ענת העלתה שלושה סיפורים: הפדופיל שארב לילדות בחנות, הילד מכיתה ו' שהמחנכת לא ניסתה להעיר לו, והאדם שנגע בה ברחוב, כשהיתה עם חברותיה. וכל זה עד לגיל 13.
סיפור ראשון:
כשהייתי בת 8 הייתי בARCADE, מקום כזה עם מכונות משחקים וכאלו... זה היה בששי אחר הצהריים והיו שם המון ילדים וילדות. היה שם אדם מבוגר אחד, מאוד מבוגר, שמן עם שיער שיבה מקריח וארוך יחסית. לא כל כך הבנתי מה הוא עושה שם אבל לא תהיתי יותר מדי – אולי הוא מהמבוגרים שאחראים על המקום או אולי הוא אבא של מישהו. ואז הוא נעמד מאחורי כששיחקתי במשהו וליטף לי את הישבן. חשבתי שזה בטעות. טוב, בדיעבד, קיוויתי, שזה בטעות. אבל תמיד אפשר לדעת מתי זה בטעות ומתי לא. וזה ממש לא היה בטעות.
יצאתי מהר משם כי לא אהבתי את זה ופחדתי ממנו וכשהסתובבתי להביט פנימה לפני שאני הולכת ראיתי שהוא עומד מאחורי ילדה אחרת. הלכתי הביתה. לא סיפרתי לאף אחד.
מילא שאני פחדתי לדבר, זו בעיה שלי, אבל שאף אדם מבוגר באזור לא יתהה מה הוא עושה שם לבד מאחורי ילדות קטנות? ? ?
סיפור שני:
בכיתה ו' החלו לצמוח לי שדיים. ישב לידי ילד. הוא נהג לצבוט אותם בחזקה כדי להקניט אותי, להנאתו, מי יודע... בפעם השלישית לא יכולתי יותר והתחלתי לבכות נורא, ילדה אחת לקחה אותי למחנכת. סיפרתי לה מה קרה. היא אמרה שזה שום דבר וככה זה בנים. לא עשתה דבר. מחנכת בבי"ס יסודי שנחשב מהטובים בעיר.
סיפור שלישי:
כשהייתי בת 13 הלכתי למסיבת כיתה, עברנו באזור שומם שעתיד היה להיות שטח בנייה אז הלכנו בטור, 10 נערות בערך והייתי האחרונה בטור. פתאום שמעתי מישהו מאחורי, הולך. אז הוא אמר סליחה, כאילו הוא מנסה לעקוף, ובזמן שעקף אותי ליטף את השד השמאלי שלי (עקף משמאל). הוא המשיך ללכת ביני לנערה שלפני וכבר עמדתי לומר לו "סליחה" בעצמי ולעקוף כדי לא להיות נפרדת מהטור ואז הוא הסתובב ואמר "סליחה" שוב כמנסה לזוז מדרכי, חזר חזרה אחורה תוך ליטוף לשד השני. במקרה אחת הנערות האסרטיביות יותר בחבורה בדיוק הציצה אחורה וראתה אותו. היא קראה לשאול אם אני בסדר וכולנו מיהרנו לצאת מהשטח. כולנו נעמדנו בקצה והן שאלו אותי איפה הוא נגע בי, הצבעתי על החזה, שאלו אם אני בסדר. עניתי שכן . אף אחת לא סיפרה למבוגרים במסיבה או לאחר מכן מה קרה. יום למחרת קברתי את הבגדים אותם לבשתי באותו לילה בחצר. במשך שבועות היתה רק שניה אחת נפלאה ביום - השניה הזו שבין שינה לערות בה לא זכרתי מה קרה. ואז מיד הגיעה השניה הנוראה ביום - השניה שבה נזכרתי.
אל תחששו לדבר, גם אם חששתן בעבר.
תודה, ענת. בסיפורים שהעלית תמיד היו אנשים שהיו יכולים לעזור אבל לא ניסו - המבוגרים בחנות, המורה בבית הספר. הפעם היחידה שזכית להבנה היתה מצד חברותייך. ועדיין - אף מבוגר לא עורב בזה. לא שזה טוב, אבל אפשר להבין למה... מעורר מחשבה, בהמשך למה שכבר נכתב על נורמות חברתיות וכיצד החברה מעודדת אותן ומפקירה אפילו ילדות.
לא לשכוח ניקים, אה?
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
