הפסיכולוג של דידי, שעברה התעללות מינית בבית, רצה שהיא תדגים לו כיצד מישהו ליטף אותה. היא היתה אז בת 10.
זה מורכב מה שאני כותבת כאן, זה סוד שרק בזמן האחרון התחלתי לפתוח אותו, ואני מרגישה שאני צריכה קצת תמיכה, ובגלל זה אני פונה לבלוג, אולי התגובות יעשו משהו ששום דבר אחר לא מצליח...... אני באה מבית אלים מאוד, בית שבו עברתי גם התעללות מינית. באיזשהו שלב, בית הספר ביקש מההורים שלי שישלחו אותי לטיפול, כאמור- הייתי די מתוסבכת...
הגעתי לאיזה מטפל, הייתי אז בכיתה ה', 10 וקצת אני חושבת. הוא היה נחמד. ציירתי, דיברתי, חיבקתי בובות. זה היה המקום שלי. הוא היה חבר שלי. ומתישהו התחלתי לספר לו שמישהו מלטף אותי. זה יצא איכשהו, והייתי נורא מבוהלת, ופחדתי שמישהו ייכנס (אחד ההורים תמיד היה מחכה בחוץ), והוא הציע לנעול את הדלת. או שאני הצעתי. לא זוכרת. ובאמת הרגשתי יותר בטוחה.
וישבנו ככה. והוא שאל איך הרגשתי כשאותו אדם נגע בי, והייתי נורא נבוכה, ואמרתי לו משהו בסגנון של "זה סתם", ואני זוכרת שהיה לי נורא חם, והייתי נורא מפוחדת, והיה לי נורא חשוב לא לעשות "גלים". הייתי כבר גדולה, ידעתי שזה לא בסדר... והוא התעצבן ואמר שלא יכול להיות, כי הוא מכיר את אותו אדם, ולא יכול להיות שהוא יעשה דבר כזה. ואני נורא נורא נעלבתי, אני חושבת שדמעתי קצת, כי הוא אמר לי שהוא אוהב אותי, ושלא צריך לבכות ושנדבר על זה בפגישה הבאה. ואז הלכתי הביתה, ונורא פחדתי שהוא יספר להורים שלי, ושאבא יהרוג אותי.
והוא לא סיפר. ואני כל כך שמחתי, וכל כך בטחתי בו.
שבוע אחרי זה חזרתי אליו. ואוטומטית חיבקתי אותו, והוא שאל אם אני רוצה לנעול שוב את הדלת, ואני אמרתי כן, והלכתי לנעול אותה. ואני זוכרת את עצמי יושבת שם, מחזיקה מין בובה כזו, היו לו שם בובות. והוא אמר שהוא רוצה לדבר על מה שאמרתי בפעם שעברה. הוא אמר שהוא נורא אוהב אותי, ושאני ילדה מאוד טובה, ויפה, וחכמה, אבל שלא יכול להיות, כי הוא (אותו אדם) כזה גדול, ואני כזו קטנה. ושאולי התבלבלתי. ואמרתי לו שזה לא נכון, ושאני לא כזו קטנה, ושאני אפילו יכולה להראות לו מה אני עושה עם אותו אדם. והוא אמר לי "בואי נעשה כאילו אני XXX".
אז עשיתי לו.
היו לנו עוד שלוש פגישות אחר כך, ואז לא הסכמתי ללכת יותר.
זו אני, הפעם. אני הייתי הפתיינית.
ולא סיפרתי את זה לאפחד, אף פעם. הוא אמר לי שהוא פסיכולוג גדול, ואני ילדה קטנה ומשוגעת, ואף אחד לא יאמין לי.
בגרות כפויה, מדור מוטרדות - נענע.
לסיפורים (לא לשכוח בבקשה כינוי מועדף):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
