זהירות - טריגר!!!!!
עדיין ילדה נאנסה על ידי השכן שלה כשהיתה בת 5. לא היה לה למי לפנות, ורק בכיתה ח' קלטה מה קרה שם. הוא, בינתיים, כבר מת.
אני הייתי בת חמש. רק בת חמש, ולא באמת הבנתי מה הוא היה עושה לי. אבל זה לא היה לי נעים. לא הידיים שלו, לא הריח שלו, לא הקול שלו, לא הדמות הענקית והמאיימת שלו. לא היו נעימים לי החלומות בלילה, לא הייתה נעימה לי העובדה שפחדתי לספר לאימא, כי היא הייתה מרביצה לי על כל דבר.
בוריס שכן טוב, כל השכנים בבלוק אוהבים אותו. מי את לספר עליו שטויות של ילדה קטנה. מכה עם קולב. נעל עקב ננעצת בגב, הלחיים אדומות מסטירות והראש מסוחרר ממכות קטנות. לא לספר לאימא. היא תרביץ לי.
אז ללכת אליו כשאימא ואבא בבדיקות עם אחותי מחוץ לעיר. ללכת אליו ולומר לו שייתן לי את הפרוסה עם השוקולד שאימא הכינה לי. בואי, שבי. את רוצה מיץ פטל? סוכריה? לא. רוצה לדשא בחוץ, לשחק עם הכלבים ולקטוף פרחים. נעילת דלת. את ילדה מתוקה. ליטוף בלחיים. ואז גם במקומות אחרים. באמת שכבר שכחתי איך בדיוק. איפה. אבל אלו עדיין ידיים מחוספסות על עור רך. וזה עדיין הבל פה של ריקבון שיניים ואלכוהול. בירה חמוצה. ואז הבגדים שלי מקופלים יפה בצד.
לא רוצה, רוצה החוצה. בבקשה, החוצה. ואני בכלל לא יודעת מה אתה עושה לי, אבל זה לא נעים. וזה רע, כי אתה לא מרשה לי לספר. ואתה נוגע בי ואני מרגישה מקומות רגישים-כואבים בגוף. מה זה בכלל פטמות. ופות שאין עליו אפילו שערה אחת. ולמה דווקא שם אתה נוגע. ואתה מדגדג לי את הרגליים וזה מדגדג, אבל אני רוצה לבכות. וזה לא מצחיק. לך ממני. ואז אוחז ביד שלי ומביא אותה לאיבר המין שלך שאני אגע. ואתה עושה שם משהו עד שיש ריח מסריח וחריף. חמוץ כזה, וחזק, כמעט כמו הבירה מהפה שלך. ואתה מתחכך בי.
למה יש לך שם למטה מקל עם שיערות? למה יש לו ריח כזה מגעיל? לא נעים לי, אני רוצה לאימא. אפילו שאימא מרביצה, אני רוצה לאימא. אימא לא נוגעת בי רגע. וגם לא אבא.
פעם ניסיתי לבדוק אם גם לאבא יש בין הרגליים מקל כמו שלך. הוא כעס עלי ולא הבין מאיפה אני יודעת מה זה. ושם זה נגמר. הבנתי שזה מקום שאסור לדבר עליו.
ואז אתה מנקה אותי טוב, וכבר אין עלי ריח רע. ומלביש אותי ויש לי שוב צורה של ילדה קטנה. וריח של ילדה קטנה. ונותן לי את הפרוסה ופותח את הדלת ואני רצה למטה לדשא. ואני מתחילה לרוץ אחרי פרפרים ולתפוס לטאות עם הזנב, אחר כך נשאר לי רק זנב בין הידיים, והלטאה בכלל ברחה. אי מביטה בזנב מתפרפר במשך דקות, ואז הולכת ותולשת דשא. ולפעמים הייתי יוצאת מהבית שלך ומרביצה לילדים אחרים. כי אני כועסת ככה.
אל תספרי לאף אחד, או שאני אהרוס לך את הבית.
איש ענק, יותר גדול מהבלוק שלי, הולך ברחוב ומתקרב לבניין. ואז הוא פותח מכנס, ומרים אגרוף ענק, וצוחק צחוק של איש רע, עם השיניים הרקובות. ואז דופק את האגרוף על הגג. וכל הבניין קורס. והדובי עכבר שלי בחדר, וגם אחותי שוב ישנה אחרי הבדיקות. מאימא ואבא לא באמת אכפת.
ואחרי שנתיים אתה מת, ואני שמחה. ילדה בת 7 שמחה והיא בכלל לא מבינה.
אבל אתה לא באמת מת, אתה מבין. כי בחלומות שלי אתה עדיין חי ונמצא.
והריח שלך נמצא ברשימה השחורה שלי.
איש מגעיל ורע עם סוכריות מקולקלות בבית.
אתה אנסת אותי. ואת זה אני הבנתי רק בכיתה ח'. כשהבנתי מה זה בכלל ניצול מיני. ואם לא היית מת, זו הייתה המשאלה שלי לאלוהים בכל לילה.
לסיפורים (לא לשכוח ניק בבקשה):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
