mybody

אופק הכירה אותו כמה שנים, היתה החברה שלו במשך שנה וחצי - ואז הוא אנס אותה. והיא מרגישה שזאת אשמתה. 

הכרתי אותו כמה שנים לפני כן, האמהות שלנו היו חברות טובות. ומסיבה טבעית נמשכתי אליו. נהיינו חברים כאשר עליתי לכיתה ו' והוא עלה לכיתה ח'. היינו ביחד הרבה אבל לא עשינו שום דבר מיוחד כל השנה וחצי. כשהייתי בכיתה ז', באתי אליו, כרגיל. אמרתי שאני ישנה אצל חברה ותכננו לראות סרטים כל הלילה. לא חשבתי שיקרה משהו מעבר לזה. הייתי תמימה וילדותית.

התחלנו להתמזמז וזרמתי איתו, לא רציתי שיחשוב שאני תינוקת ויעזוב אותי. הוא התחיל לגעת בי.. והוריד לי את החולצה. אמרתי לו "די... אני לא מרגישה מוכנה עדיין". הוא אמר שהכל יהיה בסדר, וחייך. לאחר מכן הוא החזיק לי חזק את הידיים וקשר אותן למיטה. התחלתי לבעוט בו. כשהוא התפתל, ניסיתי להשתחרר מהמיטה, ללא הצלחה. הוא נרגע, הוציא סכין קטנה מהכיס ואמר שאם אני לא נותנת לו עכשיו - הוא חותך אותי. כמובן שלא חשבתי שהנער שאותו אהבתי והכרתי חמש שנים יעשה לי דבר כזה, אז צחקתי ובעטתי בו קלות. זאת הייתה טעות. הוא חתך אותי... בבטן. ואז הוא העביר את היד לצד השני... ואני הפסקתי להתנגד. הוא הרביץ לי כל פעם שניסיתי להתנגד יותר.

לאחר שהייתי כולי חבולה ועם סימנים כחולים וחתכים על חלקים גדולים מגופי... הוא אנס אותי. זה היה הדבר הכי נורא שקרה לי. אחרי שהוא גמר הוא אמר - "חבל רק שהיית בתולה". התלבשתי מהר ורצתי הביתה. ההורים שלי לא היו בבית איזה יומיים. בזמן הזה לא הלכתי לבית הספר, לא אכלתי, לא כלום. רק שכבתי במיטה ובכיתי. כשההורים שלי חזרו העמדתי פנים שהכל בסדר. מאז יש לי טראומות עם כל מי שאני יוצאת איתו, אני חולמת על זה בלילות ולכן אני גם לא ישנה הרבה. התחלתי לא לאכול כמה ימים בשבוע ולחתוך את עצמי.

סיפרתי על כך לחברות הכי טובות שלי, ובעידודן - הלכתי למשטרה והתלוננתי עליו. הוא נלקח לכלא. הוא היה אמור להיות שם חמש שנים על אונס, הטרדה מינית ותקיפה. אבל אבא שלו שוטר, אז הוא היה שם רק שנה. אני יודעת שהוא יודע איפה אני גרה ואיפה אני לומדת. לפעמים אני רואה אותו. הוא מסתכל עליי ומחייך, את אותו החיוך שהוא חייך כשהוא גמר. לפעמים, כשאני שומעת את השיר שהוא השמיע כשזה קרה אני מתחילה לבכות, לא משנה איפה אני ועם מי. זה עדיין מפחיד אותי ללכת לבד ולהפגע עוד פעם. כי זאת אשמתי.