mybody

אע: החלטתי לכתוב כאן את הסיפור שלי ואיך זה משפיע על חיי.

אני בת 14. לפני 3 חודשים השכנים שלי טסו לארה"ב וביקשו שאני אצא לטייל עם הכלבים שלהם. השכנה אמרה לי לאן היא תמיד לוקחת אותם, חורשה כזאת ביישוב שלנו, די קרובה לביתי. לשם לקחתי אותם... טיילנו... שלוש פעמים ביום, במשך שבועיים. בשבוע השלישי, החלו להופיע שם שני נערים, כל יום באותן שעות שבהן אני מטיילת... בהתחלה רק ישבו, במשך שבוע הם ישבו שם ובהו בי.

יום אחד הם כבר לא היו שם. זה נראה לי נורא חשוד. החלטתי לחזור הביתה. התחלתי ללכת לכיוון השביל שמוביל לביתי ופתאום שמעתי צעדים מאחוריי... כאילו זה בא משום מקום! ראיתי את שני הנערים האלה, לא הכרתי אותם. ואצלנו בישוב כולם מכירים את כולם.

הם באו מישוב לידנו כנראה...

הם תפסו אותי, ניסיתי להיאבק... אבל הם היו חזקים. מאוד. הם השכיבו אותי על הרצפה, אחד החזיק את הכלבים והשני, עשה מה שעשה... בסוף הם נתנו לי ללכת. אחרי שעה.

הגעתי הביתה ונכנסתי להתקלח. חמש מקלחות ביום וכלום לא הוריד את ההרגשה המלוכלכת.

המגעילה.

רציתי למות.

נהייתי ילדה דכאונית.

מרוחקת.

עצובה.

לא הסתדרתי עם בנים. בכלל.

ועכשיו, יצאתי מזה. כבר הרבה זמן שאני מרגישה טיפה יותר טוב, יותר נקייה. אך עדיין, בנים שמנסים להתקרב אליי, לא מבינים למה אני מרחיקה אותם.

קשה לי.

זה צלקת... לא אוכל להפתח לבנים כמו פעם.

מצטערת.

הבנים שקוראים פה, בבקשה תבינו, אם בת מתרחקת כל כך אל תנסו לחנוק... תנסו להבין, לברר.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]