מ.ב. השתעשעה בשיחות עם ידיד מבוגר. אולי הוא לא הבין ואולי דווקא הבין מצויין, אבל הוא לא עצר לפני ששלח את הידיים.
לפני כחצי שנה עבדתי בחנות של אבא שלי. לא אדבר על עוברי אורח ברחוב שהיו צועקים לי "יופי של תחת יש לך" או "בואי אני צריך מנקה בבית" כשהייתי מנקה את חלונות החנות. אלה הם מקרים טריוויאליים עבורי.
נציג של אחת החברות שאיתן אבא שלי עושה עסקים היה מפלרטט איתי כשהיה מגיע לחנות. סתם, לא רציני, הרי הוא בשנות הארבעים שלו, נשוי עם ילדים ואני הילדה (הייתי בת 20) של לקוח שלו. כמובן שלא רציני. לא ראיתי את השיחות בינינו כפלירטוטים, רק בדיעבד אני מבינה שהוא חשב שאני מפלרטטת איתו. נהניתי לשוחח איתו, הוא היה כיפי, מצחיק, ממש צ'ארמינג.
אחרי זמן מה הוא רצה להיפגש לשיחה לבד, אני מרגישה ממש מפגרת שלא ראיתי את זה. בהתחלה אלה היו סתם נגיעות קטנות, תמימות וחיבוקים – הוא שם לי יד על הכתף. לא ראיתי בזה כל רע, אני עצמי אדם שנוגע. מה גם שחשבתי שהמפגש בינינו הוא כידידים, כי יש לי ידידם וחברות שהם הרבה יותר מבוגרים ממני. אבל לפתע הוא אחז בחולצה שלי, הציץ לי למחשוף והשחיל יד למכנסיים שלי. דחפתי אותו ממני ואמרתי לו שיפסיק. הוא עזב אותי ואני הלכתי משם.
הרגשתי לא נוח ודי מלוכלכת אחרי זה ולא הבנתי למה אני מרגישה ככה בזמנו. איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת כדי לא להבין למה אני הרגשתי ככה. למחרת התקשרתי אליו ואמרתי לו שהרגשתי לא נוח עם מה שקרה ושאני לא רוצה שדבר כזה יקרה שוב. הוא אמר בסדר. הוא כבר לא מסתכל או מפלרטט איתי כשהוא מגיע לחנות.
אני בטוחה שלא הרבה רואים כאן את ההטרדה או חושבים שהסיפור לא נחשב כי הדפתי אותו ממני ומנעתי אסקלציה, אבל אני חושבת שזה לא תקין שהוא הרשה לעצמו להציץ לי למחשוף ולהכניס ידיים למכנסיים שלי. אני חושבת שגבר שחושב לעצמו שאם בחורה צעירה מדברת איתו אז יש לו זכות לגעת בה בצורה כזו כשהוא לא ביקש והיא לא נתנה לו רשות זה בסדר. זה לא בסדר! אני מכירה הרבה בחורות שהכירו בחורים (בוגרים יותר או בגילם) שרק בגלל שהם היו מכרים או "ידידים" הרשו לעצמם מגעים כאלה והן לא אמרו "לא" ותאמינו לי שזה לא היה קל כיוון שחשתי שאני הכנסתי את עצמי לסיטואציה הזו וחשבתי ש"מגיע לו" לגעת בי. אז זהו שלא. ברגע שהרגשתי לא נוח אמרתי לו "לא" ודחפתי אותו ממני. אבל שהוא בכלל יעיז לגעת בי בצורה כזו, שהוא יחשוב שזה בסדר... אצלי זה רק מעורר חלחלה.
במבט לאחור אני מבינה למה הרגשתי לא נח ומלוכלכת, אבל זה פרספקטיבה. בהווה אני לא מבינה איך לא הבנתי בעבר. מאד לא נראה לי שהוא יכול היה לקלוט "רמזים" כי לא חשבתי שאני רומזת, רק בדיעבד אני איכשהו רואה איך אולי יכולתי להוליך אותו שולל אם הדיבורים התמימים שלי.
לסיפורים (ניקים והכל):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
