סוף כיתה ו' מספרת: יש לי שני מקרים שהוטרדתי מינית, על אחד יש כאלה שיודעים ועל השני רק חברה אחת ואנחנו לא מדברות על הנושא הזה יותר.
מקרה ראשון:
הייתי בערך בת 8, זה היה חבר של אמא שלי (גם כיום הוא איתה). אני לא כל כך זוכרת מה קרה שם, עברו 6 שנים (היום אני בת 14 וחצי). הלכתי לחדר שלי לישון, חבר של אמא שלי תמיד בא אלי קצת לפני השינה, אני זוכרת שלילה אחד הוא בא, שכבתי, והוא התחיל לגעת לי בחזה (לא שהיה לי ציצי בגיל 8). בקיצור, הוא הכניס את היד שלו ונגע בי. אני זוכרת שהרגשתי לא בנוח, זזתי קצת וניסיתי להוציא את היד שלו ואני זוכרת שהוא אמר משהו בסגנון של "זה בסדר, אני לא אעשה לך כלום, זה טוב", משהו כזה... הייתי קטנה, ולמרות שהרגשתי אי נוחות, לא ממש ידעתי אם הוא עשה דבר אסור. רק היום אני מבינה את זה ואני חיה עם זה ושותקת. אני לא יכולה לספר לאמא שלי, אני פוחדת, מהתגובה שלו וממנו. אני פשוט צריכה לחיות עם זה, אין לי ממש ברירה.
מקרה שני:
זה קרה שהייתי בערך בת 12 וחצי, סוף כיתה ו'.
זה היה הידיד הכי טוב שלי שהיה גדול ממני בשנה. הוא גדול, מאוד גדול, כדי להמחיש כמה, הוא בערך מטר 80 וזה היה בכיתה ו'. הוא גם חזק, לא היה לי איך להתנגד.
הייתי אצלו בבית, לפני שמשהו קרה, בחיים לא היה לי סיפור מוזר כזה איתו שהוא ניסה לגעת בי, בחיים לא הייתי מעלה על הדעת שהוא ינסה לעשות לי משהו. ישבתי עם המיטה, ראיתי טלוויזיה, הוא ישב על המחשב. פתאום הוא בא, התיישב לידי, נתן לי נשיקה קטנה בלחי, צחקתי. הוא התחיל לחבק אותי, חיבוק חזק, כזה שאי אפשר לצאת ממנו. פתאום הוא תפס אותי והתחיל למשש. דחפתי אותו, ניסיתי לקום מהמיטה, הוא לא נתן לי. הוא הפיל אותי על הרצפה, הוריד לי את המכנס. התחלתי לבכות ואז הוא עזב אותי.
רצתי הביתה כולי בהלם ובוכה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי. התקשרתי לחברה הכי טובה שלי, שאני הכי יכולה לסמוך עליה בעולם. בכיתי קראתי לה לבוא מהר, תוך חמש דקות היא כבר היתה אצלי. בהתחלה לא יכולתי לספר מה קרה, כולי הייתי עוד בהלם, אחר כך נרגעתי קצת וסיפרתי.
כמה ימים אחרי הוא התחיל לספר לי דברים כמו "לקחתי כדורים הם שיגעו אותי". לא קניתי את זה אבל בערך סלחתי לו. אחרי כמה זמן והתחלנו לדבר. לפעמים כשהייתי רואה אותו הוא היה מעביר את היד שלו במקומות ומסתכל בצורה מוזרה ומפחידה, מין מבט כזה זדוני. אחרי זה לא דיברתי איתו תשעה חודשים, שבמהלכם גם גיליתי שבאחד הימים שהוא היה אצלי, לפני שלא דיברתי איתו, הוא היה בבית שלי וגנב לי תחתונים (כן, חולני ביותר!). ואז, אחרי תחנונים שלו הסכמתי לדבר איתו. כן, טימטום מצידי.
חברות שלי ידעו על המקרים האלו, לפעמים הייתי זורקת לו את זה בפרצוף, את מה שהוא עשה לי, והוא היה מרביץ לי. עד היום כבר היו ארבעה מקרים בערך שהוא תקף אותי בקטע של מכות. עכשיו, סופשנה של כיתה ח', שמו לו משגיח, כי הוא ילד בעייתי שתקף עוד אנשים חוץ ממני. הוא הרביץ לי מול המשגיח שלו כי עצבנתי אותו שצעקתי עליו על דברים שהוא עשה, בלי פירוטים, רק דברים ששנינו יודעים עליהם ומבינים.
אבל המשגיח שלו הבין שקורה משהו, הוא לקח אותי לחדר לבד באחד הימים, שאל אותי אם קרו דברים, אמרתי "הוא פשוט מתקרב יותר מדי". הוא לא קנה את זה. התחלתי לבכות, הוא התחיל , ללחוץ עלי, להתעצבן, לא עלי, על המצב, בסוף נשברתי סיפרתי הכל, התחלתי לבכות כמו ברז. הוא קרא למנהל, כדי להגיד לו שהוא לא מוכן לשמור יותר על ילד שעשה כאלה דברים. התחלתי לרוץ משם והלכתי הביתה.
היועצת גם שמעה על זה, כולם פתאום הכריחו אותי לספר לאמא שלי על מה שקרה. לא רציתי, התחננתי שלא יספרו, אבל הם חייבים לספר במקרים של אונס או הטרדות מיניות. לא היה לי מה לעשות. בסוף סיפרתי ביחד עם היועצת. אמא שלי לא כעסה רק התאכזבה שהיא סמכתי עליה מספיק כדי לספר לה.
הסיפור הזה לא השאיר לי טראומה, אני רואה אותו כמעט כל יום עובר, (הוא גר לידי) אני לא מפחדת ממנו, אני רק מעוצבנת ומרגישה כעס, לא יותר מזה, אין לי פחד בלב, רק כעסים.
אין לי בעיה להתחבר לבנים בקטע המיני, כי עם חבר שלי שגם גדול ממני, הייתי איתו חצי שנה והגענו די רחוק. אז זה לא הבעיה, פשוט נשבר לי שהוא יוצא מזה בזול, לפחות ככה זה נראה. אני יודעת שאמא שלו גילתה על זה, לפני שבוע, גם לה אמרו והיא רק צעקה עליו שיתרחק ממני ואמרה לפסיכולוג לטפל בזה. וחוץ מזה? כלום.
לסיפורים (נא לשכוח ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
