יקירת הבלוג L.L.B שלחה לכאן סיפור על נסיון - כנראה לאונס - של דניאל (שם בדוי) בת ה-9.5.
ארבעה חודשים לאחר שהשתחררתי מבית החולים שבו אושפזתי מעל לשנתיים (ניסיונות אובדניים, פציעה עצמית), התחלתי לעשות שירות לאומי בלשכת הרווחה. נתנו לי להיות חונכת של אחד עשר ילדים בגילאי 4-13 - ילדים עם בעיות רגשיות, פיגורים סביבתיים, ילדים בסיכון וכו'.
בסוף השנה נשארתי בקשר מאוד הדוק עם אחת הילדות, ילדה בת 9.5. יום אחד, כשהגעתי לבקרה, אימהּ שאלה אותה: "דניאל (שם בדוי), סיפרת ל-L.L.B על מה שקרה לך לפני שבוע?"
"אמממ... לא, עדיין לא הספקתי", ענתה הילדה. "מישהו ניסה לאנוס אותי", היא זורקת לאוויר ומיד ממשיכה לשחק עמי "מלחמה" בקלפים.
??????????????????
בהתחלה ניסיתי לדובב אותה, ונראה היה שהילדה לא ששה לדבר על האירוע...
נשארתי בוהה ופעורת פה. "מה?!? מה קרה?! תספרי לי דניאלו'ש... מה קרה מתוקה?"
ואז היא התחילה בסיפורה:
"ביום שני שעבר חזרתי מבית הספר בשעה 14:00. ירדתי מהאוטובוס והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי... לא היו אנשים ברחוב. פתאום, תוך כדי הליכה, שמתי לב שיש איזה אוטו בצבע בז' שנוסע אחרי לאט. התחלתי ללכת מהר יותר כי פחדתי... לא יודעת למה. פתאום ירד גבר מהאוטו, נראה לי שהוא היה בן 25-30, והתחיל ללכת לעברי. הוא אחז בי מאחור, סתם לי את הפה וניסה להכניס אותי לאוטו שלו. לא הבנתי מה קורה! התחלתי להשתולל ולנסות להוריד את היד שלו מהפה שלי. הוא אמר לי שלא כדאי לי להילחם כי לא אצליח. חשבתי שאני מתה.
ואז, נשכתי את האגודל שלו (היא מראה לי איפה ואיך בדיוק) חזק-חזק-חזק! בחיים לא נשכתי ככה מישהו. נשבעת לך, חשבתי שהשיניים הולכות להישבר לי! (היא מספרת לי בגבורה מהולה בפחד) והוא נתן צווחה קטנה, שיחרר אותי וברחתי מהר-מהר לבית... שמעתי שהוא צועק לי: "לא כדאי לך לספר לאף אחד! תיזהרי ממני!".
הגעתי במהירות לבית, הורדתי את כל התריסים, סגרתי את כל החלונות והדלתות וחיכיתי לאימא שתגיע".
(כאן הסבתא החולה מתערבת בשיחה):
"ראיתי את דניאלי יושבת מאחורי הדלת כשכל הבית חשוך והיא בוכה בוכה בוכה ורועדת נורא. שאלתי אותה מה קרה והיא לא רצתה לספר, רק רצתה את אימא".
אימהּ חזרה לאחר זמן מה כשהיא רואה את בתה חיוורת ומתייפחת. דניאל סיפרה לאימא שלה את כל השתלשלות האירועים והאם, מרוב בהלה, לא ידעה מה לעשות ואיך להגיב. מכר קרוב שהתקשר במקרה לבית ושמע את הסיפור הציע להתלונן במשטרה (האם אפילו לא חשבה על זה מרוב בהלה ואימה נוראית). השתיים ניגשו לתחנת המשטרה ועוד באותו היום הילדה תוחקרה (קצת על חקירות ילדים) במקום מיוחד שנקרא "בית לין". בערב נשלחו כמה שוטרים בבגדים אזרחיים לרחרח באזור. לא מצאו כלום.
הילדה הגישה במשטרה מספר עדויות, כולל קלסתרון ותיאור מדוייק של הבחור (היא יכלה לתאר פרטים קטנים, אך מאוד משמעותיים), אך ככל הידוע לי הבחור עדיין לא נמצא (לכל המעוניין - המקרה קרה בשכונת קריית מנחם בירושלים).
האמא אמרה שיכלו לקרות שני דברים: או שהוא רצה לאנוס אותה, או שהוא רצה לחטוף אותה, אחד גרוע מהשני.
אך העיקר הוא שהילדה ניצלה ופעלה בקור רוח.
כל הכבוד לך דניאלי ♥.
משחקים מפוקפקים - מדור אקטואלי במגזין נענע.
בלוג נוסף - אל תגעו בי! - החל לפעול במתכונת של מייבודי.
הפוסט פורסם גם במדור "מוטרדות", נענע.
לסיפורים (בבקשה לציין כינוי מועדף):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
