שלומיתA העלתה פוסט שבו התיחסה לבלוג הזה. אני מעלה אותו בשלמותו גם לכאן (ברשותה כמובן), משום שהיא הצליחה לנסח היטב את הרציונל שבבסיס הבלוג הזה. אני לא מושלמת, וכל פעם שמישהו מצליח להסביר את זה יותר טוב ממני - אני מאושרת להעלות את זה גם לכאן. חוץ מזה שהיא מעלה עוד עניין חשוב, שעלה גם בתגובות בבלוג הזה: למה בעצם אנחנו כל כך נמנעות מלהיות תקיפות כשעושים לנו כל מיני דברים. הנה, תיהנו:
תשמרו על הילדים שלכם, תשמרו עליהם היטב
הבלוג של mybody מתחיל לצבור תאוצה. לאט לאט נאספים להם הסיפורים, סיפורים קטנים, חסרי משמעות לכאורה, פה נגעו, ושם הראו, וכאן חשפו, ושום דבר חמור לא קרה. זה אפילו לא חייב להיות טראומטי, כבר כתבתי פה על שני מקרים שאני זוכרת מהילדות שלא מקוטלגים אצלי במסגרת ה"טראומות", לעומת שני מקרים שקרו כשהייתי ממש גדולה, שבאבוהה זכורים לי כמשהו ששינה אותי (לא, לא אונס, לא צריך אונס כדי שמשהו יהפוך לאירוע משנה חיים). הסיפורים נערמים זה על גבי זה, והטור הזה של אינדי, על דברים שגברים לא מכירים.
גברים באמת לא מכירים. הם באמת לא מכירים את זקיפת הגב העצבנית כשאני עוברת ליד חבורת בנים, ולצורך העניין, כשהם בחבורות, גם ילדים בני 10 הם כבר איום, כי אני כבר יודעת שיש סיכוי טוב שתבוא איזושהי הערה. את החשש העצבני כשאני הולכת לבד בלילה ופתאום שמה לב שגבר הולך מאחוריי, גם אם הוא לא עשה שום דבר שעשוי לרמז על זה שהוא עוקב אחריי, כי הפחד כבר חלק ממני.
אני קוראת את הסיפורים האלה, אחד אחרי השני. שום דבר שם לא חמור. פה נגיעה, שם ליטוף, איזה נזק כבר נעשה? אבל הנזק מצטבר. הוא מצטבר לזקיפת גב עצבנית ליד חבורת בנים, לצעדים ממהרים כשמאחוריי הולך גבר, לתחושה הפנימית הזו שהעולם הוא מקום לא בטוח, שהגבולות שלי פרוצים. הנזק מצטבר לעובדה שיש די הרבה נשים שחיות בתחושת מצור, ואף אחת מהן לא נפגעה באמת, סתם ליטפו לה את התחת, או ניצלו צפיפות באוטובוס כדי להתחכך בה קצת, יאללה, מה כבר קרה?
לא שלבנים זה לא יכול לקרות, אבל כשידיד שלי עלה לטרמפ וזה שלקח אותו ליטף לו את הירך, הוא דרך עליו אקדח ואמר לו להוריד אותו מייד. נניח שלאחת מאתנו היה אקדח, היינו עושות דבר כזה?
אל תחנכו את הבנות שלכן להיות נחמדות, אל תלמדו אותן לרצות, או להיות מאמי, או להיות חמודות. או שכן תלמדו אותן את כל זה, אבל תלמדו אותן גם שאסור לאף אחד לגעת בהן - גם לא לדודה המעצבנת שצובטת לחיים - אם זה לא נעים להן. עדיף שאתם תובכו בפני הדודה המעצבנת, ושלא תגדלו עוד דור של נשים שהגבולות הגופניים שלהן כל כך לא ברורים להן, שגם כשמישהו כבר נוגע בהן, לא נעים להן לעצור את זה. הלא נעים היחיד שצריך להיות כאן זה, "המגע שלך לא נעים לי. אל תיגע בי."
תוסיפו שם את הסיפורים שלכן, זה ייתן כוח לנשים נוספות ואולי יעזור להן להגיד "אל תיגע בי" בפעם הבאה שמישהו יחצה את הגבולות שלהן.
ושוב - הלינק לפוסט שלה. לא יודעת מה קרה שם עם הפונטים שלמעלה, לא מצליחה לסדר את זה. אל תכססו ציפורניים, מאוחר יותר אעלה פוסט עם סיפור חדש :)
בינתיים, המשיכו לשלוח את סיפוריכן:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
