כשקמיל היתה בכיתה ו', אחיה הגדול החל לגעת בה בלילות בתירוצים שונים ומשונים. היא דיווחה על כך לאמה, אביה נזף בו - ויותר לא דובר על כך. מאז, בכל אופן, זה נפסק.
זה התחיל כשהייתי בכיתה ו', לפני המון המון זמן. יש לי אח גדול ויש בינינו פער קטן של שלוש שנים. בדרך כלל היינו מסתדרים מעולה, מדברים על הכל, משתפים אחד את השני, ממש אחים לתפארת.
באחד הלילות הרגשתי נגיעות קטנות בבטן. בגלל שאני מתעוררת כמעט מכל דבר, בבת אחת התעוררתי - וראיתי את אח שלי. "חלמת חלום רע ושמעתי אותך בוכה אז באתי להרגיע אותך". הייתי קטנה, אבל לא מטומטמת. ובכל זאת, העדפתי להאמין לזה. שמחתי, וסיפרתי לאמא שלי איזה אח טוב יש לי, שמרגיע אותי, שטוב אליי. בלילה השני זה שוב קרה. אותו תירוץ – "חלום רע". הפעם לא רצתי לספר לאמא, פשוט סתמתי את הפה וניסיתי לא לחשוב על זה. והנה, זה פסק לשבוע בערך.
למעלה בעליית הגג, יש לנו חדר ע-נ-ק ומקסים, יש בו פשוט הכל, הוא מעוצב מדהים. יום אחד, אני ושלושת האחים שלי החלטנו לישון שם. היה כיף, בערב סיפרנו סיפורים מפחידים, והלכתי לישון עם חיוך על הפנים. באמצע הלילה הרגשתי נגיעות בחזה שלי, מן ליטופים. לא זזתי, לא ידעתי מה לעשות. אבל ידעתי טוב מאוד שלא היה לי שום חלום רע. פקחתי את העיניים ונבהלתי מאוד. רצתי לחדר של ההורים שלי, שהיה למטה. בכיתי המון, לא ידעתי איך לספר את זה, זה היה מזוויע בעיניי. התביישתי לספר להם את זה, אבל הייתי צריכה. סיפרתי את זה בשקט לאמא, אבל גם אבא שמע. הוא כל כך כעס ונבהל.
הוא קרא לאח שלי מלמעלה בצעקות, ואח שלי שאל אותו ''מה עשיתי?"
-"'אתה יודע טוב מאוד מה עשית".
הם לא דיברו על זה, אלא פשוט שלחו אותו לישון בחדר שלו. אמא אמרה לי לא לישון יותר בקרבתו, וכך עשיתי. אפילו נעלתי את הדלת.
יותר לא דיברנו על זה, כאילו זה לא היה. אחרי יומיים שוב חזרנו לדבר כרגיל. חוץ מההורים לא סיפרתי את זה לאף אחד, זה הגעיל ובייש אותי.
לסיפורים (אנא ציינו כינוי):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
