mybody

ליאורה מספרת על ידיד שתוקף אותה מינית בכל פעם שהיא נתקלת בו. תקשיבו לה.

הסיפור שלי היה בחופש הגדול, קיץ, הרגשה של חופש ממלאת את הלב, לי ולאחי שגדול ממני בשנה, יש חברים בני גילנו, 2 חברים-תאומים, בן ובת, הם חיים באיטליה, כל חופש גדול, הם באים לסבתא שלהם, שגרה מעלינו, כדי לבקר אותו ולדעת על שלומה, לחודש, ככה אנחנו מתראים איתם תמיד ומשחקים איתם וכל מיני כאלו.

בחופש הגדול ההוא, הבת לא הגיע, רק הוא הגיע. ט' הגיע עם אמא שלו, וכרגיל כולם היו ביחד, הוא היה אצלנו המון בבית, יום אחד הוא נכנס לחדר שלי ונעל את הדלת, הייתי על המחשב, הוא התיישב על המיטה שלי, הייתי עם הגב אליו, הוא היה ידיד שלי, הוא שאל לשלומי, ואמר שהוא רוצה להגיד לי משהו, הסתובבתי אליו, הוא אמר שאני מוצאת חן בעיניו, ושאני אתן לו נשיקה, באתי לתת לו נשיקה על הלחי, כי בכל זאת הוא ידיד קרוב, למרות הכל, זה בדרך כלל מה שאני עושה כשידיד אומר לי שהוא אוהב אותי, הוא התחיל לנשק אותי בכח, והעפתי אותו ממני, צעקתי שלא ייגע בי.

הסתובבתי, חזרתי לשבת בכסא, עם הגב אליו, נגעלת ממנו, הוא קם והתחיל לגעת בי, בחזה, בכל מקום שרק היה ניתן, כאילו שהגוף שלי הוא הגוף שלו, איך שהוא מרשה לעצמו לעשות את זה, אמרתי לו שיעזוב אותי והוא אמר שהוא יעזוב רק אם אני אשכב איתו. כמובן שאמרתי לא, ולא נתתי לו להתקרב אליי, בסוף הוא יצא מהחדר. נעלתי את הדלת, ישבתי על המיטה מקופלת וחיכיתי שיילך, ברגע ששמעתי אותו הולך חיכיתי 10 דקות ואז יצאתי. התקלחתי בסביבות שעה, מנקה שוב ושוב את הגועל הזה שנותר ממנו, לוקחת את מברשת השיניים שלי ומצחצחת את השיניים שוב ושוב, ואפילו את הלשון ניקיתי, שלא יתקרב אליי, שלא יישאר הגועל הזה שאי אפשר לתאר עליי, כאילו עור גועלי שלו נשאר עליי, הריח הנורא שלו נשאר.

עבר הזמן, חשבתי שהוא כבר חזר לאיטליה כי הוא לא בא אלינו. אחרי 5 ימים הוא הגיע שוב לבית, ברגע שראיתי אותו, אמרתי ל-א', שאני באה אליה ויצאתי לדרך, נעלתי את הדלת של הבית ויצאתי מהר, ט' אמר לאחי שהוא הולך הביתה, ורץ אחריי, הלכתי מהר, לא הסתכלתי אחורה, ואז קלטתי אותו לפני, הראש שלי רק אמר שוב ושוב 'לא עוד פעם, בבקשה לא'. צעקתי עליו שיילך, והוא אמר שילך רק אם אני אנשק אותו, התשובה הייתה שלילית, אני בחיים לא אנשק אותו מרצון, נגעלתי ממנו כל כך, בסוף היה מעבר חציה אחד שהוא הפסיק ללכת, הסתובב ופנה הביתה. יום למחרת, בבוקר, הוא נסע לאיטליה, והשאיר בי את הגועל הנוראי הזה, את הטראומה הזאת שנוצרה ממנו, את המחשבות על זה שוב ושוב כל פעם שהייתי נזכרת בזה. כל כך רציתי מישהו שיישב לידי כי הוא באמת אוהב אותי, ויחבק אותי מהלב, מישהו שאני יודעת שלא יעשה לי כלום, ובאמת לא יעשה. וככה נותרתי על המיטה שלי, בוכה, בלי שמישהו בכלל ידע שקרה לי משהו, נגעלת ממנו.

זה הסיפור שלי. הוא לא משתווה למה שאנשים אמרו וסיפרו, אבל הוא השאיר לי טראומה, רק חבל לי שאנשים אומרים שהחיים שלהם כל כך קשים וכל כך אכזרים אליהם, כשהחיים שלהם הם בעצם כל כך טובים, הם לא יודעים מה אנשים עוברים יום יום ומתים לספר למישהו, מתים שהגועל הזה יירד מהם.

חודש הבא, בחופש הגדול, הוא שוב בא עם אחותו, אני מקווה שלא להתקל בו הרבה. בשלב מסויים אני פשוט אגיד לאחי שיגיד לו שלא יתקרב לבית שלנו יותר, שיעיף אותו, כמו שאח גדול צריך לעשות.

שלכם, ליאורה.

תודה, ליאורה. אנחנו באמת לא יכולים לדעת כמה אנשים מסתובבים כאן עם צעקות בבטן.

לכאן:

[email protected]