mybody

בעקבות קריאה של סיפורים אחרים, ע' נזכרה פתאום גם בסיפור הזה:

זה קרה כשהייתי בכיתה י', ובמסגרת שיעורי הספורט בתיכון היינו צריכות לרוץ סביב בית הספר מצידו החיצוני - בכלל בכלל לא כיף, גם בנסיבות רגילות. באותו היום חיכו בתחנת האוטובוס כמה ילדים, כנראה מחטיבת הביניים כי לא הכרתי אותם והם נראו לי קטנים יחסית. זה אף פעם לא כיף לחשוב שאנשים מסתכלים עליך בזמן שאת אדומה, מזיעה ומתנשפת, אבל הנערים האלה לא רק הסתכלו – הם נעמדו בדרך של הבנות שרצו ושלחו להן ידיים לחזה.

בפעם הראשונה הייתי המומה, ניסיתי להתחמק הצידה והמשכתי לרוץ (אחרי הכל מודדים לי זמן). כשהגעתי לשער אמרתי למורה לספורט שלנו שיש בתחנת האוטובוס בנים שמציקים לנו. היא טענה שהיא לא יכולה לעשות כלום, כי הם לא מהתיכון והיא לא מכירה אותם, ושנמשיך לרוץ.

בסיבוב השני של הריצה כבר הכנתי את עצמי, וקיוויתי שהאוטובוס שלהם הגיע והם כבר לא שם. אבל הם עדיין היו שם, אז נעצתי בהם מבטים קפואים ומזלזלים, כאלה שאני שומרת בדרך כלל לאחותי הקטנה, וניסיתי לרוץ רחוק מהם. אבל נער אחד נעמד באמצע המדרכה ופרס את ידיו לצדדים כדי לחסום את המעבר. הוא נגע בי, אז הסתובבתי ובעטתי לו ברגל. והמשכתי לרוץ. החברים שלו צחקו וקראו משהו.

כשהגעתי שוב למורה, ניג'סתי לה שתלך לצעוק עליהם או משהו, והיא עשתה לי טובה והלכה לראות על מה כל המהומה. לא שמעתי יותר מדי צעקות מהכיוון.

סיפורים (נא לא לשכוח ניק):

[email protected]