אחד הנערים מכיתתה של אלמונית נגע בה ממש מתחת לאף של המורה.
זה קרה כשהייתי בכיתה ד'. הייתי די מפותחת לגילי... אפילו מאוד מפותחת. כמובן שהבנים בכיתתי היו מפגרים מאוד... אז חשבתי שאני סתם עושה עניין מכל דבר, אבל עכשיו, מקריאת כמה סיפורים בבלוג, הבנתי שלא עשיתי עניין...
זה היה בסוף היום... ממש 3 דקות לפני הצלצול. כולם היצטופפו ליד הדלת והמורה עמדה ליד הדלת כדי לא לתת לאף אחד לצאת לפני הצלצול. כמובן שהיו שם גם הנערים הקטנים, ואני עמדתי עם חברות שלא הכי שמו לב לבנים.
לא יודעת למה, אבל זה הגיע למצב שבו הבנים התחילו להגיד הערות כמו ''וואו, איזה ציצי גדול, אפשר לגעת?'' ואני כמובן עניתי "לא"... והתעלמתי...
לא יודעת איך, אבל זה הגיע למצב כזה שבו אחד המנייאקים שם עבר וממש נגע לי בשד... זה היה ממש לא נעים, הבנתי שזה לא טוב והסתגרתי במשך כמה דקות. כנראה שהייתי בהלם, או משהו. אחרי כמה דקות חשבתי שאני סתם עושה מזה עניין.
לא אמרתי כלום, לא למורה לא לחברות ולא להורים. או שאמרתי, אני לא זוכרת, אבל אם אני לא טועה אז לא אמרתי כלום לאף אחד.
אם משהו כזה קורה לכם לכו ישר למורה או למישהו. אל תפחדו! אני כנראה פחדתי כי לא הייתי הכי מקובלת בכיתה וכנראה גם פחדתי שיתחילו לרדת עליי.
תישמרו על עצמכן.
תגובתה של dorothy לאותה כתבה מדוברת (101):
כבר הפסקתי לספור את המאורעות והפעמים שבהם הרגשתי מוטדרת מינית. זה הפך לרעש לבן ברקע שאר מאורעות היומיום.
אבל הנזק נעשה ובכל מקום עבודה ובכלל שאני מגיעה אליו כבר ברגע שאני חושדת בסיכוי שזה יקרה שוב... אפילו הקלוש שבקלוש, אני חשה שזה משפיע עליי ישר, מלחיץ אותי ופוגע בכל תחומיי חיי.
פשוט כבר אי אפשר לחזות מי עלול לפגוע, אם זה במכוון או "בלי כוונה". ואפילו אם ברור שדבר מה שחדר לגבולות הברורים נעשה, כשמדברים על זה הביקורת היא שאנחנו סתם רגישות מדי. ממציאות סיבה למהומה או לבקשת תשומת לב. ו"על מה את מדברת, מה פתאום, את מדמיינת". או "הוא תמיד ככה עם כל הנשים בסוכנות", או "זה לא רק את" ו"זה לא כזה נורא" ו"תבליגי" (שורה תחתונה - אם את רוצה שיכבדו אותך ולהמשיך להחזיק בעבודה).
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
