7/2006
 אין סיכוי שהרבנים ראו את זה, גם לא המדריכים
בס"ד
unchaind child נתפש בגיל 14 וחצי כשהוא מענג את עצמו, בפנימיה דתית. מאותו הרגע הפך למטרה להתעללות מצד כל השכבה.
שלום, אני חייל משוחרר בן 21.
גיל 14 וחצי, בכיתה ט' (קפצתי כיתה ביסודי), בישיבה בדרום, תפסו אותי נערים בחדרי בפנימיה, עושה....אתם יודעים מה עושה. באתי מרקע דתי ושם חינכו אותנו להבין שזה טירוף ושרק חולי נפש עושים דבר כזה אני לא ידעתי שכולם עושים...
זה קרה ביום הראשון של השנה, ומאז סבלתי ממה שנראה לי היום כהתעללות מינית (זה הרי על רקע מיני) - נפשית עמוקה, מצד שכבה שלמה. בשבילי זו הייתה טרגדיה עמוקה, מקווה שתבינו את הרגשתי ותכבדו את דברי, למרות שאולי זו לא הטרדה כמו של כולם.
היום השתחרר בי משהו שהיה שמור כמה שנים, לא יודע איפה ואיך ואני "שוטף את הנייר" במילים, אולי כי אני מפחד שייגמר לי האומץ לדבר על זה... מקווה שתספרו את זה בבלוג, מקווה שלא תתעלמו, למרות שאני לא יודע אם אתם מגדירים את זה כמו הטרדה של כולם, מקווה שתתנו ביטוי לאומץ שיצא בי סופסוף.
blackfield-lullaby
Share my cup
Tie me up
Never part
Break my heart
Go to sleep
Wound me deep
Be at peace
Make me bleed
Do no harm
Twist my arm
Lie with grace
Smash my face
Kiss the ground
Drag me down
stop the noise
smash my toys
How does it feel without your drugs? Sing you a lullaby
How does it feel with my love? Sing you a lullaby
האמת, הרגשתי יוצא דופן. מאיפה לי לדעת שכווווווולם עושים את זה? רק אותי הם תפסו, רק לי הם חדרו לפרטיות שלי, לאינטימי המקודש - מחולל שלי. הם גיבורים, הם חזקים, הם יפים, הם לא צריכים לעשות עם עצמם... עד היום אני לא יכול לכתוב או להגיד את זה... זה בסדר שאני לא יכול לכתוב או להגיד את זה? אבל לא יכולתי לדעת...
איך יכולתי לדעת שאני לא עוף מוזר?! רגע, אני לא?... לכו תדעו... בגיל 14 (וחצי) אתה לא מכיר הגדרות מפוצצות ,"הטרדה",נו באמת ,מה לי ולזה? פחחח, זה סתם שעשוע, "בני ישיבה" עאלק (אני מאמין בצדק קוסמי ואני מאמין שהם ישבו הרבה אצל ההוא ששומר עלי למעלה) שמצאו להם את הבדיחה שלהם. אני לא ידעתי שיש בדיחות כל כך מצחיקות שמחזיקות שנה שלמה... אבל נו, שיהיה.
בכל מקרה, הדתיים אומרים שבגיהנום כל רגע הוא כמו שנה, מעניין איך מרגישה שנה שם... מעניין אם אחרי זה בגן עדן גם הם מדחיקים, שולחים את זה לפינה האחורית של המוח (?), אולי של הנשמה? טוב נו, להם לפחות נשאר גן עדן לחכות לו... אבל עכשיו אנחנו פה, לא שם, וזה רק היום הראשון של השנה, ויש לי עוד עשרה חודשים פחות יום לעבור. נו, קטן על ילד בן 14 (וחצי). לא ככה?
אוי, נו ,שוב?! תגידו, מה זה הכתובות על הקירות, זה עלי? השם שלי כתוב שם במסדרון בגדול... אה רגע, גם בשירותים? טוב, זאת אשמתי, מה אני רץ לחפש על קירות, דפוק שכמוני, "הי, ילד, מה פתאום, מה אתה חושב שטויות כאלו", אין סיכוי שהרבנים ראו את זה, ברור - גם לא המדריכים, הם ישר היו מטפלים בזה, הם ישר היו מעיפים את כולם, את כללללללללל השכבה!
שכבה שלמה, אני זוכר פנים פנים, "בצלם אלוקים נברא האדם". אני מאמין באלוקים, זה לא הצלם שלו. שלא תבינו אותי לא נכון, היו כמה שהיו צדיקים, כאילו, מה אתם רוצים, הם לא רדפו אותי ונכנסו לי לנשמה ורצחו אותי חיים, הם עמדו מהצד וסך הכל די הצליחו להחניק את החיוך, שנה שלמה. תדעו לכם שזה קשה להחניק חיוך שנה שלמה. אמרתי לכם שהיו צדיקים...
תישן ילד, תישן, עוד מעט יגיע הלילה ולא תוכל להירדם. אל תתעורר ביום, היום זה לא הזמן שלך, זוכר? הקולות האלו של הצחוק שאתה שומע מהחלון הם לא שלך, ושלא תעז להתקרב למגרש! מה אתה צריך שהם יסתכלו עליך, מה אתה מפריע להם באמצע, אחרי זה אתה עוד מאשים אותם?! אתה לא תשחק כדורגל, זה לא בשבילך, אז מה אם אומרים בספרים שזה הגיל. אז מה אם אתה בן 14 (וחצי).
אה רגע, אתם בטח שואלים איך אני עוד מאמין אחרי זה? כי לא נראה לי שלבד הייתי מצליח להתקדם, גם אם למראית עין, גם אם חלקית, לא הייתי מצליח לעבור שלב. לא כשזה תופס אותך עם המכנסיים למטה. לא בגיל 14 (וחצי).
לפעמים אני מרגיש שיש בי מן עומק פנימי, לפעמים אני מרגיש סתם רדוד, לפעמים אני נראה לעצמי מתוסבך ואז אומר לי להפסיק לדבר שטויות כי זה רק נראה לי ואני סך הכל נורמלי.
אני נורמלי?
כן... נורמלי...
או ש... בטוח?
טוב, נו, אני אדחה את הדיון הזה בפעם האין סוף ואסביר לעצמי שכרגיל - אין לי תשובה חד משמעית שתספק אותי.
הערב, במקלחת, בחושך - אני אוהב להתקלח בחושך - חוויתי מן קתרזיס (אחד מרבים?). בכלל, אני לא מפחד מהחושך. אוהב אותו. אני דווקא נגד אור, נו, זה - שמגלה את כל הפגמים שניסית להסתיר?...
שונא אור מלאכותי.
מופתעים?
לסיפורים (לא לשכוח ניק בבקשה):
[email protected]
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
