במשך כמה שנים, החל מכיתה א', נתקלה ג' פעם אחר פעם באותו פדופיל סדרתי שהטריד אותה בבניינים שבהם גרה.
זה קרה כשהייתי בכתה א'. חזרתי הביתה לבד מבית הספר ונכנסתי לבניין המגורים שלי. עמד שם איש שנראה בן 30 +, עם חיוך מזויף, ושאל אותי "ילדה, את יודעת אם גרה פה משפחת שוורץ?"
(נראה היה שהוא חיכה לי כבר מקודם, עד שאכנס לבניין).
עניתי לו "לא".
הוא חזר ושאל "ילדה, את יודעת אם גרה פה משפחת שוורץ?"
שתקתי...
הוא החליט לנצל אותי משום שהייתי ילדה קטנה ותמימה, והציע לי לעזור לו: "דודה שלי גרה בקומה הראשונה, תעלי איתי, אני ארים אותך ותסתכלי בעינית אם יש מישהו בבית". מכיוון שהייתי מפוחדת לא ידעתי מה לענות לו, פשוט עלתה בי המחשבה שאי אפשר לראות כלום מהעינית, אפשר לראות רק מהצד השני.
הוא הרים אותי על הידיים והצמיד אותי לדלת חזק ושאל אותי "את רואה משהו?"
"לא", עניתי.
הוא הוריד אותי וירדנו לקומת הכניסה.
הוא הוציא את איבר מינו מהמכנס ואמר לי שהוא רוצה להשתין בשיחים (הצמחים), וביקש ממני שאסתכל. לא הבנתי מה קורה שם והסתכלתי. הוא התחיל לנענע את איבר מינו. נהייתי ממש מפוחדת, מפוחדת מתמיד. פניתי לכיוון המעלית, הוא צעק לי ואמר: "ילדה! לאן את הולכת?". נכנסתי למעלית והוא אחרי. הוא אמר לי "אני אעזור לך ללחוץ על הכפתור, ואגיד לאמא שלך שהכל בסדר".
הוא לחץ על קומה 4, ועלינו. אני שתקתי והתחלתי לבכות בשקט. כשהגענו לקומה, אמא שלי שמעה שהמעלית הגיעה ופתחה את הדלת, ראתה איש זר עומד לידי ושאלה אותו "מי אתה?". הוא ענה לה "הבת שלך ביקשה שאני אעזור לה לעלות במעלית, היא אמרה שהיא לא מגיעה לכפתור", וירד בריצה במדרגות בפנים מבולבלות. אמא צעקה עלי ואמרה "למה עלית איתו? הוא זר! הוא היה יכול לעשות לך דברים רעים!" אמרתי לה שהוא עלה איתי לבד.
והיא שלחה אותי לחדר.
שנה לאחר מכן, אחרי שעברנו דירה, הלכתי בדרך הביתה ונכנסתי מהמקלט לבית (זאת הייתה דרך קיצור). בדיוק כשפתחתי את דלת המקלט, שמעתי צעדים מהירים מתקדמים לכיוון שלי. הסתובבתי - שוב פעם הוא! (זכרתי אותו, זכרתי איך הוא נראה. והמקרה שקרה שנה קודם - כאילו קרה אתמול). התחלתי לעלות במהירות במדרגות מהמקלט ושמעתי אותו "ילדה! חכי רגע! לאן את בורחת?". הקול שלו החליא אותי.
חצי שנה לאחר מכן, דודתי ואני הלכנו ליום הולדת והוא נכנס אחרינו לבניין. ברגע אחד כל גופי נכנס לצמרמורות, עם ידיים רועדות, והמבט שלו – לכיווני. הוא שאל את דודה שלי אם גרה בבניין איזושהי משפחה, אני לא זוכרת.
לא סיפרתי את זה לאף אחד חוץ מהחברה הכי טובה שלי.
אני מפחדת... לפעמים אני גם חולמת עליו, ממש כשרע לי.
שמישהו יגיד לי מה עלי לעשות...
תגובתה של לפוסט הקודם:
אי אפשר לשפוט ולהגיד "יכולת לצרוח, יכולת לברוח", זה לא נכון בכלל... ברגע שזה קורה, הבנאדם נכנס לשוק עד שהוא קולט בכלל, וגם אז מאוד קשה להגיב... אנשים אוהבים לדבר ולהגיד מה היה צריך לעשות, נראה אותם באותו המצב...
לסיפורים (לא לשכוח בבקשה לציין כינוי רצוי):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
