רומי: מממ, זה כמה זמן שאני מתלבטת אם לשלוח את הכמה מקרים שלי או לא. בכל מקרה החלטתי שכן. אני בת 15 וחצי והמקרה הראשון שלי קרה לי בתחילת כיתה ו'. למרות שמאז כיתה ג' בערך אני זוכרת שהתריעו על פדופילים באזור שלי.
מקרה ראשון -
כשהייתי בכיתה ו', הייתי יוצאת לטייל עם הכלב שלי כל יום בשש וחצי בבוקר וגרתי ברחוב שקט בתוך העיר, שדווקא היה כולה שני מטר מתחנת המשטרה.
יום אחד, כשירדתי לטייל עם הכלב שלי, איש אחד עקב אחריי. חשבתי שהוא קצת מוזר, אבל הוא לא נראה לי כמו טיפוס מפוקפק, כי הייתה לו חליפה מחוייטת והוא היה נקי ומסודר. הוא עקב אחריי רק עד חצי המסלול היומי שלי ואז נעלם. כשחזרתי לבניין הוא היה שם, וזה היה לי מוזר ומסקרן, אבל משום מה לא כל כך חשוד, הייתי תמימה. עליתי במדרגות כי אין בבניין ההוא מעלית, ומדי פעם הסתכלתי למטה לראות אם הוא עדיין שם. הוא היה שם והוא הסתכל עליי. כשירדתי חצי שעה מאוחר יותר כדי ללכת לבצפר הוא כבר לא היה. ניחוש שלי: בגלל שכבר היו אנשים ברחוב.
יום אחרי זה - אותו הסיפור. אבל כשהגעתי לבניין, הדלת הייתה כמעט סגורה ומשהו מנע ממנה להסגר. זה היה איבר המין שלו. אני, בתמימותי, ילדה בת 11 וחצי, חשבתי שזו הבוהן שלו. רציתי להכנס לבניין ואמרתי לו "סליחה, אדוני, אני רוצה להכנס בבקשה". ואז, באותו הרגע ממש, הוא השפיך על השטיח שממולי. הכלב שלי לא שם לב לאיש הזה, הוא ריחרח בין השיחים ועשה את העיניינים שלו. ואני? אני ראיתי יד שבאה לעברי. ואז תפסתי את הכלב שלי ורצתי משם כמו שלא רצתי בחיים שלי. רצתי לבניין של חברה שלי, שהיה בדיוק שני בניינים אחריי, ועליתי ארבע קומות בטיל עם הכלב שלי. דפקתי בדלת והאמא שאלה מי זה, ואני בקושי הוצאתי את השם שלי מהפה כי הייתי כל כך מבולבלת ולא הבנתי בכלל מה קרה ומה ראיתי. נכנסתי וסיפרתי לה הכל, היא התקשרה להורים שלי שהתקשרו למשטרה. נתתי להורים שלי תיאור מדוייק של הבנאדם, שלא נתפס עד היום.
חשוב לי להזכיר - גרתי שני מטר מתחנת המשטרה, הייתי עוברת שם כל יום. ובאותו יום – שלוש פעמים, אחת מהן כדי להגיש תלונה. הם אמרו לי שאסור להם לתחקר אותי בלי חוקרת נוער ושהם יזמינו אותה. הם לא הזמינו אותה עד היום.
ואני, בינתיים פחדתי לרדת למטה, פחדתי שהאיש יהיה שם ויתפוס אותי. למזלי עברנו למושב כמה חודשים אחרי זה.
מקרה שני -
בתחילת כיתה ח' הייתי ילדה מבולבלת שלא ידעה מה היא רוצה מהחיים שלה, לא ידעתי כל כך להבדיל בין אנשים רעים לטובים. הכרתי מישהו מהשכבה שלי דרך האייסיקיו באחת החופשות ודיברנו הרבה, והוא היה נחמד אליי אחרי שאף בן לא היה נחמד אליי בחטיבה. אז התלהבתי ולא שמתי לב שזה בנאדם רע.
יום אחד הוא החליט שהוא רוצה להפגש איתי והוא בא אליי וראינו סרט בסלון שלי. ההורים היו בחדר שלהם ולא ראו כלום. הוא התחיל לגעת בי בירכיים וליטף אותי ואני לא ידעתי מה לחשוב בכלל ולא רציתי, אבל גם פחדתי שאם אני אגיד לו להפסיק, הוא ישנא אותי כמו כל הבנים האחרים בשכבה שלי. אחרי הסרט הלכנו לחדר שלי ודיברנו קצת ושיחקנו קצת במחשב ובסוף ראינו עוד סרט אצלי בחדר על המיטה שלי.
פתאום הוא משך אותי אליו, ממש ממש בכוח. הייתי בהלם, לא ידעתי שבנאדם יכול להיות כל כך אגרסיבי, הוא גם הוציא קונדום ואמר לי שזה בטעם שוקולד ושאל אותי אם אני רעבה ובא לי. כמובן שאמרתי לו לא. כמה שניות אחרי זה הוא פשוט השכיב אותי על המיטה והתחיל לנשק אותי ולדחוף את הלשון שלו לפה שלי. הייתי בהלם והכל קרה כל כך מהר, לא ידעתי מה לעשות ונלחצתי. רציתי שהוא יסיים כבר ויעזוב אותי בשקט. כשהוא סיים, הוא רצה שאני אתן לו לגעת לי בציצים "רק אחד נווו בבקשה!!". כאן כבר התפכחתי ואמרתי לו שאני לא רוצה.
אחרי זה הוא הלך הביתה. וכשהוא הגיע הביתה הוא אמר לי לא לספר לאף אחד. כמובן שסיפרתי אבל הכל בשושו, סוד. אחרי זה לא ראיתי אותו למשך חודשים, יעני ראיתי אבל הוא היה בהתעלמות טוטאלית ממני. עד שהוא רצה דיסקמן לשיעור. ואז הוא נזכר בי גם אחרי הלימודים, ורצה להפגש שוב. אני כמובן לא רציתי.
ותזכרו תמיד, אפילו אם לא אמרתי לו לא מתי שהוא נישק אותי, זה לא אומר שמה שהוא עשה היה בסדר, כי זה לא היה, זה היה ניצול.
ריקוד מגונה, טור שבועי במגזין נענע.
לסיפורים (אנא הוסיפו כינוי אנונימי מבוקש):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
