mybody

אנונימית אחרת שיחקה אותה בכמה סיפורים שאין אחת שלא חוותה:

כמה סיפורים קטנים שנצברו עם הזמן ולא מצאו כתובת עד עכשיו.

סיפור מהבריכה:

אני בת 14 לערך, באה למסור את חפציי לשומר המלתחה בבריכת האוניברסיטה העברית. השומר סוקר אותי, לבושה בבגד ים, מלמעלה למטה, ושואל אם אני רוצה להצטרף אליו לרחצה לילית. אני מחייכת בנימוס, בחוסר הבנה, ומאז מקפידה להקיף את עצמי היטב במגבת עד רגע כניסתי למים ממש.

סיפור מהתיכון:

בכתה ז' היה לי "חבר". זה היה, כמובן, קשר ילדותי, שנמשך קרוב לשנה והסתיים סתם כך, איני זוכרת מדוע. מהר מאוד מתברר שמן הבחור הזה אי אפשר לברוח. לאורך כל שנות התיכון, שאותן אנו מבלים באותה הכיתה, הוא מתייחס אלי באדנות ואינו חדל לשאול אותי, בכל סיטואציה חברתית שבה מתחשק לו לחוש עליי בעלות, "נו, אז מתי נשכב יחד מתחת לשמיכה?" הוא מזכיר לי שפעם "הבטחתי" לו. נכון, אני זוכרת שבניסיון להתחמק ממנו פטרתי אותו פעם באמירה ש"פעם אולי". את ה"הבטחה" הזאת הוא אינו חדל להזכיר לי, גם בנוכחות אנשים אחרים, גם כאשר לי יש כבר חבר חדש ולו יש חברה אחרת.

דבר אחר שהוא אוהב "להזכיר" לי, בעיקר כשאני מנסה להתרחק ממנו, הוא נקודת-חן שקיימת לכאורה באיזה מקום "אינטימי" שלי (על הירך? על הבטן? לא יכול להיות הרבה יותר אינטימי מזה, היינו ילדים בכתה ז', לאיזו דרגה של אינטימיות כבר יכולנו להגיע). "מה עם נקודת החן ההיא, היא עדיין שם?" המשמעות היא אותה משמעות: אני שלו, הגוף שלי שלו, הוא "מכיר" את כל המקומות האינטימיים בגופי, והוא ממשיך להיות שם, "לראות" אותי חשופה. הוא "יודע" אותי.

שנים הוא גם ממשיך לכנות אותי בכינוי המקטין "חמודה", גם כאשר אני וחברי לחיים (שונאת את הכינוי "בעלי") פוגשים אותו במקרה אצל חבר משותף, למעלה מעשר שנים לאחר התיכון. ליד בן-זוגי. כדי להשפיל. אבל הכל במן נחמדות כזו כאילו, כביטוי של חיבה.

אותו בחור: 

באחד החופשים הגדולים בימות התיכון מסתבר שאנחנו עובדים באותו מקום עבודה. יום אחד, כאשר אנחנו מחכים להסעה המרוכזת מבנייני האומה, ציפור מחרבנת לי על הראש. הבחור נכנס איתי לשירותי הנשים  בבניין כדי לעזור לי לשטוף את השיער. כשאני פונה לצאת מהשירותים, הוא חוסם את המעבר ושואל אותי, "תגידי, התחרמנת פעם בשירותים של בנייני האומה?" כאשר אני מנידה בראש לשלילה, מופתעת ומבוהלת מכדי לומר משהו, הוא אומר בחיוך דוחה, "אז תתכונני, כי עכשיו תהיה לך הפעם הראשונה". מזל שהייתה בחוץ ברזיה ושהצלחתי לחמוק החוצה, כאילו כדי לשתות.

ושוב אותו בחור. לא מפסיק לרדוף אותי.

יום אחד בבוקר, לפני שהמורה נכנסת לכיתה (היינו אז בי"א אני חושבת), פתאום תופסים אותי שני בחורים ומרימים אותי באוויר, אחד מבית השחי (זה היה הוא) ואחד מהרגליים. אני מתפתלת, חסרת אונים, מנסה להשתחרר. זה אמור להיות בדיחה. ברגע שרגליי מונחות שוב על הקרקע אני מעיפה בכל הכוח סטירה לבחור שקרוב אלי יותר מביניהם (חבל שזה היה השני). הסטירה הופכת לשיחת היום ולי יוצא שם של בחורה "אלימה" וש"אוהבת אלימות". אולי זה לא נקרא הטרדה מינית, אבל ברור שהם ניצלו את העובדה שהם בנים, וחזקים ממני, לצורך הפעלת כוח. אני מתקשה להאמין שהיו מעזים לעשות זאת לאחד הבנים.

סיפור מהצבא:

אני מאושפזת ללילה במרפאה צבאית בגלל התקף אסטמה. מקום מגעיל: אין מנעולים בשירותים (ואני עוד באמצע המחזור), הכל מוזנח ומטונף. אני היחידה באותו לילה בחדר אשפוז הבנות. החייל שהיה אמור לישון בכניסה לחדר כדי למנוע כניסת בנים מחליט שנוכחותי שם אינה חשובה דיה, מקפל את מיטתו ומסתלק.

בשעה מאוחרת למדי, אולי בעשר בלילה, כשהמרפאה נטושה למעט פקידת הקבלה ואולי עוד איזה תורן, נכנס לחדר בחור במכנסי צבא ובחולצה אזרחית. הוא מתיישב על אחת המיטות ופותח בשיחה. גם הוא מאושפז. אני שמחה להיות לא לגמרי לבד, אבל חשה שלא בנוח ככל שהשיחה מתמשכת. הוא מתחיל לשאול אותי על עצמי, והשאלות נהיות אישיות יותר ויותר. הוא שואל אם יש לי חבר ואם אנחנו ... את יודעת ... אם יש לנו "יחסים". אין לי חבר, אבל ליתר ביטחון אני מנענעת בראש לחיוב: עדיף שיחשוב שיש לי. כאילו מן הפגנת כוח כזאת, להרתעה. אבל אז הוא ממשיך ושואל, באיטיות כזו, מגששת, אם אני "בעד יחסי-מין רק בתוך מערכת יחסים, או גם בלי". אני נבהלת, מרגישה מאוימת. המסדרון ריק, אף אחד לא ישמע אותי אם אצעק. שרק יעזוב אותי ויצא מן החדר. אני מנסה לשמור על קור רוח ועונה לו שרק בתוך מערכת יחסים.

השיחה לא נמשכת עוד הרבה זמן. למרות שהבהרתי לו שאני לא מעוניינת, הוא לא מתאפק, ושואל עוד אם אני רוצה לישון איתו באותה  מיטה. אני אומרת שלא ("בטוח?"), שוב מנסה להפגין ביטחון, החלטיות, חוסר עניין, קרירות. לבסוף הוא עוזב את החדר. אני רועדת – מה יהיה בלילה אם הוא ינסה לאנוס אותי או משהו? בדלת אין אפילו מנעול. באותו לילה, מרוב פחד, אני ישנה עם כל הבגדים שהבאתי איתי בתיק: טרנינג ומדים, אחד על השני בשכבות, פלוס המעיל הצבאי מכופתר ורכוס עד הצוואר, ועם נעליים.

עוד חוויה מהצבא:

שני בחורים מחליטים לתלות אצלנו במחלקה, שבנים ובנות עובדים בה במשותף, תמונות פורנו מהעיתון. אף בת אינה פוצה פה. אני ("אין לך חוש הומור") עוברת אחריהם בין החדרים ותולשת את התמונות אחת לאחת. באחד החדרים אני מוצאת תרשים של מערכת הרבייה הנשית ועליו הערות השניים. ליד הרחם הערה: "מכאן נשים משריצות". ליד איבר המין: "כאן אנחנו דוחפים לכן".

ולסיום, עוד עלבון קטן לא אישי אבל משפיל, גם כן מהצבא: 

קצינה ממחלקה שכנה חוזרת מזועזעת מישיבת מפקדים, שהיא נכחה בה כבחורה יחידה: מפקד המרחב שלנו דיבר על המתרחש בעיר מסוימת בשטחים ואמר שאותה עיר "נראית כמו כוס של בחורה – שתי גבעות וחריץ באמצע." כל הגברים שנכחו בישיבה התגלגלו מצחוק.

תודה, אנונימית אחרת. היטבת לתאר את המציאות. 

זוכרות וזוכרים (ולא לשכוח ניק)?

[email protected]