רוקפלה חשבה שהיא הולכת להתיידד עם אחד הבנים מכיתתה, אבל היו לו תכניות אחרות לגמרי. בסוף היא התעמתה איתו עד שהודה שתקע את לשונו בגרונה.
אני יודעת שזה כלום, ממש כלום לעומת מה שמספרים פה, אבל זה עשה לי טראומה.
אני בכיתה ז', בת שתיים עשרה וחצי. לפני חצי שנה בערך, התיידדתי עם ילד מהכיתה שלי. הוא רצה שניפגש, וחשבתי לעצמי - למה לא? יש לי הרבה ידידים. חשבתי שסתם ניפגש, נראה איזה סרט או משהו... אז באתי. התחלנו ליראות איזה סרט נינג'ות יפני (שממש לא עניין אותי), ואז הוא הניח את היד שלו על הכתף שלי. זה לא היה לי נעים, אבל אמרתי לעצמי "חפיף, זה בטח סתם נוח לו". אחרי חצי דקה בערך של חוסר אי נוחות, מישהו בסרט ערף למישהו את הראש והדם עף לכל מקום. ואז הוא אמר "איזה מסכן הוא, אה?" הוא התקרב אליי ודחף את הלשון שלו לפה שלי. הייתי בשוק. הייתי רק בכיתה ו' וזה היה זר לי. אחרי כמה שניות, כשהבנתי מה הוא עושה, דחפתי אותו ואמרתי משהו כמו "אני.. עדיין לא מוכנה". (כמובן שזה לא שלא הייתי מוכנה. לא רציתי אבל התביישתי, אני לא יודעת למה). הוא התרחק ממני. המשכנו לראות את הסרט עד שאמרתי לו שזה ממש משעמם אותי (אני שעוד הייתי בטראומה ממה שקרה, משום מה מחליטה שלא נעים ללכת ושאני צריכה לסחוב לפחות חצי שעה).
אז גלשנו קצת באינטרנט. בכל כמה דקות הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי. ואמרתי שלא אני לא מוכנה. כל הזמן אמרתי, כבדרך אגב, שאני לא רוצה חבר. אחרי כמה זמן התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה לבוא לקחת אותי. הוא יצא לחכות איתי. ואז הוא הציע לי חברות (אחרי שאמרתי לו מיליון פעמים שאני לא רוצה חבר!). עוד הייתי על סף דמעות מההרגשה של הלשון שלו בגרון שלי, אמרתי לו "לא". ושנישאר ידידים. לא רציתי להישאר ידידה שלו, לא רציתי לראות אותו לעולם, אבל לא רציתי לפגוע בו. אמא שלי הגיעה. נכנסתי למכונית והתחלתי לבכות.
ביום למחרת, בבית הספר, קראתי לו החוצה ואמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יחבק אותי או מעבר לכך. אבל הכאב והגועל לא הפסיקו לרדוף אותי, כל הזמן חשבתי על זה. סיפרתי את זה לחברות מעטות בשביל לדבר על זה. חברה אמרה לי שכדי להתמודד - אני חייבת לדבר איתו. אחרי הרבה זמן החלטתי שהיא צודקת.
כל היום האחרון של הלימודים בכיתי ופחדתי. אזרתי אומץ וקראתי לו. התחלתי לדבר והשיחה שלנו נשמעה בערך ככה:
אני: "היי א' (נקרא לו א'), נכון מה שקרה שהייתי אצלך...?"
א': "מה?"
אני: "ש... נישקת אותי".
א': "אהה כן, לא משנה, יש לי חברה".
אני: "מה הקשר, אני צרכה לומר לך ש..."
א': "לא, לא חשוב! יש לי חברה!!!"
אני: "אז מה, יש לך חברה, יופי. אני רוצה להגיד לך שאני לא רוצה להיות ידידה שלך ואני לא רוצה קשר איתך, בבקשה אל תדבר איתי".
א': אוקי, אבל... יש לי חברה! הנה תיראי, היא!" (מצביע על ילדה בכיתה שלי).
אחרי זה, באיזו מסיבה, כמה חברות שלי הציקו לו שהוא מגעיל ושהוא נישק אותי. ואז הוא בא אליי ואמר שהוא לא נישק אותי, אולי רק בלחי. בסוף הוא הודה בפני. אבל אני שונאת אותו!
אני יודעת שזה לא ממש הטרדה מינית, אבל זה הפריע לי והרגשתי צורך לשלוח את זה. ואני לא יודעת אם הוא לא היה לא בסדר, אבל זה כאב.
הפוסט פורסם גם בפוליטינט.
והנה פנינה נוספת מהטוקבקים בנענע:
103. להיות גבר
מאת: דור 13:13 05.10.2006
אני עוד רק באמצע תיכון אבל כבר הבנתי את החוקים והעיקרון: הגבר הוא אמור להיות המשרת של האישה (תהיה גבר, תשפיל את עצמך).
הוא עושה בשבילך צבא, נלחם, הולך למילואים, מפרנס אותך אם לא בא לך לעבוד. כל תקציב הבריאות בארץ מוקדש למין שלך, אז אין פלא שהוא מת 5 שנים לפנייך וגם בגלל כל העול שמוטל עליו כדי שאת תשבי רגל על רגל.
אם הספינה טובעת, תמיד ליידיז פירסט והוא יהיה בשבילך פראייר ג'נטלמן וימות.
שיוויון רק מתי שזה נוח לנשים!
את לא תהיי חייבת לשרת בקרבי אם לא תרצי, תכנסי לצבא אחריו ותצאי לפניו, תחזרי כל יום הביתה ב-5.
ותרוויחי בדיוק אותו דבר או יותר.
תצאי לדייטים, הוא במבחן את הבוחנת, הוא משלם את לוקחת. בסוף תתחתני, תעשי איזה ילד, ואז תתגרשי. העורך דין יגיד לך להתלונן עליו במשטרה ושזה טוב למשפט ולא יפגע בו באישי, בסוף תטלפני למשטרה תראי איך עוצרים אותו בכוח ובתוכך תשמחי, הוא ישלם לך מזונות 18 שנה גם אם אין לו על התחת אלפייה ואת עשירה. מה לעשות, הכל כי את ה-אישה.
אותי זה דווקא הצחיק.
"לא נורא, את תראי שתתרגלי לזה" בפוליטינט.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
