mybody

notallowed הוטרדה ואויימה במשך חודשים על ידי טיפוס אובססיבי. כשבא "לאסוף" אותה מהבית, ניצלה במקרה על ידי אחיה הגדול. היא לא רצתה לערב את המשפחה והמשטרה כדי שלא יוודע עליה. 

זה קרה לפני שנתיים, כשהייתי בכיתה י"א. יום אחד התקשר אליי לסלולרי אחד בשם שי (בדוי) ממרכז הארץ. הוא הציג את עצמו והתחיל לדבר איתי, כאילו שזה דבר נורמלי ואנחנו מכירים שנים. תבעתי ממנו לדעת איך הוא השיג את המספר, אז הוא סיפר שנ' הביאה לו את המספר. נ' היתה חברה שלי. "היתה" כי מרגע זה והלאה לא דיברתי איתה. בכל אופן, הוא ביקש שלא אכעס עליה. בהתחלה כעסתי אבל אחר כך השיחה נעמה לי והמשכנו לדבר. הוא בן 19 וחצי, חייל. התברר שהוא הכיר אותה בצ'ט והיא נתנה לו את המספר שלי. בכל אופן, בהתחלה - השיחות איתו באמת היו נחמדות. היינו מדברים שעה כל יום.

לאט לאט הוא התחיל להגביר את הקצב ולהתקשר יותר מדי ביום, משהו כמו שבע פעמים ל-פחות. אמרתי לו ששעה ביום זה מספיק לדבר, לא צריך להגזים יותר מדי, אבל זה לא הזיז לו. הוא היה מתקשר אליי המון, פשוט המון. הבינו: הייתי נכנסת להתקלח וכשהייתי יוצאת הייתי רואה משהו כמו" 27 שיחות שלא נענו", לא פחות. לא יכולתי עם זה יותר ואמרתי לו שלא מתאים לי העניין ואני מבקשת שיפסיק להתקשר... הוא כל כך כעס והודיע לי שלא אעז לנתק איתו את הקשר. לא נלחצתי, אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך יותר ולא עניתי לו בסלולרי במשך כמעט שבוע (הוא היה מתקשר גם ממספרים אחרים או מחסויים).

יום אחד אמא שלי אמרה שמישהו רוצה אותי בטלפון. זה היה שי. שאלתי אותו מאיפה הוא השיג את הטלפון שלי בבית והוא ענה " זה לא בעיה בשבילי. תביני, יש לי עבר שחור, גיליתי הכל עלייך". מכאן הוא פשוט דקלם את כתובת הבית שלי, מספר תעודת הזהות שלי, שמות החברות הכי טובות שלי ומספרי הסלולארי שלהן, כמה אחים יש לי, איך קוראים להם וכו'. הוא פשוט ידע עלי הכל! התחלתי לפחד, והוא אמר לי שכדאי לי לענות לפלאפון כל פעם שהוא יתקשר אחרת הוא יבוא "לבקר" אותי בבית. בגלל שפחדתי מההורים שלי ולא רציתי שהם יגלו שאני, בת 15 וחצי, בקשר עם מישהו כמעט בן 20, ולא רציתי שיתקשר הביתה - הסכמתי תמיד לענות לו לפלאפון.

וכך זה נמשך שלושה חודשים, משהו כמו מאה שיחות ליום! פשוט סיוט! וכשמדי פעם לא הייתי עונה לו, הוא היה שולח הודעות מאיימות כמו "תעני או שאני בא אלייך". יום אחד הוא החליט שהגיע הזמן שניפגש. פחדתי. אמרתי לו שאין לי זמן, והוא – כרגיל, איים ש"או שאני בא אלייך הביתה, או שניפגש במקום אחר". החלטתי להפגש איתו בקריון של חיפה (אני גרה באיזור) - מקום בטוח עם הרבה אנשים. ושתי חברות שלי יעקבו אחרינו.

נפגשנו בקריון. הוא נראה די טוב, אבל לא עשה עלי שום רושם. אחרי שעה אמרתי לו שאני צריכה לחזור הביתה והוא התעקש לקחת אותי הביתה עם האוטו שלו. אמרתי לו שאני כבר אסע באוטובוס אבל הוא ממש התעקש. נכנסתי לשירותים שהיו בסביבה ובכיתי לחברות שלי שיגיעו לאזור שליד השירותים, כאילו "במקרה" נפגשתי איתן שם. שי ראה אותן, נרתע - ווויתר בסופו של דבר.

כשחזרתי הביתה הוא התקשר ואמר לי כמה שאני יפה ומושכת אותו ושהוא רוצה אותי לקשר רציני. אמרתי לו שאני לא רוצה אז הוא אמר לי "את לא יכולה להגיד שאת לא נמשכת אלי, תפסיקי כבר, תזרמי". התעקשתי שלא מתאים לי ואזרתי אומץ ואמרתי לו שיפסיק להתקשר אלי ולא אכפת לי כמה הוא יאיים עליי. מאותו יום לא עניתי לו בסלולארי וביקשתי מהמשפחה שלי שאם יבקש אותי בטלפון מישהו בשם שי - הם כבר זיהו את הקול שלו - שינתקו לו. ההורים שלי חשדו שמשהו לא בסדר, אז אמרתי להם שזה סתם מישהו מהבצפר שלא בא לי עליו. הוא לא התקשר הרבה הביתה, אבל הרבה לפלאפון. במשך שבועיים לא עניתי לו והוא די התייאש. ככה לפחות חשבתי.

הייתי בדרך לבצפר, עסוקה עם הדיסקמן שלי. לא ראיתי שהוא עומד ליד שער בית הספר שלי. רק הרגשתי שמישהו מושך לי את התיק מאחורה, וראיתי אותו. פשוט השתתקתי... לא הייתי מסוגלת לזוז. העיניים שלו היו אדומות כאילו לא ישן כמה לילות. הוא החזיק לי חזק ביד ואמר לי שהוא נורא כועס עלי ומאוכזב ממני ושהוא רוצה שאני אסע איתו לתל אביב. מרוב פחד לא הייתי מסוגלת לעשות כלום... בסוף אמרתי לו שיש לי מבחן ואני חייבת להכנס לבצפר. הוא שיחרר אותי ואמר שהוא יחכה לי עד שתיים (כן, גם את מערכת השעות שלי הוא ידע). בסוף היום, יצאתי דרך פירצה בגדר בצד השני של הבית ספר ופשוט טסתי הביתה, כשכל שניה אני מסתכלת אחורה לראות אם הוא רואה אותי.

הגעתי הביתה. הגפתי את כל התריסים ונעלתי את הדלת. הייתי לבד בבית... שעה-שעתיים אחר כך הוא שלח לי הודעה: "עשית טעות. אני מול הבית שלך, תצאי או שאני נכנס אלייך, לבית הריק שלך". התחלתי לבכות ולרעוד כמו מטורפת. התקשרתי לאבא שלי, הוא לא ענה. התעשתתי, ואמרתי לעצמי שאני בשכונה שלי, מוגנת, ואם הוא יעשה לי משהו - אני אצעק לשכנים שלי.

יצאתי אליו, רועדת. הוא היה בפז'ו הלבנה שלו וביקש שאכנס לאוטו. אמרתי לו שאני לא הולכת לאף מקום, אז הוא יצא מהמכונית. הוא תפ לי את היד, עיקם אותה, ואמר לי שאם אני לא נכנסת - הוא ירביץ לי. בדיוק באותו רגע אח שלי חזר הביתה (הוא בן 22), ראה מה קורה, תפס אותו בחולצה וצרח עליו שאם הוא יתקרב אליי שוב הוא מת. הוא המשיך להתקשר אליי אחר כך אבל כבר לא פחדתי ולא עניתי. החלפתי מספר. וזהו... הוא הפסיק להתקשר ולא בא "לבקר" אותי.

לקח לי אולי שנה לצאת מכל העניין, בכל פעם שהייתי הולכת ברחוב הייתי מדמיינת שהוא נמצא שם, או שהייתי מרגישה שהוא מסתכל עלי. לא רציתי לערב את המשפחה משום שאני גרה בשכונה מאוד קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ולא רציתי שידעו מהסיפור ולא רציתי להכנס לכל ענייני המשטרה.

לסיפורים (אנא ציינו ניק מועדף):

[email protected]