כמה תגובות שלכן שעלו בפוסט ההוא, בעריכה מינימילית:
t a h a t:
בל"ג בעומר, אני וחברות שלי הלכנו ברחוב. איש אחד שם את השקית שהחזיק באיזור המפשעה. תיארתי לעצמי שזה מה שהוא יעשה. אז הסתכלתי. הן לא. הוא חשף אותו. ומילמל. וזה לא יוצא לי מהראש. ואני שואלת.. למה?! ואני שואלת.. מה היה קורה אם הייתי שם לבד? ואני שואלת.. האם זה לא יגמר לעולם?!
והיה רגע שהצלחתי לבעוט בו ולברוח. רצתי משם לעבר המקום שבו זכרתי שכבר בנו ויש בתים. דפקתי על אחד הדלתות ואפחד לא ענה. הוא לא חזר יותר. ואני התחלתי לבכות כל הדרך הביתה. מאז לא הלכתי שוב לבד וכל פעם לא משנה איפה אני, אני בודקת שוב שאין אף אחד מאחורי. לשביל ההוא לא חזרתי אף פעם. היום זה כבר שכונה בנויה, עם פנסי רחוב. אני לא חושבת שמשהו כזה יקרה שם שוב.
אילום שם
קראתי פה הכל ואני מזועזעת אבל זה גרם לי לזכור מקרה שלי: הייתי בדרך הביתה מאוחר בלילה לבד ברגל. הלכתי ולא פחדתי בכלל ועוד הייתי בת עשר. שמעתי רעשים מוזרים אז התחלתי ללכת מהר יותר אבל הם לא פסקו, זה היה ממש מפחיד. אחר כך המשכתי ללכת והרעשים נעלמו אבל אחרי שניה מישהו תפס אותי ביד ואמר לי לא להלחץ ושהכל בסדר. התחלתי לצרוח ואז הוא סתם את הפה שלי הוא הוריד את המכנסים וראיתי לו זה היה מזעזע הוא ניסה להוריד לי גם, אבל היה לו קצת קשה כי הוא היה צריך לתפוס אותי. אז לשניה הוא שיחרר את היד שלו מהפה שלי והתחלתי לצרוח ואז שמעתי איזה אישה אומרת שקט שם וצעקתי הצילו! היא ירדה למטה וראתה אותו אבל הוא לא הבחין בה. היא קראה למשטרה אבל עד שהם הגיעו המכנס והחולצה שלי היו למטה. זה היה ממש מבייש, המגעיל הסוטה הבן זונה הזה העיז לעשות לי את זה, החמור. תוך שלוש שניות היו שם מלא אנשים. ביקשתי שלא יפרסמו את זה כי זה היה מבייש ובטוח אנשים שאני מכירה היו יודעים על זה.
זה המייל, כאמור:
[email protected]
any
בבלוג זה
בכל הבלוגים
