כש-ט' היתה בת 10 וחצי, השכן שלה רדף אחריה שעות בעודו מציע להראות לה "דברים של מבוגרים". כשהוריה מצאו אותה, אחר שלוש שעות וחצי, הם מיד הלכו למשטרה, אבל שם נאמר לה: "עד שהוא לא נוגע בך - אי אפשר לעשות כלום".
שלום, אני בת 14. לפני כמה שנים, כשהייתי בת 10 וחצי, אני וחברה נסענו לנו ברולרבליידס בשכונה... אותה חברה הייתה גם שכנה שלי. ישבנו בספסל שליד הבית שלנו ואז שכן שלנו בא לקראתנו. חברה שלי פחדה אז היא נסעה משם על הרולר. אני המשכתי לשבת על הספסל כאילו כלום, כשראיתי שהוא יושב לידי. חברה שלי סימנה לי לבוא...
קמתי מהספסל אבל הוא תפס לי ביד ואמר לי "בואי, חמודה שלי, אני אראה לך דברים של מבוגרים". אמרתי לו שיעזוב אותי והוא עזב... נסעתי משם מהר והוא הלך אחרינו... אחר כך הוא שוב תפס אותי והתחיל ללטף אותי, ואמר שעם אני אצרח הוא יפגע בי... איכשהו הצלחתי להשתחרר ולברוח... אולי אחת הסיבות שהוא לא התקרב לילדה השניה היא שאח שלה ואותו שכן היו בידידות כזאת.
משם הלכנו לאיזו גינה עם מלא אנשים והוא עוד הלך אחרינו! התיישבתי ליד אנשים והוא ישב בדיוק מולי... פחדתי ללכת. היינו שם אולי שעה, אבל התחיל להיות קצת מאוחר, והאנשים שהיו שם עם ילדיהם הלכו... אז גם אני וחברה שלי הלכנו... ואז הוא פשוט רדף אחרי... וכל הזמן הזה הוא קרא לעברי "תעצרי, חמודה, אני אראה לך דברים טובים", וכו'...
צעקתי לחברה שלי שתספר לאמא שלי, והוא המשיך לרדוף אחרי, למרות שעדיין הייתי עם הרולר. שלוש שעות וחצי הוא רדף אחרי... אמא שלי חיפשה אותי יחד עם אבא שלי ואביה של חברתי. אני לא זוכרת לאן הגעתי, אבל אחרי שלא ראיתי אותו כבר שאלתי כמה אנשים איך מגיעים לשכונה שלי והם לקחו אותי איתם... כשראיתי את אמא שלי, היא ישר הורידה לי את הרולר והרגליים שלי היו כבר נפוחות...
לקחו אותי ואת חברה שלי ישר למשטרה... שם אמרו לנו לבוא יום אחרי זה למפקד נוער ולהתלונן שם... זה ממש עיצבן שלא טיפלנו בנו שם... וכשהלכנו למפקדת הנוער, סיפרתי לאותה אישה מה קרה... והיא אמרה לי פשוט ככה: "עד שלא תהיה נגיעה ממשית אנחנו לא יכולים לעשות כלום..."
אתם מבינים, זאת אומרת... לא משנה שהוא תפס אותי ביד (שזה גם נגיעה) וליטף אותי ואיים עלי... ורדף אחרי שלוש וחצי שעות בנסיון לעשות לי משהו... רק אם הוא היה אונס אותי הם היו עושים משהו... לדעתי זה נורא שנערה\בחורה עוברת דבר כזה ופשוט אומרים לה שעד שלא קורה לה כלום אי אפשר לעשות כלום... אחר כך אבא שלי איים עליו... מאז לא ראיתי את השכן... אני מקווה שהמשטרה יודעת מה היא עושה...
טריקסי השאירה כאן את התגובה הזאת:
פשוט מדהים. שנים שנאתי את ההגדרה שלי כקורבן על ידי הסביבה. זו הגדרה שהופכת אותי לתוצר מוחלט של אירוע שארך שעה. הגדרה שלא משאירה לי זהות משל עצמי ולא משאירה לי בחירה להיות אדם מלא ואמיתי. כשהייתי צעירה יותר כל כך פחדתי מהפנים מלאות הרחמים והזעזוע של האדם שמולי. שנאתי את החברות שלי שכשנכנסתי לכתה הפסיקו לדבר על סקס כדי "לא לפגוע בי". זה היה אונס חוזר, שוב ושוב. היום אני בקשר עם אדם אהוב שהאונס שלי הוא מקרה כואב ועצוב שקרה לי - ולא מה שמגדיר אותי. זה נהדר.
קשר האשמה, מדור מוטרדות בנענע.
זה לא כל כך קשה להגיד לא? נעמה כרמי.
היום, ה-19 בספטמבר, ימלאו לבלוג חמישה חודשים. מסיבות ובלונים - מחר, כלומר בעוד כמה שעות 
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
