בפעם הראשונה שהחבר של אקסית אנונימית תקף אותה - היא הצליחה לברוח. בפעם השניה הם כבר לא היו חברים, אבל לא היה לה סיכוי להמלט.
זה היה בכיתה ד', אני חושבת. היה לי אז חבר ראשון, קראו לו פ'. מאד אהבתי אותו, הוא היה בכיתה ז' וכמובן קשר כזה הוא רציני ומסובך...
יום אחד היינו במסיבה של ידידים שלנו (היו לנו ידידים משותפים...) והייתי צריכה ללכת מוקדם והוא התעקש ללוות אותי. נכנסו למין בלוק נטוש כזה (זה היה קיצור דרך...) ושם הוא ניסה להכריח אותי להתפשט. כמובן שלא הסכמתי ובעטתי בו בכל הכוח ואיכשהו הצלחתי לברוח... אבל זה לא היה הדבר הכי נורא.
כעבור שנתיים (כמובן שנפרדנו וניתקתי איתו את הקשר...), כשהייתי בכיתה ו', אימא שלי שלחה אותי למכולת לקנות חלב. היה די מאוחר, אז הלכתי דרך החורשה ביער, ושם מישהו תפס אותי בחוזקה מאחור וגרר אותי ליער. בעטתי וניסיתי לצרוח אך דבר לא עזר. האדם הזה זרק אותי על הדשא, ואז ראיתי את הפנים שלו: זה היה פ'. הוא הפשיט אותי בחוזקה ונגע בי, הכניס אצבעות לאיבר מיני, ולאחר שביצע בי את המעשים שלו הוא משך לי בשיער, בעט בי וקרע לי את הבגדים...
בבושה גדולה עם בגדים קרועים חזרתי הביתה, חבולה, עם פצע נפשי. אני בחיים לא אסלח לו על מה שעשה לי ובחיים לא אצליח לצאת מהמועקה שבי...
לא, לא התלוננתי מהסיבה הפשוטה: לא הייתה לי כל הוכחה. אמי לא ידעה דבר כי היא כשחזרתי לא היה איש בבית. כבר חמש שנים כל ערב אני נזכרת באירוע הזה ובוכה...
יש לי שאלה: למה אנחנו, בעיקר הנשים, צריכות לעבור התעללות כזאת? למה אנחנו צריכות לסבול, בעוד האנסים האלה מסתובבים חופשיים ומחפשים את הקורבן הבא?
סיפורים – לכאן (לא לשכוח ניק בבקשה):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
