לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2006

הוא איים עלי עם סכין ואמר "את תופיעי בעיתון"


זהירות - טריגר!!!!!!!

במשך חמש שנות נישואים מיטל עברה התעללות קשה מצד בעלה - אלימות, כליאה, אונס. השכנים ידעו ולא עשו כלום כי פחדו מהבעל. כשהיתה לה הזדמנות להתלונן במשטרה - היא עשתה זאת. ולא קרה כלום.

 

אני לא יודעת מה אני עושה פה, קוראת על בחורות שמספרות על חייהן, על מה שעברו. ואיפה החיים שלי, את הסיפור שלי אף אחד לא שמע וגם לא רצה לשמוע, אפילו לא השופט! הוא לא רצה לשמוע והוציא את המניאק הזה לחופשי, למה? לפחות אני יכולה לספר למחשב את גורלי:

אני בת 32, במשך חמש שנים עברתי אלימות קשה ואונס. עברתי קשירות למיטה, אפילו השתנתי במכנסיים, אבל לא היה אכפת לו. הוא איים עלי עם סכין ויש צלקות. הייתי נשואה לו, אז מותר לו? עברתי התעללות נפשית ופיזית, הייתי סגורה בבית במשך כל תקופת הנישואים, החלונות בבית היו תמיד סגורים, לא ראיתי אור. אולי הוא היה נותן לי לראות אור פעם בחודש. הוא היה סוגר עם עצים את פתחי החלונות. הייתי אשה מוכה, ואני לא גאה בזה.

 

צעקתי, בכיתי, התחננתי שיעזוב אותי, נאנסתי – וכלום. אף אחד לא שמע אותי. ניסיתי לברוח מהחלון לפני שהוא חסם אותו עם העצים. נחתכתי מהחלון, נהיה לי שטף דם רציני ביד, ביקשתי ממנו שיקח אותי לקופת חולים, אולי שם אוכל לברוח. אבל לא! הוא שם לי תחבושת ואמר "מפה את לא יוצאת". אחרי כמה ימים, השכנה שהתקרבה לדלת שמעה אותי צועקת. היא שמעה ולא התקשרה למשטרה כי היא פחדה ממנו. ככה חייתי במשך חמש שנים רצופות.

 

יום אחד הצלחתי לקחת ממנו את הפלאפון ללא ידיעתו, כי הוא ניתק את הטלפונים. בכך הוא אפילו הצליח לגרום להוריי לשנוא אותי, הוא גרם לי להיות בלי הורים, הוא ניתק אותי מהם – הוא אמר להם שנעלמתי והוא לא יודע איפה אני. כשהוא איים עליי בפעם האחרונה עם סכין בגרון ואמר לי "את תופיעי בעיתון" – זה היה מה ששבר אותי. כי הבן שלי ראה את אבא שלו מאיים עלי עם הסכין. אז התקשרתי מהר למשטרה, זה היה הסיכוי היחיד שלי לצאת מהחורבה שבה הייתי קשורה וסבלתי במשך חמש שנות נישואים.

 

ואז לקחו אותו וחשבתי שזהו, נגמר הסיוט בחיי. ואז הופיע אח שלו עם האיומים מאחורי הבית - ושוב משטרה. והיום, במקום שהוא יקבל עונש, אני זאת שנענשתי, אני זאת שסובלת, שבוכה, אי אפשר למחוק! אי אפשר לשכוח או להדחיק! כשאתה יודע שאין מי שיעניש...

 

היה בית משפט והוא יצא זכאי, למה? היו הוכחות! היו עדים והשופט לא זימן אותם! למרות שעברו מאז שלוש שנים, אני עדיין חייה בפחד נוראי של סיוטים, שאם הוא לא קיבל עונש, זה אומר שמותר לו. השופט נתן לו ללכת כי מותר לו.

 


 

תוספת:

מה יש לך, גברת אלוני?  (מכוון לאלוני, כמובן)

 


 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

נכתב על ידי , 11/10/2006 19:45   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, בינו לבינה, במשפחה, הכל קרה, הלו, משטרה?, מילים כדרבנות, התלוננתי ו-כלום  
62 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-15/10/2006 20:39



כינוי: 

מין: נקבה




479,523
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)