לני: אני גרה במרכז, לפני כמה שבועות הייתה לנו מסיבת הסיום של כיתה ח'...
כל הערב הסתובבתי עם ידיד שלי ועוד שלוש חברות שלי... ידיד שלי לכאורה תמים ולא יותר מדי "מגעיל" מבחינת המגעוליות של אנשים חרמנים... בקיצור, בערב הזה של המסיבה כל הזמן צחקנו שאם אנחנו נהיה זוג אני אגיע לו בדיוק לזין כדי למצוץ לו (אני מאוד נמוכה והוא מאוד גבוה). זה היה מצחיק, כי לא באמת היה קורה משהו לא מבחינתי ולא בחינתו... אחרי כמה זמן אני וחברה שלי הלכנו לרקוד ואמרתי לה שאני צריכה להגיד לו משהו (לא יודעת למה רציתי ללכת אליו לא באמת היה לי משהו להגיד לו) אז הלכנו אליו ואמרתי שרציתי להגיד לו משהו אבל אני לא זוכרת מה אז הוא עשה לי מבט כזה עם הגבות, כאילו מבט נועז כזה. שאלתי אותו מה זה המבט הזה והוא אמר לי ככה: "זה מבט של בואי לשירותים ונעשה דברים".
אמרתי לו בוא. בצחוק, מן הסתם.
אחרי זה ביקשתי ממנו ללוות אותי לשירותים כי אף אחד לא הסכים לבוא איתי והוא היה היחיד שנשאר אז הלכנו ביחד לשירותים. נכנסתי להשתין והוא כל הזמן שאל אותי אם הוא יכול להכנס ואמרתי לו "לא, אני מסתדרת" וצחקתי....
אחרי שהשתנתי אני באה לצאת, והוא דוחף אותי פנימה. לא התייחסתי כי האמת קצת נדלקתי מזה, כי הוא בסך הכל חתיך וחמוד והכל... בקיצור, נכנסנו שנינו והתחלנו להתנשק. ישבנו על האסלה, הוא יושב רגיל ואני יושבת עליו מחבקת אותו עם הרגליים, עד עכשיו הכל בסדר. אבל עכשיו אני כבר מתחילה להרגיש יותר מדי מלוכלכת, מגעילה כזאת, כי הוא כל הזמן נוגע בי וגם אני בו. בסך הכל זרמתי איתו, אבל התחלתי להתנגד קצת, לדחוף אותו קצת אבל אנחנו עדיין מתנשקים. ירדתי ממנו ולא ישבתי עליו, אבל אז הוא דחף אותי לקיר והכניס לי יד מתחת לשמלה ומעלה לי את הרגל כאילו כדי לחבק אותו. כל הזמן הזה אני מנסה ללכת ולצאת מהתא.
כל זה לקח די הרבה זמן וכבר די התעייפתי מהכל. הוא הוריד לי את התחתונים, ואז בכלל נלחצתי מהכל. ניסיתי לרוץ ולפתוח את המנעול, אבל מרב לחץ לא הצלחתי לפתוח את הדלת. הוא פתח את המכנסיים שלו והתחיל להכניס אותו אלי. הייתי ממש בלחץ, בכיתי כמו מטורפת, אבל כבר לא היה שם אף אחד כי ההסעות כבר נסעו עם כל האנשים שהיו שם, היינו לבד...
הוא גמר ועזב אותי והלך כאילו לא קרה כלום.
אחרי חמש דקות שישבתי על הרצפה בשירותים לבד, בוכה, אני רואה אותו חוזר אלי. התחלתי לצעוק ולא ידעתי מה לעשות. הוא בא, נישק אותי והלך...
מאז אני יושבת בבית ולא עושה כלום. כל פעם שאני נכנסת לחדר שלי אני בוכה... אני לא מסוגלת לראות אנשים מתנשקים... אפילו לא מאהבה. הוא עשה לי טראומה לכל החיים ואני שונאת אותו על זה. לא סיפרתי את זה לאף אחד. כי אני זאת שיצאתי מטומטמת, אחרי הכל אני זאת שהתחילה את כל זה שביקשתי ממנו לבוא איתי לשירותים.
דבר תמים לכאורה שמתחיל נחמד יכול להפוך לסיוט כזה כמו שקרה לי, תפתחו את העיניים שלכן, אל תסחפו לדברים כאלה.
סיפורים (ניק בבקשה):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
