mybody

הסיפור הראשון קרה כשהייתי בגן עדיין לדעתי, אם כי יכול להיות שמדובר בשנים מוקדמות של היסודי. חזרתי הביתה וגבר זר, אני חושבת שבשנות ה20-30 שלו עצר אותי בשביל סמוך לגינה של הבית שלי ושאל אותי אם אני יודעת איפה גרה משפחת וואטאבר. אמרתי שלא, ואז הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות. אני לא זוכרת כלום חוץ מזה שהוא הוציא את הזין שלו ושאל אותי אם ראיתי פעם כזה, והתחיל לעשות ביד. כמובן שרק שנים אח"כ הבנתי שזה מה שהוא עשה. אני זוכרת שפתאום ראיתי חלב על הרצפה ולא הבנתי איך זה הגיע לשם פתאום. אחרי שהוא גמר הוא הלך, לא נגע בי ולא כלום. מדהים אותי תמיד לחשוב איזה מזל היה לי שנתקלתי דווקא בסוטה לייט, עם גבולות מוסריים כלשהם.

אחרי שסיימתי תיכון התחלתי לעבוד במשרד בבניין גדול בלב העיר. השומר של הבניין הכיר אותי ותמיד היה מאוד חביב, כל יום מקבל את פני בשמחה גדולה. לאט לאט התגובה שלו אלי השתנתה. בהתחלה היה תופס את ידי ולוחץ אותה, אח"כ מלטף את השיער. אני זוכרת שתמיד הרגשתי שהוא תופס אותי קצת חזק מדי. התחלתי להרגיש כבר מאוד לא בנוח וניסיתי תמיד להתחמק ממנו. זה נגמר ביום שבו הוא נתן לי נשיקה על הראש. עליתי למשרד, התקשרתי לבוס המתוק שלי וסיפרתי לו מה קורה. הוא הזדעזע וישר דיבר עם הבוס של השומר. הסתבר שאני לא הראשונה שזה קרה לה איתו, מישהי כבר התלוננה בעבר. לא פיטרו אותו ולא התעקשתי על כך למרות שבדיעבד אני מצטערת על זה. אבל האיש הזה לא העז להתקרב אלי מאותו היום.

מקרה שלישי - בגיל 18 בערך נסעתי לפריז, הסתובבתי שם בערך שבוע לבד. האמת רק מהשבוע הזה יש לי המון סיפורים - היה אחד שעקב אחרי יום שלם וניסה לדבר איתי, הייתי בחגיגות 14 ביולי ברחובות ובחור אחד ליטף לי את התחת... אבל מקרה אחד זכור לי כמפחיד במיוחד. יצאתי מהמטרו בלה דפנס, ושני בחורים התחילו לרדוף אחרי. מנגנון ההדחקה שלי עובד כנראה שעות נוספות כי אני לא זוכרת כלום חוץ מזה שזה היה מפחיד בטירוף, ברחתי מהם והצלחתי להכנס לאיזה בניין שם אבל הם כמעט הצליחו לתפוס אותי.

ומקרה אחרון חביב - כשהייתי חיילת, נכנסתי למעלית בתחנה המרכזית שהייתה מפוצצת. פתאום היה נדמה לי שהרגשתי אצבע מלטפת לי את התחת. הסתכלתי אחורה וראיתי גבר מבוגר עם זקפה שאי אפשר היה לפספס. באותו רגע פשוט קפאתי, לא יכלתי לזוז או להגיד משהו, הייתי משותקת. הדלת של המעלית נפתחה וטסתי החוצה אחוזת חלחלה. אני חושבת שהרבה זמן אח"כ הייתי נזכרת במקרה הזה בגועל וגם באיזשהו מקום כעס על עצמי על החוסר אונים שהרגשתי באותו רגע.