יערה הותקפה מינית בגיל 14 על ידי נער ענוג וצנום בן 15 שהזמין אותה לביתו הריק "כדי לראות ציורים".
בתחילת כיתה חי"ת הכרתי בצופים מישהי משכבת טי"ת. חזרנו יחד מפעולות ושוחחנו ארוכות בדרך. אחר כך הצטרף אלינו י', אחד הבנים מהשכבה שלה, ושלושתנו ציטטנו שירים שכתבנו ודיברנו על עצמנו ועל החיים. הוא היה נער צנום עם הליכה מוזרה, הבנים גיחכו שהוא נשי ויותר משהוא התעניין בשירים שלנו הוא אהב לקרוא בקול את שלו, אבל בהדרגה הוא נעשה ידיד לא פחות קרוב ממנה ולפעמים קפצנו אליו לקרוא דברים חדשים שכתב.
כשהתחילה חופשת הקיץ י' ביקש שאבוא אליו לראות רישומי עיפרון שהוא צייר. הוא מזג לנו מיץ והביא את הרישומים ודיבר עליהם, ותוך כדי זה הסתבר לי שרק שנינו שם כי הוריו ואחיו הקטן מטיילים בטורקיה. פתאום בלי שום התרעה הוא הפיל אותי על הספה, נשכב עלי, נשך את הפה שלי ומעך מה שהיה לי אז במקום ציצים. מההלם לא הגבתי מיד. הוא המשיך, ואז דחפתי אותו בתחושת גועל וחרחרתי שיפסיק. בהתחלה לא יצא קול אבל גם כשיצא לא עזר, הוא בכלל לא שם על מה שאמרתי, ולקח לי עוד כמה דקות להיאבק בו, להעיף אותו ממני ולטוס לדלת, רק כדי לגלות שהוא הספיק מתישהו לנעול אותה מבפנים.
רתחתי על החוצפה וגם שחלשלוש כמוהו יכול לעשות לי משהו בכוח רק כי הוא בן, ובעיקר פחדתי בטירוף. הייתי בת ארבע עשרה, לא רציתי סקס ובטח לא איתו, אבל הוא לא נתן לי ללכת ולא היה עם מי לדבר. התרוצצתי מבוהלת מחדר לחדר, הוא רדף אחרי, מתנשף ומנסה לשכנע שאם אתן לו רגע הכל יהיה בסדר. פעמיים הוא הצליח לתפוס אותי אבל השתוללתי והשתחררתי שוב, ואז למזלי השכן ממול דפק בדלת. י' קרא אליו שהוא כבר פותח והלך להביא את המפתח, אני איכשהו סירקתי את השיער בידיים וניגבתי את הדמעות וסידרתי כמה שיכולתי את החולצה, וכשהוא פתח את הדלת נדחפתי החוצה ורצתי כל הדרך הביתה בלי לעצור.
לא אמרתי כלום לאף אחד, מתתי מבושה, רק מאותו היום נזהרתי מאד לא להיתקע איתו בשום מקום לבד. ראיתי אותו בצופים עד י"ב ולא אמרתי כלום, חברה טובה שלי יצאה איתו ולא אמרתי כלום, נתקלתי בו אצלה ועדיין לא אמרתי כלום ואחרי הצבא ראיתי אותם פעם הולכים יחד ברחוב ועברתי לצד השני לפני שהם הבחינו בי, אז יצא ששוב לא אמרתי כלום. וזה לא שאני מצטערת שלא אמרתי כלום, כי עד היום אני בטוחה שאילו כן אמרתי כולם היו מסתכלים בעין עקומה עלי ולא עליו. אבל זה קצת טיפשי שבסוף זאת דווקא אני שלא נעים לה, לא?
שלחו את הסיפורים לכאן, לא לשכוח ניק:
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
