ג'ניה: רציתי לספר לכם ולחלוק איתכם איך הטרידו אותי כמה פעמים, וזרקו לי הערות שגרמו לי אי נוחות.
המקרה הראשון:
זה היה כשהיינו בערך בנות 10 או 11, ביום כיפור. אני ושתי חברות שלי יצאנו החוצה וטיילנו שם בין הבניינים, ופגשנו איזה איש אחד שנראה בשנות השלושים לחייו. עמדנו ודיברנו שם והוא איכשהו הצטרף לשיחה ואמר שהוא בא לחברה שלו.
דיברנו ודיברנו, ואיכשהו הגענו לנושא של עמוד השידרה והוא התעקש לבדוק את עמוד השדרה של כל אחת מאיתנו. בטיפשותנו נתנו לו, כי לא ידענו מה הכוונות שלו. התכופפתי והוא הכניס לי יד לחולצה והרגשתי איך היד שלו עוברת על החזה הלא מפותח שלי (הייתי עדיין בלי חזייה). ניסיתי להשתחרר ממנו כי ידעתי שמשהו לא טוב שם, אבל הוא משך אותי, ושוב עשה את אותו הדבר. השתחררתי מאחיזת ידו, שהיתה די חזקה, והוא "בדק" את חברתי. פתאום נדלקה לי נורה אדומה – והבנתי מה הוא עושה. הוא תפס לי ביד אני ניסיתי להשתחרר ללא הצלחה. בסוף דרכתי לו בכל החוזק על הרגל והוא שיחרר אותי. גררתי בריצה את חברותיי מעבר לכביש כשהן מביטות בי המומות ולא מבינות מה קרה. אחרי שהסברתי להן מה קרה שם, גוון הפנים שלהן נהייה לבן.
המקרה השני:
בכיתה ז', לפני שנתיים, אני וחברתי טיילנו בערב בחושך בפארק ליד הבית שלה, כשכמה בחורים התחילו לעקוב אחרינו. חברתי כבר הייתה רגילה לזה ואמרה לי לעשות את מה שהיא עושה. עשינו סיבובים, ניסינו להיפטר מהם – ללא כל הצלחה, שוב ניסינו ללכת במעגלים, אבל מה שלא עשינו שם הם עדיין היו אחרינו. ואז חברה שלי היתה צריכה ללכת הביתה. היא פנתה לדרכה ואני פניתי לי לדרכי, אבל אותם בחורים המשיכו לעקוב אחריי. האצתי את ההליכה שלי, ובסוף מצאתי את עצמי רצה. הבית שלי היה לא רחוק, כולה מעבר לכביש. כשנכנסתי לבניין, אחד מהם תפס לי את היד, הצמיד אותי לקיר והתחיל לתחקר אותי. נהייתה לי תחושה של פחד, התחלתי להילחץ ולנשום במהירות, בזמן שהוא תיחקר אותי. ניסיתי שלא לענות לו, כבר צצו לי בראש כל מיני מחשבות איומות שפחדתי שייקרו. הוא התחיל להתקרב אליי יותר ויותר ומשך אותי ביד. החבר שלו אמר לו לעזוב אותי אבל הוא לא עזב, והמשיך למחוץ לי את היד יותר ויותר, ואני יכולה להישבע שהרגשתי אותו נוגע לי בטוסיק.
כל זה נמשך עד שאנשים יצאו מהמעלית והם הסתלקו. הרגשתי איזושהי הקלה וטסתי הביתה. רעדו לי הידיים, לא סיפרתי לאמא, פשוט רציתי להיפטר מהבגדים ולהתקלח. באותו המקום שהוא נגע לי שיפשפתי בכל החוזקה כי הרגשתי שמשהו לא בסדר שם, משהוא מפריע לי, הרגשתי מגעיל עם עצמי, פשוט ככה.
המקרה השלישי:
הייתי בדך להיפגש עם חברים שלי. ירדתי במעלית ואיתי ירד איזה ילד שהיה בן 17. הוא התחיל לדבר איתי ודיברנו, והבית שלו היה בדרך שהלכתי לחברים, אז עצרתי קצת ליד הבניין שלו ודיברנו. פתאום אני קולטת אותו מתקרב אליי וממזמז אותי. אחר כך הוא ניסה לשכנע אותי להיכנס אליו הביתה כדי לקחת את מספר הפלאפון שלי, אני כמובן סירבתי כי ידעתי שזה לא בסדר (זה היה שנה שעברה). הוא תפס לי ביד וניסה למשוך אותי, ושוב תפס לי ביד וניסיתי להשתחרר והוא לא נתן לי, ושוב ניסה למשוך אותי אליו, נגע בי והייתה בי כזאת צמרמורת, הוא הגעיל אותי. בסוף השתחררתי ורצתי בטיל לחברים שלי. הגעתי אליהם רועדת. חברתי חיבקה אותי חזק כי הייתה בשוק, אבל הבנים המטומטמים שהייתי איתם צחקו. מאז אני לא שומרת איתם על קשר בכלל.
המקרה הרביעי:
אולי זו לא הטרדה מינית, זוהי הערה שמאוד הפריעה לי והטרידה אותי ולא הפסקתי לחשוב על זה הרבה פעמים. אני וחברתי הלכנו ברחוב עם הרבה אנשים והרבה אורות בערב, ואחד עמד שם צעק אלינו "איזה קטנו, איזה כוסיות" (ברוסית) והסתכל לי על החזה. כל כך נגעלתי מזה. זרקתי עליו מבט של " להקיא עלייך י'פדופיל". חברה שלי לא התרגשה במיוחד אבל אותי זה מאד הטריד, המבט שלו, איך שהוא רצה לעקוב אחרינו אבל חברים שלו תפסו אותו. פשוט להקיא.
המקרה החמישי:
זה אחד המקרים שאני ממש נגעלת מהם ואני פשוט לא קולטת איך יכולתי להיות ידידה של הבן אדם הזה! אני חייבת לציין שהוא היה כנראה חרמן יתר, כי תמיד הוא השתמש בכוח. נגיד אם לא רציתי לשבת על הספסל, הוא היה תופס אותי בשיא החוזקה ומושך אותי. הבאתי לו כאפה בצחוק, הוא רץ אחריי, תפס אותי ברגליים והפיל אותי על הריצפה והראש שלי פגע בחוזקה במדרכה. שנאתי אותו על זה. אבל סלחתי לו בטיפשותי.
תמיד כשהיינו מטיילים, הוא היה איכשהו נוגע לי בתחת, היה נוגע לי בחזה. גם כשאמרתי לו "לא!" הוא המשיך. הוא היה מאוד חזק אז לא יכולתי להשתחרר ממנו. בסוף הבנתי מה הוא עושה ושלחתי אותו קיבינימאט.
שימו לב:
הבלוג נמצא תחת מתקפה של טרולים, חלקם עושים זאת על בסיס קבוע. קל לזהות אותם על פי התגובות הלא ענייניות. ענבר ואני משתדלות למחוק אותן ככל האפשר אבל זאת מתקפה. יש בזה גם צד חיובי קטן, והוא שכנראה שהבלוג מצליח. בכל מקרה - נסו להמנע מלהתייחס אליהם, הם רק מנסים לחבל בדיון. דיעות אינן מעשי חבלה, רק קללות ולעג. דיעות, מגוונות ככל האפשר, מתקבלות כאן תמיד בברכה.
ליאור, פרטיך ידועים לי, ובטח כבר הבנת שאני לא שומרת בלב כל כך הרבה דברים. אני מזהירה אותך. אם אני לא טועה - יש חוק נגד מה שאתה עושה.
לא היה לי נעים אבל לא רציתי לפגוע בו בפוליטינט.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
