הנער הוא ניצול של שני אירועים תוקפניים - אחד מתמשך ובתוך המשפחה, השניה - "אקראי", באדיבות עבריין מין מוכר. כיום הוא מוקיר את נסיון החיים שלו.
במשך שנה וחצי הוטרדתי על ידי קרוב משפחה מבוגר ממני. הייתי צעיר אז, בן 7, ובמשך הרבה זמן ראיתי את אבר מינו והוא עשה בי מעשים מיניים ומגונים. הדבר הגדול שאני זוכר, זה שיום אחד הוא ביקש להכניס את אברו, בחדר ההורים, בבית המשפחה, לתוך פי הטבעת שלי. כשנעניתי בסירוב לאחר הכאב, סבלתי במשך כשנה וחצי את ההתעללות המינית. לאחר השנה וחצי, כשכבר הייתי בן 8 וחצי, המעשה נפסק בגלל שהתנגדתי למעשיו, והזהרתי אותו שבמידה ויעז לעשות משהו - אספר להורים. תמיד ביקשתי ממנו לעזוב אותי, התחמקתי והייתי עם ההורים, אך כל זה לא מנע ממנו לממש עלי את ההורמונים שלו. כך שמגיל צעיר, כשהייתי בתחילת היסודי, הייתי מתחבא מתחת לשולחנות ומחפש את כאבי.
בגיל 9, כשהלכתי עם אחי וחבר שלו לבנות מחנה ביער, עבר שם מתחזה ל"שוטר" בעל תעודה, שהודיע לנו שאסור להיות פה, וביקש מאחי וחברו להביא לו מים. כשהם הלכו ונשארתי איתו, המתחזה אנס אותי. התנגדתי לו בכוח, העפתי אותו מעליי, אך הוא חזר והיכה אותי, הוריד לי את הבגדים, והכניס לי את איברו בחוזקה אל תוך פי הטבעת, אונן עליי, ובכוח הכניס לי את אברו לפי וגמר.
באותו יום הוגשה תלונה נגדו, והסתבר שהוא אחד העבריינים הגדולים בתחום. לאחר כשנתיים הבחור נתפס. במשך תקופה ארוכה חשתי מדי יום את הכאב שהתעללו בי מינית ונגעלתי מעצמי.
התחלתי להתרחק מחבריי ולהתנהג בצורה מאד קשה. הוריי שמו לב לנעשה, והתחלתי טיפול ייעוצי. לאחר שנה, כשעליתי לתיכון, טופלתי באחד המרכזים על ידי פסיכיאטרית, שבמשך זמן רב לא מצאה ולא הצליחה להגיע לאבחון. אי לכך היא הוציאה צו אשפוז לאבחון בבית חולים פסיכאטרי, שנדחה על ידי בית משפט השלום. בהמשך השנה, התחלתי ללכת למרכז "הפוך על הפוך" וקיבלתי מהם עזרה. חשתי בגרות ועזרה עצמית. חשוב לי להדגיש שגם שאחרי גיל 10 ועד שהגעתי לתיכון הייתי מקובל בחברה, וחשתי "שהסיפור מאחוריי".
לאחר זמן מה, כשהתבגרתי ולמדתי להעריך את החיים (במובן הפשוט של המילה), התחלתי להתנדב באותו מקום ולעזור ולייעץ לנוער. כיום אני מעריך את מה שעברתי (כולל משפחה בעייתית, מקרי אונס וצרות רבות שהיו לי כילד), בגלל מה שהפכתי להיות: עצמאי, בוגר, מעריך, ואחד שאין מישהו שלא מתחבר אליו בגלל עצמו. לא תחת נורמות חברתיות, אלא תחת כיפת עצמו, "אני עצמי אנוכי".
הלוואי ולא נראה עוד מקרים כאלו והלוואי שכל אחד ישלם על מה שעולל לכל אחד/ת מאתנו.
הפוסט עלה גם בפוליטנט. אנא הצביעו שם.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
