אני (לא אני המכונה פה any) וחברתה הותקפו מינית על ידי קרוב משפחתה של החברה, שלקח אותן להפלגה בלב ים על היאכטה שלו. האפס תקף אותן כשהיו שיכורות...
הייתי בת 18 וקצת. ילדה גדולה שמבינה מהחיים, לא ילדה קטנה ותמימה. חברה שלי ואני נסענו לאילת לסוף שבוע, אלו היו השישי-שבת הכי מדהימים שהיו לי בחיים! באמת חוויה מהסרטים... עד שהגיע מוצאי שבת. היינו על היכטה שלו - ישבנו, צחקנו שתינו... הוא היה קרוב משפחה של חברה שלי והוא אמור היה להחזיר אותנו הביתה למחרת... הוא עשה לנו "הפלגת לילה", ככה הוא קרא לזה... עגנו בלב ים סוף – שתויים, מתים... הגעתי למצב שהקאתי את המעיים שלי. חברה שלי ישבה למטה על המיטה ואני יצאתי לנשום אוויר אחרי הקיא המזעזע... שכבתי על הסיפון בעיניים עצומות...
פתאום אני מרגישה שמשהו נוגע בי. לא היו בי כוחות בשביל לפקוח את העיניים. בדיעבד אני חושבת שלא רציתי לפקוח אותן, מרוב פחד... הוא נגע בי וליטף את כל גופי. המשכתי לשכב כאילו אני מחוסרת הכרה והנחתי לו לעשות בי כרצונו... כנראה שהוא הבין שאני מעולפת כי כשהוא ניסה להרים לי את הראש, נתתי לו לפול אחורה כדי שיחשוב שאני מעולפת... וזה עבד, הוא עזב אותי.
המשכתי לשכב באותה פוזה על הסיפון, ורק ביקשתי מאלוהים שיתן לי כוח לקום כי אני יודעת שהוא הולך לגעת בחברה שלי... לא רציתי שהיא תחווה את החוויה המזעזעת שאני חוויתי. זה עזר כמו בכל פעם שאני מבקשת את העזרה שלו... פתחתי את העיניים וחיפשתי את הפלאפון שלי... מצאתי אותו וקמתי... במקום שבו שכבתי היה חלון, שהוא התקרה של החדר למטה, החדר שבו חברתי שכבה... גם היא חצי מעולפת, אני מאמינה... זחלתי לחלון. בקושי יכולתי לזוז, ושוב אני מתפללת שיהיה לי כוח, והיה לי...
הגעתי לחלון והארתי דרכו עם הפלאפון וצעקתי את השם שלה הרבה פעמים. ראיתי אותו יושב שם לידה, אבל לא ראיתי אם הוא נגע בה כי כנראה שהוא נבהל מהצעקות שלי... היא פתחה את העיניים כמו שאמרתי לה לעשות, ובינתיים רצתי למטה. הגעתי אליה וחיבקתי אותה חזק ושתינו בכינו... הוא עלה למעלה. עליתי אליו וביקשתי שיחזיר אותנו ליבשה כי הספיק לנו. הוא עשה את זה החזיר אותנו. איך שהגענו ליבשה לקחנו את הדברים שלנו וברחנו משם... מאז, שנה בערך, לא ראינו אותו... אבל אני לא אשכח בחיים את הפחד הזה, את הזיעה הקרה הזאת, את התפילות לאלוהים שרק יחזיר אותי הביתה למקום הכי מוגן שיש בעולם כולו!!!
כשהגענו לחוף, הבנו שבעצם אין לנו איך לחזור הביתה. למזלי, לפני שעלינו על היאכטה היינו במסיבה, ומישהו שם ביקש את הטלפון שלי. נתתי לו, למרות שזה לא משהו שאני נוהגת לעשות בדרך כלל. היום אני מבינה שטוב שעשיתי כך... אותו בחור מהמסיבה התקשר אלי בדיוק כשאני והיא יושבות ואין לנו מה לעשות. השעה הייתה חמש לפנות בוקר. פתאום טלפון. אני עונה, וזה הוא. שמחתי כמו שבחיים לא שמחתי. סיפרתי לו מה שקרה והוא הגיע אלינו תוך שתי דקות בערך... הוא גם לקח אותנו הביתה, ממש עד הבית, למרות שהוא גר בצפון ואנחנו במרכז... הוא בן אדם מקסים! ואני מודה לו עד היום! באמת. הגענו הביתה והחלטנו שלא נתקרב יותר לאילת אף פעם... באמת מאז לא הייתי באילת ואני גם לא מתכוונת להיות...
היו לי עוד כמה מקרים לא נעימים בחיים שלי, אבל זה הכי טרי שאני זוכרת ויכולה לספר פרט פרט... אני מקווה שלא יהיו עוד אנשים כאלה בעולם שלנו, הם סתם מזהמים אותו... וכל הבנות שנאנסו או חוו הטרדה מינית, אני מקווה שאתן לוקחות את זה בגישה שמעכשיו אתן מחושלות ושתדעו על מי לסמוך, למרות שתמיד הבלתי צפוי זה דווקא האנס או המטריד... אני רוצה שגם תלמדו מהסיפור שלי... אני וחברה שלי עשינו טעות כי סמכנו עליו בעיניים עצומות; שתינו ונתנו לו להפליג בשעה כזאת, מבלי שאפילו דמיינו איך זה ייגמר... אז בנות, בבקשה מכן, אל תעשו את הטעות שאני עשיתי...
הטרדות מיניות, מעשים מגונים ובעילות אסורות בהסכמה – קיץ 2006/ אורית קמיר
לסיפורים (אנא ציינו את הכינוי שמועדף עליכם):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
