מישהי שלחה את סיפורה של חברתה, ברשותה של החברה. החברה נאנסה מילדותה על ידי אביה, לעיתים כ"עונש". אף אחד לא ממש תפקד במשפחה הזאת, האם ידעה על כך ולא עשתה כלום. בהמשך, לקתה החברה בבולמיה, פיתחה נטיות אובדניות ובאופן כללי הרס עצמי גבוה, שבא לידי ביטוי גם ביחסיה עם גברים. הסיפור הזה קשה - תתמודדו:
כשהיא הייתה בת 4 אבא שלה אנס אותה בפעם הראשונה הפעם השניה הייה בערך בגיל 6. כשהחילה ללכת לבית ספר, בכל פעם שהיא קיבלה ציון מתחת ל-100 (99 לא הספיק) הוא היה נותן לה מכות רצח ומתחיל לגעת בה. כשהיה אונס אותה ונוגע בה, אמא שלה הייתה יושבת ליד ופשוט קוראת עיתון. החברה שלי הסבירה לי שהוא אנס אותה בגלל שהיא לא הייתה מתוכננת והוא לא אהב אותה כמו שאר האחיות שלה (היא הבכורה). כשהאבא התחיל להרביץ לאמא שלה, אמא שלה עזבה את הבית איתה ועם האחיות שלה.
לחברה שלי הפרעות אכילה (בולמיה) מאז כיתה ז', כרגע היא בכיתה י'. ההפרעות נובעות כנראה מהנזק הנפשי שאבא שלה גרם לה.
הכרתי אותה לפני שנתיים בערך. היינו יוצאים עם חברים והיא תמיד הייתה משתכרת עד שכבר לא ידעה איפה היא נמצאת ומה היא עושה. באחת הפעמים שהייתי איתה היא השתכרה ואיבדה את ההכרה, פעם אחרת היא ניסתה לקפוץ מהחלון. באחת מהפעמים שבהן השתכרה, היא פלטה שאבא שאבא שלה אנס אותה. אחרי שהתפכחה היא סיפרה לנו עוד קצת פרטים.
כשהכרתי אותה, לאמא שלה היה כבר חבר חדש שהיא הסתירה מהחברה שלי והאחיות שלה. היא הייתה יוצאת כל יום שישי לבלות איתו את הלילה בידיעה שהחברה שלי נשארת בבית, משתכרת ופוגעת בעצמה.
היה לה חבר שהיא מאוד אהבה, אבל לדעתי הוא ניצל אותה מהיום שהוא פגש אותה. בשלב מסויים הם נפרדו. אחר כך היא נפגשה עם מישהו מהאינטרנט, הוא שיכר אותה ואנס אותה כשהיא לא במצב הכרתי שבו היא מסוגלת להגיד לו לא. אחרי כמה זמן היא נפגשה עם עוד מישהו, שהיה קצת פחות "מעודן". הוא לא שיכר אותה, הוא פשוט אנס אותה.
אחרי זה היא נשברה. היה לה עוד ניסיון התאבדות שלא הצליח והיא ניצלה ברגע האחרון. מאז אותו מקרה עם הבנאדם (אם אפשר לקרוא ליצור הזה בנאדם) האחרון שאנס אותה, היא לא נתנה לאף אחד לגעת בה, התרחקה מכל החברים ושקעה בדיכאון. אז החבר לשעבר שלה בה לבקר אותה. היא לא היתה במצב נפשי טוב ושכבה איתו. מאז היא לא שמעה ממנו.
היום היא לומדת בפנימיה, לאחר שרשויות הרווחה הוציאו צו שירחיק אותה מהבית. היא מבקרת בבית שלה בסופי שבוע ואם היא לא מעוניינת להיות שם - אז היא באה לישון אצלי. ההורים שלי מכירים את כל הסיפור ולפעמים אני לא בטוחה אם היא באה אלי או לאמא שלי, משום שהן בקשר ממש טוב והיא כמו אמא שניה (והרבה יותר נורמלית מהאמיתית) בשבילה.
היא עדיין בולמית, עוד יש לה ניסיונות התאבדות, שאני מניחה שנועדו בעיקר בשביל לקבל תשומת לב שהיא מאוד זקוקה לה. היא נקשרת מהר לבנים, ובמושגים של היום היא שרמוטה, אבל מנסה להשתקם מזה. היא בנאדם מקסים שיותר מדי חרא התאסף אצלו והיא לא ממש מצליחה להתמודד עם כל זה.
אני לא מבינה איך ילדה אמורה בכלל להתחיל להתמודד עם זה. לא שאני פסימית, החיים תמיד חזקים יותר, אבל קשה לעכל סיפור כזה. אני ממש לא מבינה למה רשויות הרווחה הסתפקו בהרחקה מהבית ולא התלוננו על המשפחה המזניחה והפושעת הזאת במשטרה. מישהי, תודה על שהעלית את סיפורה של חברתך, תמסרי לה שהוא בבלוג, נכון?
אתן יודעות לאן:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
