כך כתבה איילת: אני מרגישה שאני צריכה להתנצל על שאני מכניסה את עצמי לאותה קטגוריה של "מוטרדות מינית", כשבעצם לא קרה לי שום דבר משמעותי וטראומטי. ובכל זאת אני ארשה לעצמי לשתף אנשים בכמה דברים קטנים שקרו לי, אמנם די מזמן אבל בכל זאת.
***
כשהייתי בת 14 [היום אני בת 17] נסעתי ברכבת מחיפה לבנימינה.
עמדתי ליד הדלת וחיכיתי שהרכבת תעצור ואני אוכל לרדת, ופתאום אני רואה חייל מצביע עליי ואומר לחבר שלו "אותה היית מזיין?"
היום אני כבר אחרת, יותר בוגרת ויודעת איך לענות לבנים.
סביר להניח שאם זה היה קורה לי היום הייתי עונה ב"היית מת" או "שתוק הומו".
אבל הייתי קטנה, וברחתי ממש מהר ובכיתי כמו ילדה בת חמש.
זה נשמע מטומטם אבל שנים אחרי זה שנאתי חיילים, בעיקר כי פחדתי מהם.
לקח לי כמה שנים עד שהיו לי ידידים חיילים, שלא לדבר על לשכב עם חייל...
התגברתי והתבגרתי, זה היה צריך לקרות מתישהו.
***
יותר מאוחר, כשהייתי בת 15, התחיל איתי מישהו שקטן ממני בשנה [אין לזה שום קשר למקרה הקודם].
בתור ילד בן 14 הוא נראה לי מאוד מנוסה מינית, אבל זה בטח רק בגלל שהייתי תמימה באותו זמן.
היינו מדברים קצת מידי פעם, אבל לא רציתי שום קשר מעבר לידידות איתו, והוא ידע את זה.
יום אחד נסעתי לחברה שלי אחרי בצפר בהסעות [כן, יש לנו הסעות הביתה מבצפר, זה בצפר אזורי ולומדים בו אנשים מכל מיני מקומות].
הוא היה באותה הסעה.
ישבתי לידה והוא ישב "לידי" מהעבר השני של המעבר באוטובוס.
הוא ליטף לי את היד ואני לא אמרתי כלום, מידי פעם הזזתי את היד והוא המשיך, אבל לא נתתי לזה יחס מיוחד והמשכתי בשיחה שלי איתה, הנחתי שזאת סתם דרך בשבילו להשיג תשומת לב ולא רציתי לתת לו את התענוג.
כשקמתי לרדת מהאוטובוס הוא שאל "מה, לא תתני לי נשיקה?"
התכופפתי לתת לו נשיקה על הלחי והוא הזיז אותי ודחף את הלשון שלו לפה שלי, הייתי המומה מידי מכדי להגיב ופשוט ירדתי.
הייתי בשוק כל אותו יום, במיוחד בערב, כשהוא העז לשאול איך הוא מנשק.
רציתי לגרום לו להבין שזה לא בסדר מבחינתי, ולא כל כך ידעתי איך, אז בטפשות החלטתי לוותר לו.
יום אחרי זה סיפרתי את זה לידיד שלי, מישהו שהיה דואג לי פעם מאוד, הוא לא הרשה לי להעביר את זה סתם ככה כאילו זה בסדר [זה לא כל כך קשור אבל הוא לא בין החיים יותר].
הוא יעץ לי לבעוט לו בביצים.
פחדתי ולא כל כך ידעתי איך לעשות את זה, אבל אחרי שיחה עם שלוש חברות טובות החלטתי שאני חייבת לגרום לו להבין שזה לא בסדר, ושאם אני לא אעשה עם זה כלום הוא ימשיך עם זה, אם לא כלפיי אז כלפי אחרות.
ישבתי עם חברות שלי על הדשא באחד השיעורים כשמורה אחת לא הגיעה, פתאום הוא הופיע [מסתבר שהוא הבריז או משהו] וביקש ממני לבוא איתו לצד, היום כשאני חושבת על זה, מאוד מצחיק אותי איך שהוא בא לי בדיוק בזמן ונתן לי הזדמנות מצוינת "לנקום" בו.
פחדתי מאוד, אבל החברות שלי נתנו לי מבטים של "תעשי את זה, זה מושלם, זה בדיוק הזמן".
נכנסנו לאחד הבניינים בבצפר, למקום שלא היה בו אף אחד.
הוא התקרב אליי והזיז את הראש שלו לכיווני ובא לנשק אותי, בדיוק בשניה לפני שהוא נגע בי [ואלוהים יודע מאיפה בא לי האומץ הזה] נתתי לו את הסטירה הכי חזקה שיכולתי לתת אי פעם למישהו, אחת כזאת שהראש שלו זז באופן מושלם עם התנועה של היד שלי, אני לא חושבת שאני אי פעם אשכח את זה.
***
עוד מקרה, אחרון, לא קשור לקודמיו, עדיין הייתי בת 15.
הלכתי באיזה גן בחיפה [גן מניה אם אתם מתמצאים] ופתאום פנה אליי איש זקן, שנראה בסביבות שנות הששים פלוס שלו ואמר לי "את כל כך יפה".
הובכתי קצת, הנחתי שזאת סתם מחמאה ולא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת.
"כל פעם שאני רואה אותך את נהיית יותר ויותר יפה"
כאן זה כבר נראה לי מוזר, לא הייתי מסתובבת בחיפה הרבה, אבל לא רציתי להגיד שום דבר כי פחדתי שאולי זה איזה חבר של ההורים שלי ולא רצית לפגוע בו ולא לזהות אותו.
-תודה...-
"איפה את גרה?"
כאן כבר הבנתי לאן זה הולך, ופחדתי מאוד, אמנם זה היה בסביבות שתיים בצהריים אבל לא היה שם אף אחד באיזור.
-רחוק, אני לא מכאן-
ניסיתי להישמע מאוד בטוחה בעצמי ואדישה, אבל אני בטוחה שרעד לי הקול ממש.
"את רוצה ללכת לשתות קפה איפשהו?"
כן בטח, חשבתי לעצמי, הזין שלך משפריץ קפה?
הצעה תמימה לכאורה, אבל אוי ווי, למה שמישהו בן 60 פלוס יזמין מישהי בת חמש עשרה לקפה??
-לא, תודה-
הלכתי משם ממש מהר וכל הדרך הביתה הייתי בפחדים שהוא עוקב אחריי ורואה לאן אני נכנסת.
***
זהו, לא דברים מעניינים במיוחד, סתם דברים קטנים שקרו לי בתור נערה מתבגרת.
לסיפורים (ולא לשכוח ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
