mybody

רם, קורא ומגיב קבוע בבלוג (מגיב הבית), כתב תגובה משכנעת מאד לפוסט הזה. אני הרבה יותר סקפטית ממנו, אבל מצד שני - הוא מדבר מנסיון, ואני עומדת מאחורי כל מילה שלו, לפחות מבחינה תיאורטית. בכל מקרה - בנוגע להגשת תלונה, עמדתי היא שזה עניין אישי. כלומר צריך לעשות את זה, וזה חשוב מאד גם לקרבן וגם לחברה, מכל הסיבות שהעלה רם, ובכל זאת - ברור שזה לא פשוט משום בחינה.

אחד הדברים שמדכאים בקריאה בבלוג, אינה רק העובדה כמה רווחת התופעה של תקיפה מינית, אלא גם כמה רווחת התופעה של חוסר דיווח על תקיפה מינית. אסור שהבלוג יעביר, באופן מוסווה, מסר של "על תקיפה מינית לא מתלוננים - את/ה לא לבד בזה". המשטרה, הפרקליטות, השופטים וכו', אינם מושלמים. וכמו שרובינו יודעים, לפעמים הם משתמשים בשיקולים אבסורדיים, מפגינים שוביניזם וסלחנות לתקיפת נשים (בעיקר) ומקלים עם התוקפים. לפעמים, אבל לא תמיד.

מספיק גברים תוקפים, ואפילו גברים לא תוקפים שהואשמו - איבדו חברים, תמיכת משפחות, עבודה, כבוד ויוקרה בקהילה. למרות הכל, זה לא כבוד גדול להיות מואשם בהטרדה מינית ובודאי שלא בתקיפה מינית. אבל יש למותקפת כוח, אפילו כוח רב, אם היא תעשה מה שביכולתה על מנת להתלונן על האשם.

אני יודע שזה לא קל. הייתי מעורב בכמה מקרים בהן חברותיי הותקפו, גם תקיפות חמורות, גם קלות. סייעתי להן להתלונן, יעצתי להן תמיד לקחת מספרי מכוניות של טרמפים, להעביר באס אמ אס לחבר/ה, להתייעץ בעזרה הנפלאה של 1202, לשטוח את סיפורן בפני חוקרים במשטרה, להתקשר למקומות עבודה של מטרידים. ברוב המקרים, אחרי חקירה, החברה החליטה לעזוב את הסיפור ולרדת מזה. זה בכל זאת השתלם.

במקרה אחד, הבן אדם רעד מפחד, עמד מול חוקרי המשטרה מושפל, ניסה להשיב אש, ורק הגחיך את עצמו יותר. החברה עזבה בסוף את הארץ לשנים רבות והתיק נסגר, ולמרות זאת, היא ניצחה. הבן אדם יחשוב פעמיים לפני שיעז לפגוע פעם נוספת בבחורה, הוא הבין את מקומו כתוקף, והבין שהיה כחוט השערה משם.

לכל מי שמפחדת שיפקפקו בה - בגל עניין ה"מילה נגד מילה", יש לי מילת עידוד: לאמת יש כוח רב מול השקר. לאמת יש עקביות - גם כשהיא מביכה לרגע, בגלל שמרנותה של החברה שבה אנו חיים לגבי נושאים מיניים. כשדובר אמת ייחקר חמש פעמים, הוא פשוט יספר מה קרה. הצד המשקר ישנה את הסיפור בכל פעם.

אני ממש רוצה לעודד בנות ובנים מותקפים - תתלוננו, תספרו את האמת, רק את האמת, גם אם היא מביכה לרגע. אתם תראו שהסיבה שאנחנו מפסידים במלחמות כאלה, היא לא רק שהמערכת מזלזלת בסיפורים האלה אלא גם, ואולי בעיקר, שיש בנו משהו שגורם לנו להתבייש, להסתיר, להאשים את עצמנו - המותקפים.

אני, בתור מגיב כאן בבלוג, חושב שהמטרה האמיתית של הדיון צריכה להיות: הגיע הזמן להלחם, להתלונן, להתעקש. אם יהיו עוד כמה מאות תלונות כל שנה, אז גם השוטרים, החוקרים, עורכי הדין והשופטים יראו את התופעה כמו שהיא - זו תהיה דרך לחנך אותם. וגם תוקפים פוטנציאלים יתחילו לרעוד קצת מפחד. בהצלחה! זה קשה, אבל זה לא בלתי אפשרי. זה חשוב, וזה יכול להשאיר בחורה כמו א’ עם ניצחון, במקום עם טראומה לכל החיים.

רק עוד הערה קטנה, שמופנית יותר לבנות "חופשיות" ופלרטטניות שמצאו את עצמן מותקפות על ידי מישהו שעמו היו מרצונן, וחוששות שצורת חייהן ה"פתוחה" יכולה לגרום לפקפוק בכנות ההאשמה שלהן: חברתי היתה בחורה מאוד חופשיה, מאוד מינית, מאוד סקסית במראה, בלבוש. בקיצור, הסיפור נראה כסיפור הכי לא אמין מול המשטרה. וכך באמת הגיבו החוקרים כשהגענו אליהם. הם בכלל לא הבינו למה באתי איתה לשם, במקום להרביץ לה בבית או משהו. אז הסברנו להם. והם הבינו. לא הכל. אבל הם הבינו שזה שהיא רצתה להיות איתו, וזה שהיה לה חבר, לגמרי לא רלוונטי לשאלה אם מותר לו לתקוף אותה. ואחרי שהסברנו להם, הם תמכו בנו בכל דרך.

אפשר לעשות הבדל, רק צריך אומץ, נחישות ותמיכה. אנחנו קיבלנו תמיכה מ-1202 וזה עזר (סליחה שאני נשמע כמו פרסומת).

לסיפורים (נא לציין כינוי מועדף):

[email protected]