לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2006

לא שהיה אכפת לי, עדיין לא אכפת לי


ל-n.d יש עוד שני מקרים שקרו לה כשהיתה ילדה.

 

המקרה הראשון קרה בסביבות גיל 11 או 12 כשהלכתי עם חברה שלי בעיר סמוכה לישוב בו אני גרה, וחבורה של ילדים בגילנו, אולי אפילו יותר קטנים, התחילו לדבר איתנו, וכיתרו אותנו תוך כדי. אחד מהם שלח יד לחזה של החברה שלי, והיא הייתה בהלם, אני פשוט התחלתי לצעוק עליהם, לאחר כמה רגעים הצלחנו לגרור את עצמנו רחוק מהם, כששתינו עדיין היינו בהלם.

 

המקרה השני קרה כשטיילתי עם הכלב שלי. הייתי בת 13 או 14. במקרה, הצטרף אליי הילד של השכנים עם הכלבה שלו (הוא קטן ממני בארבע שנים). תוך כדי שאנחנו הולכים ברחוב לעבר יער סמוך שיש ליד הרחוב, עברנו ליד בית של שכנים שבנו בזמנו. אחרי שעברנו את הבית שמתי לב שאחד העובדים הולך אחרינו. כדי להיות בטוחה שהוא הולך ספציפית אחרינו ולא במקרה אחרינו ליער, לנוח או משהו, הלכתי בסיבובים, והוא המשיך ללכת אחרינו. כשקלטתי שהוא באמת הולך אחרינו, הלכתי בהמשכו של היער ויצאתי בחלק אחר שלו לרחוב, כשהעובד הזה ממשיך ללכת אחרינו.

 

כשיצאנו מהיער לא קלטתי כל כך מה הוא עשה באותו רגע והתרכזתי רק בזה שלפחות הוא נשאר שם ולא הולך אחרינו, בכלבים, ובלהגיע הביתה. רק אז אמרתי לילד שלא נראה לי האיש הזה, ורציתי ללכת משם, להתרחק ממנו. הוא הבין בדיוק על מה אני מדברת, אפילו שניסיתי להרגיע אותו שאין מה לדאוג, ושהנה הוא נשאר בפנים והוא לא יוצא החוצה. אני לא זוכרת אם הוא קלט את האיש בין העצים. גם לא יצא לנו לדבר על זה יותר מדי. הא רק אמר לי לפני כמה שנים שהוא זוכר את זה. לא נראה לי שהיום הוא זוכר משהו.

 

האדם הזה עשה ביד בזמן שיצאנו מהיער. לא שהיה איכפת לי. עדיין לא איכפת לי. לפחות עשה את זה ולא ניסה לעקוב אחרינו הביתה.

 

כשהגעתי הביתה נעלתי אותו ווידאתי שהוא סגור בכל פינה אפשרית, לקחתי סכין מהמטבח, לקחתי את הכלב ונעלתי אותנו בחדר שלי. ההורים שלי הגיעו אחרי כמה שעות. סיפרתי להם מה שקרה. חוץ מהקטע שהוא עשה ביד כשיצאנו, לא זכרתי את זה בכלל. זה עדיין לא מה שהפריע לי. הפריע לי העובדה שמישהו עקב אחרינו. עד שנזכרתי בכלל בזה שהוא עשה ביד כשיצאנו מהיער, חשבתי שאולי הוא עוקב אחריי כי הוא רוצה לקחת לי את הכלב...

 

אבא שלי דיבר עם השכנים האלה וקנה לי גז מדמיע. לא יכולתי להתקרב למקום הזה כמה זמן. היום אני הולכת שם פעמיים ביום...

 

זהו. המקרה השני רק מזכיר לי שזה שאני גרה בחממה, לא אומר שלא יכולים לקרות דברים כאלו. זה סתם משהו קטן כזה שקרה כשהייתי ילדה. לא זכרתי את זה בכלל עד שקראתי את הדברים האלו בבלוג ופתאום נזכרתי שגם לי קרה משהו דומה.

 

סיפורים – לכאן:

[email protected]

נכתב על ידי , 22/6/2006 11:57   בקטגוריות אדם זר, אני והחבר, בין ילדים, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שר!טה ב-22/6/2006 23:36



כינוי: 

מין: נקבה




481,127
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)