הבלוגרית shorts עברה נסיון אונס כשהיתה בת 7. רק שלא תטענו שהיא "הסכימה" או משהו, היא היתה בת 7 !!!!
חזרתי מחבר טוב שלי לאחר ששיחקנו בפארק המשחקים שליד הבית שלו, מצאנו כמה צעצועים משומשמים ושיחקנו בהם.
נכנסתי לחנייה של השכונה שלי, והנה הוא עצר לידי.
חייל עם מדים, בתוך מכונית פיג'ו לבנה.
אני עדיין זוכרת איך נראתה המכונית שלו.
הוא שאל איפה זה קניון "שאול המלך" ועניתי לו שאני לא יודעת.
הוא גם שאל איפה זה קניון "אביה" ואמרתי שזה "פה, בהמשך".
הוא ביקש שאני יכנס לרכב ויראה לו יותר במדויק, אז נכנסתי.
לא הקשבתי למה שכל הזמן אמרו לי והסבירו לי..."לא לדבר עם זרים".
הוא נסע ואמר שעושה "פרסה".
וכל הדרך הוא שאל שאלות "בת כמה את? איפה את לומדת? איזה כיתה את? איזה מקצועות את אוהבת?" ונגע בי... כל הזמן נגע בי...
הוא שאל אם אני רוצה לשתות, עניתי לו לא.
הגענו למקום שומם, אני רק זוכרת שהכל היה הרים, פשוט הרים.
הוא עצר ואמר שהאוטו צריך להתקרר, כי הוא חם מידי, כשבינתיים הוא מוריד את המשענת של הכיסא.
ואז הוא סתם לי את הפה עם היד שלו, והשכיב אותי על הגב. אני כל הזמן רק בכיתי, והוא ניסה להפוך אותי, לא נתתי לו.
כנראה שכוח הרצון שלי היה חזק ולא נתן לו לרצוח לי את הנשמה.
הוא עזב לי את הפה וניסה להרגיע אותי,אני ניסיתי לצאת, והוא לא נתן לי לצאת.
בסוף הוא עזב את הדלת ויצאתי.
כל הזמן רק רצתי, רצתי ורצתי ורצתי.
הגעתי לכביש וראיתי שני נערים, גדולים, הם שאלו מה קרה לי, בזמן שהחייל עם המכונית הלבנה נסע.
עניתי להם "נאבדתי, אני לא זוכרת את הדרך לבית".
הם הלכו איתי קצת ואז עצרה מכונית כסופה.
עם בנות בפנים.
הן שאלו מה קרה לי ועניתי להן את אותה התשובה.
הן לקחו אותי לביתן ונתנו לי להתקשר לבית שלי, התקשרתי ועניתי לאמא שלי את אותה התשובה "הלכתי למורן ולא מצאתי את הדרך חזרה"
האשה שנהגה דיברה עם אמא שלי ולקחה אותי לאחר מכן לבית.
וכל הזמן כל הזמן חשבתי שזאת אשמתי, רק עכשיו הבנתי, שזאת לא אני, זאת לא אני!
מאז הייתי מרטיבה במיטה, רק לפני שנה זה הפסיק לי.
אף אחד לא יודע מה קרה לי.
מקווה שלא יקרה את זה לאף אחת, אל תתנו לאנשים מטורפים לרצוח לכן את הנשמה.
תודה, shorts, אני מה זה שמחה שהבנת שזאת לא אשמתך. ועדיין - אל תישארי עם זה לבד! התקשרי לאנשי המקצוע, אין לך במה להתבייש. יחסית לילדה בת 7 הפגנת אסרטיביות מדהימה, זה בדוק :)
לכאן:
[email protected]