אולי זה לא קשור להטרדות מין כפי שהחוק מגדיר זאת, אבל ט' נוצלה באופן שיטתי רק משום שלא ידעה לסרב, וכיום זה רק נהיה קשה יותר לאמר "לא".
נכנסתי בפעם הראשונה לבלוג הזה ביולי ועיינתי כמעט בכל הפוסטים... לא פעם חשבתי לפרסם את המקרה שלי, אבל אז חשבתי "לא, זה לא נחשב". אחרי קריאה מרובה פה הבנתי שזה לא משנה מה גודל המקרה, הוא קרה וזה לא צריך לקרות.
עשרות פעמים נגעו בי לשנייה באחד מאיבריי האינטימיים - במקרה או שלא במקרה - חברים, מבוגרים, סתם ילדים קטנים או גדולים. בדרך כלל אינני מתייחסת לזה במיוחד, אחרי הכל - זה חלק מהשגרה.
בגיל 10-11 נסעתי לסיני עם כל משפחתי. אחותי שקרובה לגילי ואני הלכנו לטייל לנו לאורך החוף קרוב לחנויות. באחת החנויות המוכר סימן לנו להכנס לחנותו. רק מתוך נימוס נכנסנו. הוא הראה לנו את כל מה שיש לו בחנות – בגדים, צעיפים, בדים, שרשראות, בובות, כובעים. חייכנו בנימוס, התפעלנו כאילו שבאמת אכפת לנו, ויצאנו משם כמה שיותר מהר.
למחרת, הלכנו אחותי ואני עם אמי ואבי לחנויות על החוף ונכנסנו לחנות של אותו האיש. ההורים שלנו התלהבו ממה שנמצא בחנות וביקשו שנמדוד את הדברים. המוכר מיהר "לעזור" לנו במדידה (מדדנו מעל הבגדים). בהתחלה הוא הניח עלי, לבחירתה של אמי, חצאית מוזרה כזאת, וליפף אותה סביבי. הוא נגע בישבני מספר פעמים ואז ליטף את איבר מיני מספר פעמים. אני, בתמימות יתר, חשבתי שזה בטעות ושהוא חזר על אותה הטעות הרבה פעמים. הורי בכלל לא שמו לב שלקח לו המון זמן לקשור את החצאית סביבי, ובטח שלא שמו לב שנגע בי - או שכן? אחר כך הוא עשה לאחותי את אותו הדבר. אף פעם לא שאלתי אותה אם גם לה הוא עשה את זה, אבל אני יודעת שכן - לפי המבט שהיה לה, מבט מפוחד ומבוייש שאולי היה גם לי.
אחר כך הוא הניח עלינו חצאית אחרת, עטף אותנו במטפחות ולא שכח לשאול מדי פעם איך הפריט הזה נראה ואם אנחנו רוצות לקנות אותו. אנחנו, מרוב פחד, מיד אמרנו "כן, כן" רק כדי שזה ייגמר. הדפוס הזה חזר על עצמו שוב ושוב – הוא נגע בישבן, אחר כך באיבר המין ואז לחץ קלות אך בכוח על שדיי - כיום התנועה הזאת מוכרת לי ואני כבר יודעת לזהות שזה לא בטעות. הוא השחיל את ידו מאחור לפנים, בין רגליי, וכך שיחק שוב ושוב. כל המדידות הללו לקחו אולי חצי שעה, שנראתה לי כמו נצח. אחרי הפעם הראשונה כבר לא הרגשתי את הנגיעות, הגוף שלי השתתק ואיבד קצת תחושה. אני זוכרת את החיוך השטני שהיה על פניו, חיוך של גירוי (גם את זה אני מבינה רק היום), אני זוכרת את הקיפאון שבו לקיתי כשידיו עברו על גופי, הבושה שהרגשתי, הבושה לספר, הצורך לברוח, לשתוק ולחכות שזה יסתיים. הרגשתי מלוכלכת, עד אז עוד לא נגעו בי באזורים האלו וזה היה לי חדש ומוזר.
שנה לאחר מכן, כשהייתי כבר בת 12 וקצת, הכרתי ילדים שהיו גדולים ממני בשנתיים ומעלה. היה לנו אירוע של שלושה ימים באזור. בלילה הראשון, שבו הכרתי את הילדים, נשארתי לשבת איתם. במהלך הזמן, אחד מהם הלך וטפח על כתפו של זה שישב לידי. כשנשארנו שנינו לבד, התיישבתי בין רגליו וסתם דיברנו. ראשו היה קרוב לאוזני ואיברו השתכשך בי מאחור. לא ייחסתי לזה חשיבות, הנחתי שהוא לא באמת מתכוון לזה. בשלב מסויים הוא ניסה לנשק אותי. זה היה לי קצת מוקדם, אז אמרתי לו שלא ינסה יותר. הוא אמר "בסדר, אני מצטער" ובכך הצטייר בפני כאדם מקסים. גם למחרת נשארתי איתו בלילה, מה שמבלי ששמתי לב הפך לעוד צעד קדימה. לפני כן לא ידעתי מה זה בדיוק "להתחרמן" והייתי אפילו נעלבת כשאמרו לי ש"התחרמנתי" איתו כל הלילה.
כשחזרנו - כל אחד לביתו – ביקרנו אחד את השני כמה פעמים וכל פעם הוא לקח עוד צעד קדימה. הוא יזם הכל, אני לא יזמתי כלום. כל הזמן הוא אמר לי "ידעתי שאת לא מסוגלת, את מה זה ילדה קטנה", ואני - יש לי תמיד רצון להוכיח את עצמי ולהראות שאני יכולה הכל, והוא ידע את זה, ולכן כל פעם השתחררתי יותר. הוא נגע בי, אני נגעתי בו, נגעתי לו... לבשתי במיוחד בגדים מתאימים, שיהיו מספיק חשופים כדי שאני לא אצטרך להוריד מעלי כלום. פשוט לבשתי לכבודו בגדים שלא כיסו את המקומות שהם אמורים להסתיר, מה שלא כל כך התאים לאופי שלי.
הוא רצה ש"נתחרמן" במקומות ציבוריים, שבחלקם עברו אנשים שהכרתי. זה לא עשה טוב לשם הנקי והמכובד שהיה לי וכל כך אהבתי, הוא הכניס אותי לעולם שלא הכרתי ולא הייתי מוכנה אליו. בשלב מסויים התחלתי להגעל וניסיתי להתרחק. הוא קלט את זה והפסיק, ולא חזר על כך לעולם. טוב, בערך. במקום להמשיך עם המעשים, הוא פשוט סיפר לאנשים שקרובים אלי שעשינו את הדברים, כאילו שבאמת עשינו את מה שפנטז. בכך הוא גרם לאותה תחושה והכפשה על השם שלי, לא רק על גופי.
מאז נשארתי בעולם הזה, שהפך אותי לזולה ושינה חלק מהאופי שלי, חלק מעצמי, הוציא ממני לאט את תמימות שהיתה לי בשפע ושהיום אני מתפללת שתחזור. עכשיו הרבה יותר קשה לי להגיד "לא", אז אני משתפת פעולה גם אם אחר כך אני אוכלת את עצמי מבפנים ואני לא מבינה למה אני מסכימה לזה.
אחרי הסיפור הזה, היה פעם ילד – בן גילי, פחות או יותר. הייתי קצת יותר מנוסה וקצת יותר בוגרת וזה כבר לא שלקחו לי את הפעם ה"ראשונה" (אני לא מתכוונת לקיום יחסי מין) כמו בפעמים הקודמות, אבל זה גרם לעוד רצף של מקרים שבהם נוצלתי, זה הוסיף לשם שלי כל מיני שמות גנאי - אתם יודעים למה אני מתכוונת - והוסיף לרצון של האנשים לשחק/לנצל אותי.
אותו ילד אמר לי שהוא אוהב אותי ודיבר אלי במילים נורא יפות. כל הזמן חשדתי בו שהוא אומר את זה סתם, כי העיניים שלו לא אמרו כלום, אבל החלטתי להישאר ולראות - אולי אני סתם לא מאמינה בו. עם הזמן התאהבתי בו, או יותר נכון במילים שלו, אם אפשר לקרוא לזה אהבה בכלל. רציתי להתנשק איתו אבל לא יותר מזה למרות שזה לא היה משנה לי אם "נגיע רחוק יותר", כי המון פעמים פשוט לא הצלחתי ולא העזתי להגיד "לא" וזה הגיע למקומות שלא רציתי בהם בכלל, כך שזה לא היה לי זר אם היה קורה משהו מעבר לנשיקה. בקיצור, הוא ביקש עוד ואני נתתי. "השתחררתי" אחרי כמה בקשות וניסיונות שלו, ככה עד שמישהו בגיע לשם. התלבשתי במהירות ויצאתי החוצה. שמרנו על קשר והוא המשיך לספר לי שהוא אוהב אותי, ואני האמנתי פחות או יותר.
בפעמים האחרונות שנפגשנו, שלוש פעמים קצרות לחצי שעה, דאגתי לכך שרק נדבר ולא יותר מזה. וכך באמת היה - הצלחתי לעמוד על שלי בפעם הראשונה והאחרונה. יום אחר כך הוא התחיל לשחק משחקים, להגיד דברים משונים, ואם כבר ענה לטלפון הוא נשמע מוזר, כאילו שהיה עם עוד חברים ושזה נורא בידר אותם. אחרי מספר ימים הוא פשוט אמר לי "לעזוב את זה, זה לא ילך וזהו", כל פעם שראה אותי דאג לרדת עלי ולבייש אותי. הוא השתמש בכל מה שקרה בינינו כדי להביך אותי, והוא ידע בדיוק איפה לפגוע וכנראה שידע בדיוק איך להוציא ממני את מה שרצה. לאחר מכן התברר לי שבאותו זמן שבו היה איתי, הוא נהג כך עם עוד בנות, גם לפני וגם אחריי. ניסיתי לעצור אותו מלהתקרב לבנות אחרות עד שהתייאשתי.
לאחר מכן כבר הייתי פגועה ומושפלת עד היסוד. זה לא שנשבר לי הלב, קשה לומר שאהבתי אותו באמת - אהבתי את המילים שלו אלי - אבל הייתי זקוקה לאהבה, הייתי זקוקה לאהבה אמיתית, חברית, תומכת. הייתי צריכה שמישהו יגיד לי שאני עדיין אותה אחת גם אם נהייתי מופקרת, וזה מה שהייתי - מופקרת. לא היה לי בעיה עם אף נגיעה (זאת אומרת שזה כבר לא הלחיץ או הקפיץ אותי) ועשיתי כאילו אכפת לי, רק מפני שידעתי שזה אמור להפריע לי. מרוב הפעמים שהיה קל לנצל אותי ולהוציא ממני מה שרצו כי חונכתי להיות מנומסת ולא נעים לי להגיד לא אחרי מספר פעמים ולא נעים לי לזלזל בדבריי האנשים ולא לבוא כשקוראים לי, אז עוד יותר קל לאנשים לנצל אותי. בנוסף, הייתי במצב נפשי קשה שרובו לא קשור למקרים האלו, אלא לבעיות אישיות אחרות.
אני אפילו לא יכולה לספור כמה פעמים בשבועיים האלה זרקו לי הערות מביכות ומלוכלכות, ביקשו ממני בקשות לא יפות, נגעו בי הסתכלו עלי בצורה מפשיטה, סידרו אותי בשביל לגעת, עבדו עלי בדברים פשוטים רק כדי שתהיה להם דרך נוחה "לראות לי"...
איך יוצאים מזה עכשיו? אני לא יודעת.
מבחוץ רבים יחשבו שאני עושה את זה בכוונה, שאני רוצה את זה, למרות שרואים שאני פגועה ולמרות שרואים כמה פעמים אני אומרת לפני זה שאני לא רוצה, אבל זה לא מפריע לאותם בנים לפעול. אני לא רוצה בזה, וכשאני עם גבר אני עלולה לבכות אך אני עוצרת את עצמי בכוח, בכל הכוח רק שלא להיראות חלשה (למרות שזה לא דבר רע). יש רק אדם אחד שעמו אני רוצה להתמזמז מרצון, אבל גם איתו אני לא רוצה יותר מזה, ובכל זאת זה קורה. למרות שבגיל הזה אני כבר יכולה להיות מוכנה לרוב הדברים שאני עושה, מרוב שהקדמתי את המועד לדברים שלא הייתי מוכנה להם עדיין, לא הספקתי להבשיל באמת כדי לתת מעצמי מרצון אמיתי. אני לא מדברת על נשיקות או ליטופים, כי זה כבר לא משהו שנחשב עבורי ל"לתת מעצמי", זה פשוט כלום עבורי מרוב שזה לא בא ממני עד עכשיו, בטח שלא מרצון.
תוספת: התקבלה כאן קריאה מ-lonely rotem שנאנסה לפני כחצי שנה ופתחה בלוג לתיעוד.
לסיפורים (לא שלכוח בבקשה כינוי מועדף):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
