לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2006

הוא נהג לאונן עלי בחדרי מדרגות


בן דודו המבוגר של הבלוגר city-zen נהג לגעת בו בחדרי מדרגות. city ניתק מגע עם המשפחה המורחבת כדי לא להתקל בו והעז לספר על כך רק אחרי 17 שנה. 

 

כשהייתי בן 10-11, גרתי תקופה מסויימת אצל אבי, שגר אצל סבתי. היה גם לי בן-דוד שהיה גדול ממני ב-6-8 שנים. הוא היה מאובחן כבעל מנת משכל נמוכה מאד. גם מקטנות גילי, בתוכי ידעתי זאת. יצאנו יחד לטייל ברחובות השכונה. הוא התחיל לספר לי שהוא שוכב עם בחורות ושאל אותי אם גם אני עושה את זה! לא ברור לי למה אמרתי שכן!! זאת היתה שיחה מאד שטחית כמובן. יום אחד לחצתי על איזשהו כפתור במערכת הסטריאו והוא אמר לי שאם אלחץ עליו שוב – זה יתפוצץ. הוא ידע שאסור לי לגעת במערכת הזו. הוא קנה בי שליטה שנבעה מהפחדה מצד אחד, ו"ידידות" מצד שני.

 

מה שרציתי לספר עליו, זה שהוא נהג לאונן עלי בחדרי מדרגות וביקש שאגע לו באבר המין. אני לא זוכר כמה פעמים זה קרה אבל היו מספר פעמים. הוא היה גומר עלי. פעם אחת סבתא שלי יצאה מדלת הבית וראתה את זה. היא חזרה הביתה ללא מילה.

 

התחלתי לגנוב כסף מהארנק של סבתא שלי בתקווה שישימו אלי לב ויזדמן לי מוצא מהמצב. בן-דודי נהג לשבת איתי במשך שעות ולהטיל עלי פחד. לא אלים, אלא נפשי. למזלי, אבי עבר לגור בבית נפרד ומאז סירבתי להיפגש עם בן-הדוד. למעשה, מאז סירבתי כמעט בכל הזדמנות להיפגש עם כל המשפחה המורחבת מצד אבי, כדי שלא אתקל בו שם.

 

רק אחרי 17 שנה, במהלך קורס למודעות עצמית, סיפרתי על כך בפעם הראשונה לקבוצה שלמדתי בה. אחר כך סיפרתי לאחותי ולאמא שלי. לא האמנתי שאני עושה את זה... לאבא שלי לא סיפרתי מעולם, אני חושב שזה רק היה גורם לו עוגמת נפש ומפריע לו ביחסים עם המשפחה מהצד שלו. גם ככה הוא נענש בזה שהבן שלו התנתק לחלוטין מהמשפחה שלו.

 

בת דודתי התחתנה לפי כארבע שנים, והחלטתי לסגור מעגל ולהגיע לחתונה ולפגוש את בן-הדוד שלא ראיתי מאז. פגשתי אותו. למראהו עלתה בי בחילה. לחצתי את ידו ואת יד הוריו. אמרתי לעצמי עמוק בלב שהנה אני סולח, למרות שהתחושה היתה קשה. לא הייתי בוחר לראות אותו שוב לעולם.

 


 

המלחמה הפרטית שלי, מדור "מוטרדות", נענע.

מזכירה לכם את התחרות

 

לסיפורים (אנא ציינו כינוי רצוי):

[email protected]

נכתב על ידי , 25/9/2006 21:11   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, במשפחה, ילדות נשכחת  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ממשיכה לחייך למרות הכול ב-28/9/2006 14:37



כינוי: 

מין: נקבה




479,639
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)