אחת שמאוכזבת מהחיים הגיבה כאן כך:
איכס, בנאדם דוחה...
קרו לי גם כמה מקרים שאעלה בהזדמנות...
המקרה הראשון קרה לי גם כן כשישבתי באוטובוס, בחזרה מחיפה. הייתי צריכה לשבת שעה באוטובוס ליד בן אדם שכל הזמן נגע בי...
הוא נגע לי בכל המקומות... ובגלל שהיה לילה ואנשים ביקשו לכבות את המנורות כדי שיוכלו לישון, אף אחד גם לא שם לב.
הוא נגע לי באיבר המין ובציצים.
היה רגע שהוא אפילו פתח לי את החזייה... אז כבר הערתי לו וסגרתי אותה.
אחר כך הוא שם את הרגל שלו עלי... והזזתי לו אותה בחזרה.
אחרי זה הוא העביר את היד שלו מאחורי הגב שלי, וחיבק אותי תוך כדי שהוא מכניס לי את ידו למכנס.
ניסיתי להשתחרר והוא לא עזב.
ככה הייתה כל הנסיעה ואף אחד לא שם לב, כי רוב האוטובוס ישן.
התגובה הזאת עוררה בזמנו לא מעט הדים, אתם מוזמנים להתייחס גם אליהם:
L.L.B (האתר שלי):
אוי... מזעזע. אני ממש מצטערת בשבילך.
שמתי לב שהאוטובוס, אפילו שהוא מקום ציבורי מאוד, נתון לפורענויות וסטיות חולניות של אנשים. הנה, רק לפני שבוע ישב כמה כיסאות לידי באוטובוס אדם שנראה די מלומד (חליפה מחוייטת וכו’) ו... אונן כל הנסיעה (בלי לגעת בי או במישהי אחרת).
זה היה דוחה... אלוהים! אוקיי, תעשה את זה, אבל למה במקום ציבורי?!
*חיבוק*
ללא שם (האתר שלי):
שלום לך חביבה, ליבי נחמץ כשאני קורא את מה שכתבת, אך תמיד עולה אצלי השאלה - מדוע לא פרצת בצעקות או קמת והחטפת לו סטירה מצלצלת? הרי היית בתוך אוטובוס עם אנשים נוספים ולא באיזו פינה מבודדת! אני בטוח שהנוסעים היו מתנפלים עליו ומעבירים אותו לידי המשטרה. קצת חומר למחשבה, לא???
L.L.B (האתר שלי):
אני מבינה שתגובתך הופנת ל"אחת שמאוכזבת מהחיים"...
סליחה אם אני נדחפת, אבל עד כמה שזה לא נשמע כך, זאת כן בעיה לצעוק לכולם "היי! יושב פה סוטה שנוגע בי!" מכיר את המשפט "קל להגיד וקשה לעשות?" אז ככה זה בדיוק.
נסה את זה על עצמך אפילו. נסה לומר שאם יגיע איזה סוטה ויגע בך, אתה תיכנס באמ’אמא שלו ותעיף אותו ממך. עכשיו, מה יקרה אם תקפא ברגע שהוא יתחיל למזמז אותך? מה יקרה אם במוח אתה תצרח שיפסיק אבל בתכל’ס לא תוכל לצייץ?
תרגיש אחר כך חרא, נכון? חרא על זה שלא הצלחת להעיף אותו ממך... אולי אפילו תרגיש אשמה מאוד גדולה.
אנא ממך בחור יקר, אל תבוא אליה (אלינו) בהאשמה מרומזת. זה לא נעים.
כך הגיבה שצה:
זה כל כך נכון שקל להגיד אבל קשה לעשות. קרה לי לא מזמן משהו דומה בקולנוע, מישהו נכנס עם תרמיל וכאילו לא היתה לו ברירה, אלא לשים את התרמיל בין הרגליים ולהצמד אלי. נשמע גבולי, אבל היה ברור מאד מה שהוא ניסה לעשות וזה הגעיל אותי. אחרי הסרט הייתי לגמרי בשוק מעצמי בגלל שלא הגבתי ורק התרחקתי כמה שיכולתי. זמן לא רב אחרי זה ראיתי את אותו אדם עם אותו תרמיל באותו בית קולנוע (האולם היה מלא בשני המקרים, איזו מקריות), רק שבמקרה זה הוא לא התישב לידי.
כשזה קורה ונצמדים אלינו אנחנו די מופתעות (מופתעים...). אני חושבת שאחד הדברים שצריכים לצאת מהבלוג הזה הוא שבפעם הבאה נתגבר על ההפתעה, נדע שיש גב חזק מאחורינו, ושאנחנו חייבות לפעול ולהגיע למצב כזה שמקרים כאלה לא עוברים בשתיקה.
מחכה לסיפורים של אלה שפעלו!
לסיפורים (אנא, אל תשכחו כינוי מועדף):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
