אמא של L.L.B נזכרה בשתי הטרדות בעברה, אחת מהן נעשתה על ידי שוטר. אבל גם לפני כחודש היא נאלצה ספגה ליטוף קל על ישבנה.
אז ככה, אתמול הבאתי לאימא שלי (בת 47, שתיבדל לחיים טובים וארוכים, אמן) לקרוא את הכתבה שהתפרסמה ב"הארץ" על מתמורפוזה ואז היא אמרה לי: "את יודעת? כשהייתי בת 16 בערך, חזרתי ממוזיאון ישראל איפה שסבא ז"ל (אבא שלה) עבד וניגשתי לאיזה שוטר שהסתובב שם בשביל לשאול איך מגיעים למקום מסויים. אני לא אשכח איך הוא שיחק לי בשרשרת שהיתה עלי והצמיד לי אותה בחזקה לחזה בזמן שהוא הסביר לי איך להגיע לאותו מקום... את לא יודעת איך הסמקתי ורעדתי. הייתי בהלם! ששוטר יעשה לי כזה דבר?! ועוד בדור שלי? שסמכנו על שוטרים בעיניים עצומות?!?
היא גם ציינה שהיא חושבת שזו פעם ראשונה שהיא מספרת על כך למישהו... אה, והיא רואה אותו עד היום בשכונה. דרשתי ממנה שתראה לי מי זה המאנייק (תמיד אמרתי ששוטרים הם מאנייקים ;)
מאז אימא לא מפסיקה לנג'ס לי שהיא רוצה לבוא איתי ל"מתמורפוזה". אני לא רוצה שהיא תבוא... אימי אישה מאוד שברירית ועדינה, אני מפחדת...
היום המשכתי לדון עם אימא על נושא האונס/הטרדות מיניות וכד'. מאז שהשתחררתי מבית החולים שבו הייתי מאושפזת מעל לשנתיים, הקשר בנינו הפך לעמוק וחזק, אז היא אזרה אומץ וסיפרה לי גם את הסיפור הבא: "לפני 11 שנים בערך, יצאתי עם עוֹז (שם בדוי), התינוק שטיפלתי בו אז, לטייל. פתאום ראיתי ליד בלוק 6 רכב ובתוכו אדם מבוגר מאונן... הייתי בשוק! לאחר כמה שניות ראיתי כמה נערות מתקדמות לכיוון שלו... פחדתי ממה שיכול היה לקרות ובגלל שהכרתי את אחת הנערות ניגשתי אליהן ופיתחתי עמן בשיחה סתמית, הכל בשביל שלא יתקרבו לרכבו... האדם ברכב ראה זאת ונסע משם. הרגשתי הקלה עצומה"
ההורים שלי יצאו אתמול בערב לאירוע משפחתי (אני הלכתי לאירוע אחר). בזמן שאמי חיכתה לאבא שלי שיחנה את האוטו, היא נעמדה על המדרכה והסתכלה בלוח המודעות שהיה על הקיר. פתאום היא מרגישה שמישהו עובר מאחוריה ומעביר את ידו על ישבנה (!!!). היא הסיטה את ראשה במהירות לאחור והספיקה רק לקלוט בחור צעיר, אולי פחות מ-30, עם תיק צד גדול וקוקו, הולך כאילו לא קרה כלום. בהתחלה היא לא הבינה, היא חשבה שזה אבא שלי שמתבדח איתה, אבל הוא אפילו לא היה באיזור... אחי עמד לימינה ולא ראה כלום... היא היתה בהלם. ההלם והקיפאון צרחו מתוכה הרבה יותר חזק מקולה שלה ;(. אבא שלי קרא עיתון בזמן שהיא סיפרה לי את זה (ממש לפני כמה שעות). היא לא אמרה לו כלום... צעקתי לו בקול: "מה, אתה לא שומע מה שיש לאישתך לספר? אתה לא קולט?! מישהו, חלאה, בנזונה, חרא מסריח, נגע באשתך! תגיד משו!!!".
ואבא שלי עם האדישות שלו: "אה כן? מתי? למה לא אמרת? חבל שלא סיפרת לי, הייתי אומר לו שיעביר גם עלי יד..." (הוא חושב שזה מצחיק).
"אבא, זה לא מצחיק! תפסיק!!! אוף, אתה כזה מעצבן לפעמים..."
"מה את רוצה שאני אגיד? אולי זה היה בטעות? אולי המדרכה היתה צרה והוא לא התכוון? חשבת על זה?"
אמי מסמיקה וחצי מגמגמת: "המדרכה לא היתה צרה... היא היתה רחבה מאוד... וריקה כמעט".
אבא ממשיך עם הצחוק הלא קשור הזה שלו, ואני עדיין מתלבטת אם לקחת את אימא איתי למתמורפוזה או לא...
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
