וזה דוחה אותה. אבל היא חוששת להיתפס בעיניו בתור "החברה המלודרמטית". מה זה להיות מלודרמטית? זה להגיד למישהו שהיא לא אוהבת פעילות מינית מסויימת. זה לא מקרי שזה מה שהיא חושבת. נשים שיודעות מה שהן רוצות וגם מבקשות את זה, נתפסות הרבה פעמים באור שלילי בנורמות התרבותיות המקובלות בארץ. אולי לא בתל-אביב, שם זה שונה. אבל שאר הארץ- הנורמות מאוד שמרניות. למה היא בכל זאת עושה את מה שדוחה אותה (השאלה אם זה דוחה אובייקטיבית, לא רלוונטית כאן)? כי היא מפחדת לאבד את החבר שלה. זאת הנקודה: סיפוק הצרכים המיניים שלו, גם אם היא סובלת מזה, נראה לה חשוב כדי שהוא לא יעזוב אותה. זאת השפלה. היא חווה את זה כהשפלה. זה לא כמו ללבוש שמלה שהיא לא אוהבת כדי שהוא יהיה מרוצה, זה לאבד משהו מאוד חשוב: את הכבוד העצמי שלה. ככה היא מרגישה. ככה מרגישים אנשים במקום עבודה כשהם מלקקים לבוס שלהם כדי שלא יפטר אותם. אנשים בוגרים יחשקו שיניים ויתחנפו בלית ברירה. הם יודעים שאחר כך אולי יגידו ’אז מה’. נערה צעירה עדיין לא מספיק בשלה כדי להגיד לעצמה ’אז מה’. לא רק זה, התחושה הקשה של אובדן הכבוד העצמי ביחסים זוגיים ילווה אותה גם הלאה.
שלומיתA הוסיפה תגובה שלאו דווקא סותרת את דבריה של על הסף, או את רוח הבלוג:
בגדול, ממש בגדול, לא לצעוק עליי, גברים רוצים סקס יותר מנשים. במקרים רבים, אם זוג יזדיין רק כשהאישה רוצה, זה יקרה פעם בחודש במקרה הטוב. אני לא חושבת שזה פער תרבותי, אלא פער ביולוגי, אבל זו רק הרגשה אישית שלי. המון פעמים יחסי מין של זוג מתחילים ב"אוף, עוד פעם?", ומשם, אם שני בני הזוג מוכנים להשקיע, זה הופך לאחלה סקס. זאת אומרת שבמקרים רבים אם הסקס יהיה תלוי ביוזמה או ברצון של האישה, פשוט לא יהיה סקס, ובדרך כלל כשאין סקס נגמרת האהבה.
אנחנו שני מינים עם צרכים שונים, וחלק מהחיים ביחד מצריכים פשרה, גם בתחום המיני. אני לא, שוב, אני לא אומרת שצריך למצוץ / לעשות אנאלי / להשתמש באביזרים אם לא רוצים, אבל כן צריך מידה מסוימת של נכונות להתפשר, כן, גם מצד הגברים.
הדיון הזה התפתח בין היתר הודות לשאלות החשובות שהעלתה נוריקו ואחרים. חשוב לי נורא שכל מי שנכנס לכאן יידע שאפשר גם להתבטא כנגד הדברים, או לשאול שאלות. לא תמיד אני מסוגלת לנסח תשובות מעולות, אבל יש כאן לא מעט נשים - שכן. עצם העובדה שהדיון מתקיים ונשמעות דיעות שונות - הלוא אנחנו מדברים על מין! - זה כשלעצמו שווה בעיני את הבלוג.
אז תמשיכו לשלוח סיפורים וגם להגיב, לא חייבים שום פרט מזהה. מה שחשוב הוא הסיפור כי אין בעצם אף אשה שלא עברה את זה. חוץ מכמה יוצאות מן הכלל, שמעידות דווקא על הכלל. אבל סו פאר - נראה לי שאנחנו עושות כאן עבודה לא רעה בכלל!
לכאן שולחים:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
