בדרך כלל אני מעלה סיפורים פחות "סיפוריים", משום שהמטרה היא להקים מאגר נתונים, מגעיל ככל שזה יישמע. אבל מיה כתבה את זה בצורה כל כך מרגשת ומדוייקת - הרקע המשפחתי, התחושות, חוסר האונים, השאלות, ההיסטריה, התובנות שמגיעות כמה שנים אחרי זה... זה ארוך, אז תשקיעו: מיה היתה בכיתה ב' כשגבר זר חשף את איבר מינו בפניה.
סודות
אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש סוד, או דבר מה שהוא חושב על החבר והוא מסתיר אותו...
ז"א יכול להיות לך חבר ממש טוב שאמא שלו משוגעת.
כולם יודעים את זה... כי בשכונה כולם מדברים על זה ,החבר לעולם לא יביא אותך אליו, יהיו לך את כל הסיבות לדעת בוודאות שאמא שלו משוגעת, אבל אתה לא תגיד לו גם אם הוא ישאל...
אני חושבת שזה הכי בולט בין חברים...יש דברים שאתה חושב שאתה כ"כ יודע, אבל לא באמת. בכלל, אנחנו כל פעם מכירים עוד ועוד דברים על החבר,המשפחה שלו,העבר שלו (לא תמיד אנחנו נולדים וגדלים עם אותו החבר)החיים מביאים עמם אנשים חדשים..
אז זה הולך ככה...
זה היה במלחמת המפרץ...היא הייתה אז בכיתה ב'...היא הייתה כ"כ קטנה שאפילו ציצי כמעט ולא היה לה...לאבא שלה אז גילו גידול בראש(ליתר דיוק בגזע המוח) מה שכן, זה היה גידול שפיר...גידול שאפשר לטפל בו הוא עובר ונעלם לתמיד...אם ה' רוצה.
שעת מלחמה ,חדרים אטומים,חושך,חורף,היה אז גשם,זו הייתה מאחת התקופות הגשומות בארץ.
שעת ערב, אבא שלה הקיא והקיא ולא יכול היה ללכת ישר.
מגיע רופא מומחה הבייתה, הוא מבקש ממנו ללכת ישר ובאותה השנייה כשכל המשפחה יושבים בסלון הוא מטיס אותו לבי"ח.
גילו לו גידול שפיר...
האמא ,אשתו, נוסעת יחד איתו ומשאירה את 2 בנותיה בבית עם אחת השכנות החברה הטובה של האמא..
היא בכיתה ב' ואחותה ב-ו' .
לא ממש גדולה ,אבל אין ספק שבשעות היום היא יכולה לטפל באחותה.
את שעות הלילה בחודשים הקרובים הן יעבירו בבתים של קרובי משפחה...
יום של שמש ...נחמן שי מודיע שאפשר לצאת מהחדרים האטומים. רגיעה....נחש צפע נשמע ממש רחוק ...הן לבד בבית...וקרני האור של השמש החמימה חודרות מבעד לתריסים...היא מחליטה שהיא הולכת לשחק עם השכנה מלמעלה...
היא מברכת את אחותה בביי ועולה..
היא מגיעה לשכנה, וזו שעכשיו קמה, מגישה לה שוקו חם כמו שילדים אוהבים.
היא מחליטה יחד עם החברה שיום כזה שמשי כדאי לנצל במשחק עם עוד חברה -הבת דודה של השכנה, שגרה בבניין לא רחוק מהן...
הן מחליטות ללכת לקרוא לה ,כשהאמא של השכנה מציעה שבתה תשאר בבית בינתיים להתארגן ולהחליף את הפיג'מה בזמן שהיא תלך לקרוא לחברה השנייה...
היא מסכימה ויורדת למטה כדי לקרוא לחברה השנייה...
היא ירדה מהבניין ועלתה בעלייה הקטנה הזו שנראתה לה אז קצת ארוכה וראתה מישהו משוחח עם מישהו ברחוב...
היא פיזרה את השיער הדק שהיה לה...ועלתה למעלה...
היא מעולם לא הרגישה ככה, אבל פתאום היא מרגישה מין תחושה כזו שלא הייתה מוכרת לה .
היא מסתכלת אחורה ולא רואה שום דבר היא ממשיכה לעלות במדרגות...
היא שמה לב לקולות של רעשים מוזרים...
היא מגיעה לדלת של החברה היא נוקשת בדלת...
אין תשובה...
ושוב...
אין תשובה..
היא מחליטה לחזור לשכנה שלה...
היא יורדת במדרגות ,ושהיא בדרכה למטה היא שומעת מישהו אומר לה חידךכעקפ.
היא לא מבינה מה הוא אמר..
(אחרי 12 שנה בערך יתברר לה שהוא עשה את זה כדי שהיא תעצור)
היא שואלת אותו מה?
והוא שוב עונה חעךליעף
היא לא מבינה היא מרגישה שמשהו לא בסדר אבל היא מחליטה להמשיך לרדת..
"את מכירה אולי את משפחת כנען".?
"לא"
"אולי את יכולה לעזור לי למצוא אותם".
"אני לא מכירה כזו משפחה"
"בואי איתי, אני חייב למצוא אותם, אני גם לא מכיר את השכונה לפחות תראי לי איפה יכולה להיות המשפחה הזו"
היא מחליטה שהיא באמת תהיה אדם טוב(אבא ואמא דאגו לגדל אותה על ערכים כמו עזרה לזולת,שיתוף פעולה)
היא רק שכחה שאולי אסור לדבר עם זרים...
היא הלכה עם טוב לבה ועזרה לו.
הם עברו מבניין לבניין, הסתכלו בדלתות, שתוך כדי הוא מודה לה בנשיקה בלחי...מרים אותה ...מודה לה בכל מיני דרכים מוזרות...מחבק אותה ועוד...
הם ממשיכים להכנס לעוד ועוד בניינים...
חופש גדול...
מלחמת הפרץ...
שקט ...
ורק קרני שמש זעירות מצליחות לחמם אותה כשהם עוברים בין בניין לבניין.
הם מגיעים כבר לבניין הלפני אחרון בשורת הבניינים בשכונה שלה .
שם ,היא מבחינה בחברה שלה מהכיתה ,הדס ואחותה.
היא אומרת לו שאולי הדס מכירה את המשפחה שהם מחפשים כבר קרוב לשעה.. והיא מנסה לרוץ לקראתה.
הוא אומר לה לא משנה ,עזבי אותך, לא צריך! אנחנו עושים את זה נהדר יחד לא?
היא מרגישה שמשהו לא בסדר היא מסמנת לחברה מאחורי הגב סימן של בואי...ומתחילה קצת לפחד...
הוא מוותר על הבניין של הדס ומחליט לעלות לבניין האחרון היא מקווה בתוך תוכה שאולי הדס הבינה שהיא במצוקה.
בכל זאת היא ילדה בכיתה ב' אפילו ציצי אין לה...
הם עולים למעלה..
קומה ראשונה...
קומה שנייה...
היא עולה
הוא עולה אחריה...
הוא קורא לה...
היא עומדת בקצה המדרגות...
הוא מדרגה אחת לפני...
היא מסתובבת
הוא הוריד את המכנסיים והתחתונים
היא המומה
היא רואה את הזה שלו...היא בכיתה ב' אפילו ציצי אין לה
היא מבינה שזה לא בסדר
חופש גדול,שקט,מלחמת המפרץ,חדרים אטומים.
יוצאת לה צעקה
היא צועקת בניין של שלוש קומות
הוא נבהל
הוא מתחיל לרדת במדרגות רואים לו את הטוסיק...
היא יורדת אחריו ונוצרת סיטואציה מצחיקה הזויה מוזרה מפחידה של ילדה בכיתה ב' מבוהלת שראתה איבר מין בפעם הראשונה בחייה רצה אחרי מישהו כבן 20-22 במדרגות כשהמכנס שלו מורד כלפי מטה והיא צועקת...
למה אף שכן לא יוצא?
מה קורה כאן?
היא ממשיכה לצעוק..
היא בוכה ביחד...
היא לא מאמינה..
מה זה היה?
מיהו?
למה הוא עשה לה את זה?
היא ממשיכה לרוץ...והיא בוכה בקול...
כולם שומעים. הוא פונה ימינה והיא פונה שמאלה.
היא חייבת לרוץ מהר הבייתה... אולי הוא ירדוף אחריה?
היא רואה בבניין לידה, תוך כדי הריצה, את אחת החברות של אמא שלה תולה כביסה.
היא שואלת לשלומה וזו רצה עם הבכי והצעקות מהר הבייתה לספר לאחותה שצופה באחת מתוכניות הטלוויזיה עוד אז במלחמה...
היא עולה למעלה. אחותה בכיתה ו', אז ,פותחת לה את הדלת ורואה את אחותה בוכה היא לא מבינה מה קרה לה...
היא בהיסטריה...
היא מספרת לה כל שלב אחרי שלב.......
לא מסתירה פרט.
האחות בכיתה ו' מחליטה להתקשר לאמא
האמא קצת עסוקה בניתוח הקרב ובא לבעלה בראש- ניתוח מאוד מסוכן (שבדיעבד פוגע לו בראייה והוא נצרך בניתוח עיניים נוסף כשהגידול נעלם)
האמא מתחילה לבכות מה עוד יכול לפול עליה?
היא בשנות ה-35 לחייה מה היא כבר עשתה לא בסדר?
היא מבקשת מהאחות להתקשר לדודה השוטר ולהתייעץ עימו הן יורדות לבית הדודים למטה.
הדודה מנסה לנחם ואומרת שבטח היה לו פיפי...
הדוד אומר שזה סתם מישהו שאולי לא היה לו נוח...
הדוד השוטר מגיע היא מספרת לו באופן מופתי הכל ולא מחסירה דבר...
הוא עשה לך משהו?
הוא נתן לי נשיקה וחיבק ואתי.
הוא היה לבוש כל הזמן וגם את.
כן
בסוף הוא הוריד את המכנסיים ואני ראיתי לו, היא אמרה.
כולם יושבים בסלון ...היא בחדר האטום לא יודעת מה לעשות היא כולה בכיתה ב' ואפילו ציצי לא היה לה.
האמא מגיעה. הן מתחבקות .היא לא רוצה לעזוב אותה..
האבא בסדר.תודה לאל
הוא בריא לגמרי.
הוא חוזר הבייתה לא ממש מדברים על זה...
מבינים שאין מה לעשות עם זה...אין קלסתרון...לא היה שם אונס...למזלה..עם כמה מזל שזה יכול להיות.
וכל הזמן הזה היא חושבת, מה היא עשתה לא בסדר, היא בסה"כ רצתה לעזור לו. היא כ"כ רצתה שיהיו גאים בה, שהיא עזרה לאדם שהיה צריך אותה כמו שלימדו אותה.היא חושבת מה היו קורה ואם בכלל אם השכנה הייתה באה איתה...
היא גדלה עם השנים...עם הזמן היא מבינה זו הייתה תקיפה מינית.
תקיפה מינית - "תקיפה מינית בילדים מוגדרת כל פעולה שקשורה למין בין אם היא נעשית למעשה או רק נרמזת בין אם קיים איום ובין אם נעשה הדבר בהסכמת הקטין/ה. הפעילות בתקיפה יכולה לכלול: ליטופים, נשיקות, הצצה, חיבוקים וחשיפת איבר המין של התוקף או של הקורבן" (ע"פ פירוש של ארגון מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל..)
היא גדלה עם טראומת מדרגות...פחדים מוגזמים מהליכה לבד...גם כשיש אור.
ולא סתם כשידיד שלה מוריד אותה בתחנת אוטובוס אחרי יציאה היא מבקשת שיוריד אותה בבית.
אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש סוד או דבר מה שהוא חושב על החבר והוא מסתיר אותו...
תודה, מיה. מדהים ומאד כן מצידך.
אל תרפו מהמייל הזה:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
