כשג' כתבה למייל, דבר ראשון היא התנצלה: "לא הטרדות, פשוט כמעט כמעט (באמת כמעט) אונס וזה היה נורא מפחיד מבחינתי, למרות שזה ישמע טיפשי למישהו אחר..." מוכר למישהי? לי - מאד. הנסיון להקטין את עוצמת החוויה, אולי כדי להפחית מגודל "הטראומה" האישית, אולי מבושה, אולי כדי להרגיע את הסביבה שלא תמיד יודעת איך להתייחס לסיפורים כאלו. בכל אופן, סיפורה של מ' דווקא נשמע לי ממש מפחיד, אבל תקראו לבד:
בערך כשהייתי בכיתה ג' הלכתי לי למכולת ליד בית הספר שלי. מישהו אותת לי בידיו מתוך מכונית, אבל לא יחסתי לזה חשיבות. חציתי את הכביש ואז הוא חיכה לי. הוא מסמן לי לבוא אליו ולהתקרב ואני ברוב תמימותי חשבתי שהוא לא מתמצא פה וצריך עזרה והתקרבתי. הוא מדבר אלי והוא מדבר ממש ממש חלש ואני לא שומעת והוא אומר לי להתקרב עוד (רצה ממש למשוך אותי לתוך האוטו מהחלון) ואני מתקרבת והוא אומר לי: "אני מכיר את ההורים שלך, הם גרים שם.." ומצביע לי על סתם מקום... (לא על בתים, פשוט על כיוון) ובעצם אני לא גרה שם ולא בטיח. ואני לא מבינה ומסתכלת עליו והוא אומר: "לא שומעים..."
הוא פותח את הדלת של האוטו ומסמן לי להכנס ואני לא מבינה ופתאום זה נורא מפחיד כי הוא נוגע בי ורוצה שאני אכנס לדבר איתו. תקף אותי פחד נוראי! לא ידעתי מה לעשות וההורים תמיד הזהירו אותי לא להכנס למכוניות ולא לדבר עם אנשים שאני לא מכירה. אני אומרת לו:"לא! לא!!!" והוא אומר:"בואי, אני אקח אותך הביתה" ואני אומרת לו פשוט "לא" ואז זזתי משם הכי מהר שאני יכולה והמשכתי ללכת בשיא המהירות למכולת. אני הולכת והוא עוקב אחרי במכונית שלו ומסתכל ומסמן לי לבוא ואז כשיש לו איפה להחנות הוא עוצר את המכונית (ממש בסמוך למכולת) וקורא לי ואני נכנסתי מהר והתעכבתי שם.
כל הדרך חזרה הייתי בחרדות וכשחזרתי לא סיפרתי את זה לאף אחד ועד היום לא סיפרתי את זה, כאילו שאני עשיתי משהו שגוי וזו הייתה אשמתי! כמה טיפשי מצדי! היום כבר מטופש לספר כי זה היה מלפני בערך 7 שנים ואני לא זכרת פרטים אבל עדיין, זה נורא חשוב לחשוף את הסיפורים לדעתי.
תודה, מ'. הסיפור שלך מפחיד לאללה, ועוד לחשוב שהיית אז ממש ילדה קטנה! כל הכבוד על התושיה שהיתה לך אז! מסכימה איתך שזה נורא חשוב לחשוף את הסיפורים האלו, גם אם עברו שנים מאז שזה קרה. ודווקא משום שעד היום לא סיפרת את זה. החוויה שלך בטח נותרה עמך, הפכה לחלק ממך (גם אם לא מרכזי), אבל אם לא נספר - לא משנה למי - הסיפור יישכח כאילו שלא התרחש מעולם! למה שהעולם לא ישמע שזה קרה? זה קרה, זה השפיע עלייך ואי אפשר לשכוח חוויות כאלו - גם אם מתגברים עליהן. כשהסיפור מקבל חשיפה - הוא יוצא מאפלולית ההכחשה שכל כך נוחה לכולם, וגורמת גם לנו לחשוב שהכל בסדר, למעט מקרים בודיים. מעניין כמה נשים סוחבות עמן חווית נסיון חטיפה כזאת, או בעצם נסיון "לנצל הזדמנות" מצדו של אדם מבוגר כלפי ילדה (!) גם אם סיפור כזה מעולם לא נכנס לסטטיסטיקה "הרשמית", חשוב להנציח אותו איפשהו - קודם כל בשבילך ובשבילנו, אבל גם כדי לתקן את התמונה המעוותת שיצרו הסטטיסטיקות "הרשמיות" כאילו שמדובר במקרים "בודדים", "זניחים". זה ממש לא כך. אגב, גם אם אין טעם לפנות למשטרה - תמיד יש טעם לפנות למוקד החירום (1202 לבנות, 1203 לבנים) - הן גם מקשיבות, וגם מכניסות את זה לסטטיסטיקה שלהן - של כמות הפניות. אין שום סיבה שהעולם ימשיך להתקדם כאילו כלום, כאילו שמעולם לא ניסה גבר מבוגר לשדל אותך להכנס לתוך מכוניתו ולהפחיד אותך.
בפוסט הקודם צצו עוד "סיפורי הטרדה בתחבורה ציבורית". אפילו אני נזכרתי באיזה אירוע "לא משמעותי" כזה. סבלנות, לא אשאיר אותם לקמול במערכת התגבובים, הסיפורים הללו יקבלו את הבמה ההגונה בפוסטים נפרדים. אנחנו עובדות כאן על כמות, זוכרות?
לכאן שולחים:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
