mybody

החבר של ק', זה שלא נתנה לו להוריד ממנה את החזיה, ניסה להוריד ממנה את הבגדים כשישנה. ק' חושבת שלא היתה צריכה להשתכר ושאולי מדובר באי הבנה. אני לא חושבת כך. 

הכל התחיל לפני שלוש שנים בערך. אמא שלי קיבלה עבודה בחו"ל ועברנו, זמנית, לשם. אני, אחותי ואחי הלכנו לבית ספר אמריקאי. הייתי אז בת 12. בהתחלה היה מעט קשה אך לאט לאט הסתדרנו. בית הספר היה קטן מאוד, כמעט פרטי. למדו בו בערך 20 תלמידים ולימדו עוד כ-10 מורים. מפני שבשכבה שלנו למדו רק אני, אחותי, שני ילדים (אח ואחות), ועוד שלושה ילדים, לא היה כל כך עם מי להתחבר. לכן התחברתי עם אחותו של הבחור שיהיה "גיבור" הסיפור. היחסים ביניהם היו מאוד מוזרים. באיזשהו מובן הם היו כמו זוג, היא קנאה בכל אחת שהתקרבה אליו והוא הגן עליה מכל בן אחר. תמיד היה מובן שהם "צוות" איפה שהוא- שם גם היא- והפוך. הוא היה מעין "ראש השכבה", כלומר כולם הקשיבו לו ועשינו מה שהוא רצה. השנה הראשונה עברה די מהר, בעיקר בלימודי אנגלית והסתגלות למקום.

בשנה השניה אבי ואחותי חזרו לארץ מכל מיני סיבות. נשארנו אני, אמי ואחי (שהיה בן 5) בחו"ל ותיכננו לחזור לארץ בסוף השנה. אחרי כמה חודשים, כשכבר התרגלתי למקום והכרתי את כולם, ואפילו יכולתי לתקשר באנגלית, איכשהו דיברתי עם אותו בחור (שהיה כבר בן 16) במסנג'ר והשיחה התגלגלה לכל מיני נושאים ודברים שעשינו. כל אחד לאן הוא הגיע וכו'. אני הייתי כבר בת 13 וחשבתי שאני יודעת מה אני עושה. כבר התנשקתי עם כמה בנים, ותמיד הכל היה בסדר. אז החלטתי לתת לו ולי צ'נאס, שננסה. אחרי הכל הייתה לי עוד שנה להעביר, אז חשבתי שככה יהיה נעים יותר.

החלטנו שביום הולדת של אחותו בביתם כשכולם יישנו, נלך לבריכה שלהם (אבא שלהם היה שגריר) ונעשה מה שנעשה. אכן, כולם נרדמו, ואנחנו ירדנו לנו לבריכה. בהתחלה היה לא נעים, הרגשה מוזרה, מבוכה. שתינו קצת (ואני לא משתכרת מהר) והתנשקנו... לאט לאט התחממו העניינים וחלק מהבגדים ירדו. אך לא נתתי לו להוריד את החזיה שלי. אמרתי לו "לא" ולמרות שהוא ניסה קצת לשכנע אותי, הוא ירד מהעניין.

במשך הזמן נעשינו חברים (בסתר, מפני שהייתי "החברה הכי טובה של אחותו" וזה היה עלול להיראות ולהיות לא בסדר. כן, היו להם יחסים מסובכים) ולאחר כשבוע נפרדנו. החלטתי שאני לא יכולה להיות חברה שלו בסתר וזה סתם מלחיץ ומורט עצבים.

אחרי חודש בערך אחותי חזרה לביקור ויצאנו כולנו. שתינו קצת, השתחררנו. התחלנו להתמזמז... מן תשוקה כזאת שלא יכולנו לעצור. לאחר שבוע הוא ואחותו ערכו עוד מסיבה בביתם והגעתי. הפעם שתינו הרבה. שתינו מכל בקבוק בבאר, והיו כ-30 בקבוקים בערך. זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת השתכרתי. עמדתי והרגשתי איך הראש שלי מסתובב ובקושי עמדתי על הרגליים. כולנו היינו שיכורים, אז הלכנו לישון. ישנו כולנו בחדר אחד. הוא ישן די רחוק ממני, אני ישנתי ליד חבר אחד שישן ליד אחותו של הבחור.

פתאום הרגשתי שמישהו מנשק אותי. עדיין בהשפעת האלכוהול, נישקתי אותו חזרה. לאט לאט הוא החל לעלות עלי. ניסיתי לעצור אותו, אך הוא היה חזק, והרבה פחות שיכור. הזזתי את הראש, הוא נישק לי את הצוואר (בדיעבד התברר שהוא השאיר לי "היקי"). ניסיתי להוריד אותו ממני, ללא הצלחה. הוא ניסה להוריד את המכנסיים שהיו עלי, אך למזלי זה היה טרנינג צמוד, והחזקתי אותו חזק, קרוב אלי, כך שהוא לא הצליח. לפתע התעורר החבר שישן לידי והעיר את אחותו של הבחור. כפי שציינתי, הם היו מאוד קשורים, כמעט כמו זוג, וברגע שהיא ראתה שהוא עלי, מנסה לנשק אותי, היא ברחה לשירותים והתחילה לצעוק שהיא שונאת אותי ושאני זונה.

לבסוף הוא התייאש, ירד ממני ונרדם. באותו השניה לא חשבתי על עצמי, לא חשבתי על מה שהוא עשה, רצתי לשירותים, התחלתי לבקש סליחה מאחותו, על משהו שלא עשיתי. משהו שלא היה באשמתי. אבל היה לי חשוב שהיא לא תשנא אותי. לא היה לי אכפת אפילו שהיא תחשוב שרציתי את זה (מי תרצה שמישהו ינסה לאנוס אותה?!), העיקר שלא תשנא אותי. מן תלות כזאת.

בבוקר הלכתי הביתה, ואמא ראתה את ההיקי. בכלל לא שמתי לב אליו ולא היה לי הסבר. לא היה לי אכפת, העיקר היה באותו רגע לשכוח מהכל. כמה שעות הייתי בשוק, ואז, יום למחרת בבית הספר כשדיברתי עם האחות על מה שקרה והראיתי לה את ההיקי היא לא האמינה לי, ואמרה שהוא אמר שהוא לא עשה כלום (למרות שכולם ראו). כך בעצם יצא שאני "שקרנית" "מגעילה" "סכסכנית" ועוד. וזה פגע בי, זה היה לי הרבה יותר כואב ממה שהוא עשה. כי גם ככה הייתי בודדה, לא היה לי למי לספר. אני לא מאשימה רק אותו, כי אולי מלכתחילה לא הייתי צריכה לדבר איתו על זה, או לשתות, אבל חשבתי שזה ברור לשנינו שלא נשכב, במיוחד כשלא נתתי לו להוריד לי את החזיה לפני כן. ולמרות זאת, איני מרגישה אשמה, כי אני יודעת שאני לא אשמה, שאולי זאת הייתה פשוט אי הבנה. לפני חודש בערך הוא שלח לי הודעה לאימייל לצרף אותו לעוד איזשהי תוכנה בנוסח מסנג'ר ולא יכולתי, הרגשתי רע. לא עניתי לו על זה.

הוא לא השאיר לי טראומה כלשהי, כי אין לי בעיה להתקרב לבנים, והיום, בגיל 15, אפילו היה לי חבר 10 חודשים, ואני לא מפחדת מבנים. אבל תמיד כשאני שומעת סיפור כזה, זה מזכיר לי את זה, וקשה לי. והלוואי והייתי יכולה להיות עכשיו לידו ולהגיד לו הכל, כל מה שהוא עשה לי. לראות לפחות קצת שהוא מתחרט. אבל זה חסר סיכוי.