לאנונימית בת ה-15 יש שלל סיפורים: הנער שניסה לגעת בחזה, הגבר שלא הרפה, הנערים שניסו לגעת בחזה והטיפוס שעקב אחריה וחברותיה.
כשהייתי בת 15, כיתה ט', זאת היתה הפעם הראשונה שעברתי הטרדה מינית. זה היה ביום העצמאות והייתי עם עוד 2 חברות שלי. מאז עברתי עוד כמה דברים.
היינו בפארק הלאומי וכאבו לנו הרגליים אז חיפשנו ספסל פנוי שלא יושבים בו או שהוא לא מלוכלך מספריי. כשקלטתי מרחוק ספסל כזה מיהרתי את חברותי לשבת בו לפני שיתפסו לנו אותו. שלושה בחורים שקלטו אותנו מרחוק מיהרו בכוונה לספסל כדי להגיע ראשונים. ואני, ששמתי לב אליהם, רצתי גם והתיישבנו בו בזמן. הם התחילו לדחוף אותי מהספסל כשהם מתקדמים ומתיישבים איפה שאני ישבתי. עמדתי על יד אחד מהם כי הרגיז אותי איך שהם תפסו לנו את הספסל וחברות שלי עמדו מולי. (רק בשביל הפרוטוקול- זה יום העצמאות, והמקום הומה אדם).
אני נערה מאוד מפותחת לגילי, וכבר כשהייתי קטנה היה לי חזה גדול. הוא התחיל לדבר איתי תוך שהוא בוחן אותי מכף רגל ועד ראש ושאל אותי בת כמה אני. כאמור - הייתי בת 15. הוא היה בן 17 וחצי. חבר שלו שישב לידו ביקש ללחוץ לי את היד ולא ראיתי בזה שום דבר רע, עד שהוא משך אותי אליו ורצה שאני גם אתן לו נשיקה בלחי. אמרתי לו שאני מעדיפה לוותר על זה ושחררתי את היד. חברות שלי לא הבינו מה בדיוק קורה. גם אני לא. זה שעמדתי לידו החזיק מאחורי האוזן שלו סיגריה וניסיתי לקחת לו אותה כדי לקרוע לו אותה, בכוונה, בגלל שתפס לנו את המקום. תוך שניות הוא תפס לי את היד, כופף לי אותה והושיב אותי עליו.
ניסיתי להשתחרר ממנו אבל הוא היה מאוד חזק והוא לפת אותי בבטן. לא צרחתי או צעקתי, פשוט ביקשתי ממנו שישחרר אותי וניסיתי להשתחרר פיזית בעצמי: בעטתי לו ברגלים וניסיתי להרביץ לו עם התיק שלי, אבל לא הצלחתי להגיע. כל אותו זמן חברות שלי עמדו קפואות במקומם ולא הבינו מה קורה בדיוק כמו שאני לא הבנתי ואני לא מאשימה אותן לרגע בשום דבר. אחרי כמה דקות הוא עזב אותי, נשארתי עומדת לידו לכמה שניות - לא יודעת למה. פתאום הוא תפס אותי שוב והושיב אותי מעליו עוד פעם. שוב ניסיתי להשתחרר ולהרביץ, כשהוא וחבריו צחקו לאורך כל הזמן.
ואז הוא עבר לטקטיקה שונה כדי שלא אחזיר לו. ביד אחת הוא תפס לי את הבטן והצמיד אותי אליו, וביד השנייה הוא פשוט ניסה לגעת לי כל הזמן בחזה ולנסות לתפוס אותו. לא היתה לי ברירה - הדבר היחיד שניסיתי לעשות זה למנוע ממנו לגעת לי בחזה. ניסיתי לכסות על החזה עם היד שלי (את ידי השניה הוא הצמיד מאחורי גבי תוך שהוא מחזיק אותי). הוא ניסה ככה במשך דקות אחדות עד שחבר שלו אמר לו: "עזוב אותה, אתה לא רואה שהיא דתייה". הוא רופף את האחיזה שלו וכך יכולתי להתחמק ממנו. ישר הלכתי משם עם חברות שלי, אפילו לא נשארתי לשמוע מה הוא אמר. האשמתי את עצמי במשך הרבה זמן: למה התחלתי לדבר איתו? למה לא הלכתי כשהייתה לי הזדמנות? למה לא צעקתי? אולי שידרתי מסרים... שנאתי את עצמי. שנאתי את הגוף שלי שהכניס אותי למצב הזה מההתחלה.
שנה אחרי זה, כשהייתי בת 16, הלכתי לבית של חברה שלי והיא ליוותה אותי לתחנת אוטובוס כדי שאחזור הביתה. התחנה היתה ממוקמת על כביש ראשי ושומם. זה היה בסביבות אחר הצהריים. היה שם איזה פועל שתיקן את אחת המנורות, בערך בן 40. חברה שלי ליוותה אותי ומיד הלכה. כשהיא הלכה, כנהוג אצל בנות, נתנו אחת לשניה נשיקה על הלחי. היא הסתובבה ואז הוא התקרב אלי. הלב שלי פעם ממש חזק ומאד פחדתי כי הייתי שם לבד, אפילו לא נפש חיה היתה שם.
הוא שאל אם אני מוכנה לתת לו נשיקה כמו שנתתי לחברה שלי. עניתי לו "לא" בצורה כזו תקיפה שמראה שלא רציתי לדבר איתו. הוא התחיל להתקרב עוד יותר והתחיל לשאול שאלות כמו בת כמה את וכו'...
באותו יום לבשתי סרפן ג'ינס ארוך אבל צמוד עם חולצת שלושת רבעי מתחת. מעל זה שמתי מעיל כזה שנראה יותר כמו סמרטוט, גדול ושחור כזה והוא היה פתוח. הוא התחיל להגיד לי כל מיני דברים כמו: "את יודעת מה היו אומרים במצרים על הגוף שלך?....יש לך חזה גדול, מה הוא אמיתי?"... וכל מיני שאלות כאלה. לא הסתכלתי עליו ולא עניתי לו, פשוט התפללתי לאלוהים שהאוטובוס יגיע כבר. הוא שאל אותי איך קוראים לי ולא עניתי. ואז הוא שאל אותי: "מה, את לא רוצה להגיד לי איך קוראים לך?" אמרתי לו "לא". אז הוא שאל אם הוא יכול להמציא לי שם, אמרתי לו "לא" - והוא פשוט לא התייחס לזה.
הוא נתן לי שם, בשפתו, והמשיך לאמר לי דברים על הגוף שלי ועל החזה שלי שגרמו לי להרגיש מאוד לא בנוח. באותם רגעים פשוט סגרתי את הכפתורים במעיל שלי (שהיה גדול ומגושם) עד הסוף. אחרי 20 דקות בערך האוטובוס הגיע ועליתי עליו בלי להסתכל אפילו אחורה. בערך שבועיים אחרי המקרה הלכתי כל הזמן עם המעיל הזה כשהוא סגור. לא לבשתי דברים צמודים, ורק חצי שנה אחרי זה לבשתי שוב את אותו סרפן. במשך כל אותה שנה התחננתי לחברות שלי שלא ללכת לאותו מקום. פשוט לא רציתי להתקרב לשם.
באותה שנה בקיץ, הלכתי לבריכה עם חברות שלי. שחינו לעמוקים ופשוט עמדנו סתם ליד המעקה ודיברנו, כששני נערים, בערך בגילנו התקרבו והתחילו לשאול אותי כל מיני שאלות. הם אמרו לי שיש לי בגד ים יפה וניסו כאילו "לגעת בבגד ים", כשבעצם הם מנסים לגעת לי בחזה. רק בפעם השלישית שהם עשו את זה הבנתי מה הם באמת מנסים לעשות ושחיתי משם מהר.
עוד באותה שנה טיילתי עם חברה שלי וישבנו במין גן קטן. טיילנו בגן וראינו שיש שם איזה מישהו שכל הזמן מסתובב עם האופניים שלו במעגלים סביבנו. כשהחלטנו להתיישב על אחת האבנים הגדולות שהיו שם, הוא ירד מהאופניים והתיישב מולנו על הדשא ופשוט בהה בנו.
חברה שלי התחילה להילחץ. אני, שכבר הייתי רגילה לדברים כאלה, אמרתי לה: "תעשי בדיוק מה שאני אומרת לך". התחלנו להתקדם בצעדים מהירים לכיוון מקום שבו ישבה חברה אחרת שלנו עם החבר שלה. ידעתי שהוא לא ימהר לקום מהדשא כי אז יתר האנשים ישימו לב שהוא עוקב אחרינו. אז אמרתי לה ללכת מהר כדי שהוא יאבד אותנו.
כשראינו שהוא אחרינו עם האופנים, התחלנו לרוץ וצעקנו בשמו של חבר של חברה שלנו כדי שיראה שאנחנו לא לבד ושיש בן בסביבה. התחבאנו לו והוא איבד אותנו. כשמצאנו את חברתנו עם חבר שלה, סיפרנו לה מה קרה תוך שאנחנו מתנשמות מהריצה. פתאום ראינו אותו חוזר. כנראה שהוא שם לב שאנחנו עומדות עם בן (שהיה בן 18 בערך) ומאז לא ראינו אותו מסתובב שם יותר.
נוספה לרשימת "כך הרשויות וגו'": המעשים קשים - העונש קל.
תוספת נוספת לרשימות: פה מלוכלך או הטרדה מינית? רק הדינמיקה שם מטרידה אותי. בינתיים.
לסיפורים (ניק בבקשה):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
