mybody

ממש לפני הפניה לרחוב פנה אליי בחור, אני מעריכה את גילו באזור ה-30, ושאל אותי מה השעה. עניתי לו בנימוס, ואז הוא התחיל לשאול אותי שאלות נוספות. מאיפה אני חוזרת כל כך מאוחר, מה אני לומדת באוניברסיטה וכו'. ניסיתי לענות תשובות קצרות ככל הניתן, אבל לא יכולתי להגיד לו פשוט להתחפף. זה המקום לציין שהבחור היה גבוה ומאוד רחב, היו לו גם שקיות מהסופר שנראו כבדות ואני פחדתי שאם אדבר אליו בצורה תקיפה הוא יהפוך להיות אלים.

הוא נכנס איתי לרחוב וכאן כבר התחלתי לפחד ממש. הוא שאל אותי אם יש לי חבר, אמרתי לו שכן (מה שהיה נכון) ושאנחנו גרים ביחד (מה שלא היה נכון, אבל קיוויתי שזה יבריח אותו). אמרתי לו שהחבר שלי מחכה לי בבית עם ארוחת ערב. עצרנו ליד הבית שלי והוא ממשיך לשאול אותי שאלות כמו, האם אני מאמינה ביחסים מחוץ לנישואין, האם היו לי סטוצים וכו'. אמרתי לו שלא נוח לי עם השאלות שלו ואז הוא התנצל ואמר שהוא קצת שיכור (זה היה מיד אחרי פורים והוא "האשים" את העדלאידע). הוא שאל אותי אם הייתי מוכנה שיהיה לי סטוץ איתו, אמרתי לו שוב שיש לי חבר והוא שוב שאל, "באופן היפותטי כמובן". אמרתי לו שאני לא רוצה לענות על שאלות היפותטיות ואמרתי שאני צריכה ללכת כי מחכים לי. הוא אמר שחבל, שאני בחורה יפה ושהוא היה שמח להכיר אותי טוב יותר. התנצלתי שאני לא מעוניינת ונכנסתי לבניין במהירות בלי להסתכל אחורה, הלב שלי דפק נורא חזק כי הייתי משוכנעת שהוא הולך להיכנס אחרי (גם שביל הכניסה לבניין היה חשוך למדי). עליתי במדרגות בריצה, ארבע קומות, נעלתי טוב את הדלת (השותפה שלי לא היתה אפילו בבית) והתקשרתי מיד לחבר שלי, שלא הבין למה לא עניתי לו וטען שאיך שהוא התחיל להציק לי הייתי צריכה לצעוק עליו שיעוף לי מהפנים. כשניסיתי להסביר לו - בבכי היסטרי - שלא הייתי מסוגלת כי ממש פחדתי, הוא אמר שאני לא אסרטיבית מספיק ואמר שזה בעצם באשמתי כי עודדתי אותו להמשיך. וזה הגיע מבחור שהלך ללמוד משפטים ונורא התגאה ביושרה שלו. היום כמובן אני לא איתו, ומיותר לציין שבסוף אותה שנה גם עזבתי את הדירה.

בלילה ההוא ישנתי זוועה, התעוררתי כל חמש דקות. במשך תקופה לא קצרה לא יכולתי לשבת בבית עם דלת לא נעולה, ממש פחדתי ללכת בלילה לבד ברחוב אפילו אם הוא מואר (וזה היה ברחביה, שכונה שנחשבת לשכונה מצויינת) ופחדתי מגברים. הפחד שלי מהם הגעיל אותי מעצמי. זה לא אכל אותי ברמה היומיומית, אבל זה היה שם כל הזמן, במודעות. בסוף זה נרגע פחות או יותר, למרות שעד עכשיו אני לא מסתובבת בירושלים לבד בערב, וכשמישהו מנסה לקשור איתי שיחה באוטובוס או בסופרמרקט אני נהיית מאוד אנטיפטית.

היום אני יודעת שזה לא באשמתי בכלל ושאם כבר מישהו אשם בזה חוץ מהבחור ההוא, זה האקס שלי, שבמקום לנחם אותי או חס וחלילה לעשות מעשה ולבוא לישון איתי בדירה באותו לילה, העדיף לרדת עליי ולגרום לי להרגיש עוד יותר זוועה, בשביל שהוא יצא גבר. אני לא בטוחה מה השאיר בי יותר טראומה בטווח הארוך - המטריד או האקס, שנתן לגיטימציה למעשה שלו בזה שהוא טען שזו אשמתי. לקח לי המון זמן לחשוב דברים טובים על גברים אחרי המקרה הזה, בעיקר בגלל התגובה שלו.

בתקופה שבין סוף התיכון לשירות הצבאי הייתי נהגתי לבלות הרבה עם קבוצה גדולה של חברים בפאב בתל-אביב בתחילת רחוב אלנבי. היינו יוצאים לשם פעמיים-שלוש בשבוע. מכיוון שזה היה פאב קטן וכולם הכירו את כולם לא היתה לי סיבה עקרונית לחשוש מהבחורים שם, שרובם היו מוכרים לי.

ערב אחד שתיתי קצת והתלוננתי שחם נורא ושאין אוויר. אחד הבחורים שם (שהיה חתיך למדי וכבר פגשתי אותו מספר פעמים, ואפשר לומר ששמתי עליו עין) הציע לי לבוא איתו לשאוף אוויר למטה. טיול של חמש דקות, ונחזור. למען האמת שמחתי על ההזדמנות לבלות איתו כמה דקות לבד, כי הוא מצא חן בעיני. אבל כאן יש לציין שהייתי מעט שתויה ולא שמתי לב לאן אנחנו הולכים "לטייל", כשפתאום היינו בחזית הבית שהתברר שהוא גר בו. הוא הציע לי להיכנס, "רק לשטוף פנים", אמרתי לו שאני רוצה לחזור בקרוב לפאב (כולם היו שם) והוא אמר שזה יהיה רק לכמה דקות. נכנסתי איתו, אלוהים יודע למה, הוא אפילו לא הדליק את האור, ומיד נשכב על המיטה וניסה לשכנע אותי להתפשט, "כי באמת היה מאוד חם". אני סירבתי אבל הייתי מבולבלת נורא ושתויה במקצת, אז התיישבתי לידו. כאן כבר לא כל כך התחשק לי לנשק אותו כמו קודם, ואמרתי לו שאני הולכת לפאב, והוא אמר "חכי לי חמש דקות ואני בא איתך". נרדמתי כנראה בישיבה, כשהתעוררתי אחרי זמן מועט קלטתי שהוא מאונן לידי. הוא אפילו לא גמר עליי, היה לי מזל שהוא לא ניסה לעשות שום דבר מעבר לזה.

פגשתי אותו אחר כך בפאב כמה פעמים והוא לא הבין למה אני מסוייגת ממנו. כנראה שהוא חושב שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר, מכיוון שלא צעקתי או בכיתי או משהו. אמרתי לו שלא אשכב איתו והוא לא כפה את עצמו עליי, אז מה הבעיה? הבעיה היא לנצל בחורה מטושטשת על מנת להפיק ממנה סיפוק מיני. שכחתי מזה להמון זמן ולמעשה נזכרתי בזה רק כשראיתי את הבלוג והבנתי שזה בעצם היה סוג של מקרה הטרדה, גם אם קל.

מקבץ פוסטים מהיממה האחרונה, מבלוגים של אחרים:

אורית קמיר: האם קרבנות נהנות מאונס, והאם להדיח שופטים שכך סברו?

גדי שמשון: על לגיטימיות הפנטזיות של דנה ספקטור

יעל ישראל: גברים, נשים ומה שביניהם

לסיפורים (לא לשכוח ניק, בבקשה):

[email protected]