הבלוגרית freez הותקפה על ידי סבא שלה. אמא שלה לא עשתה מזה סיפור, אבל בסוף העניין הגיע לבית המשפט. הוא הכחיש הכל והתיק נסגר.
הסיפור שלי הוא לא הסיפור הסטנדרטי ביותר שאפשר לחשוב עליו. הייתי בת 10, כן 10, כשזה קרה. נסענו לסבא, סבא הקריר והמתבודד, שהיה מחליף איתנו בדיוק חצי מילה... אני זוכרת שתמיד הייתי מפחדת מהביקורים אצלו כי הוא שידר קרירות שכזו... ומעולם לא התגלח (כשהייתי בת 8 הבנתי שהוא דתי ושדתיים חייבים ללכת עם זקן). כשיצאנו מביתו, אמא ביקשה שנלך לבקר את הדודים שלה... תמיד חשבתי שהם אנשים טובים, אהבתי אותם...
ובכן, באותו הלילה, משהו השתנה... כל מה שביקשתי היה ללכת לראות את הכלב שלהם שכל כך אהבתי. לאחר שליטפתי אותו וקראתי לו בשמות החיבה הרגילים, - הוא – הגיע. אותו האיש שבטחתי בו, שהאמנתי בו... שחשבתי שהוא ממש כמו הסבא שמעולם לא היה לי. "אני צריך להראות לך משהו", הוא אמר. עד היום המילים הללו חרוטות בזיכרוני.
הוא הכניס אותי לחדר והתחיל לדבר על זה שיש שם הכל - מקרר, שולחן, שירותים... לא הבנתי ממש מה הוא רוצה ממני. אחי התבקש לעזוב את המקום, הדלת ננעלה. לא כל כך הבנתי מה קורה שם. לפני שהתחלתי בכלל להבין שמשהו לא בסדר, הוא החל לגעת בי. לא סתם לגעת בי. הוא החל להשתמש בי, ממש כמו בבובת מין. ילדה בת 10, שעוד לא התחילה להתפתח... עמדתי שם קפואה. רציתי לבכות ורציתי לצרוח, אבל פחדתי.
פשוט עמדתי ושתקתי.
הוא לא השכיב אותי, כנראה חשב שהייתי צעירה מדי. אבל הוא בהחלט פגע בפרטיות שלי.
הוא בהחלט פגע בי. הידיים הגדולות והדוחות שלו, שעברו לי בכל מקום אפשרי בגוף... איבר המין שלו, שאותו ראיתי לפני שהייתי אמורה לראות. הפנים שלו שהשתנו פתאום. אני זוכרת את הרגשת הטינופת, את הידיעה שמשהו היה לא בסדר. אני זוכרת, למרות שלפעמים אני ממש מקווה שדמיינתי את זה.
באותו לילה ביקשתי מאמא שתישאר איתי קצת. לא יכולתי להחזיק את זה בבטן.
דיברתי.
וסיפרתי.
היא לא עשתה מזה סיפור גדול... היא לא הבינה את חומרת המעשה. היא רק חיבקה אותי והבטיחה לי שיהיה טוב.
רק לאחר שאמא של חברה התערבה בעניין, העניין הופנה לבית משפט. הוא כמובן הכחיש הכל. והתיק ניסגר.
אבל אני, נותרתי פצועה מבפנים, איפשהו...
ולפעמים אני באמת כבר לא בטוחה הם הכל היה חלום או מציאות...
הדחקתי את ההרגשה.
אבל היא נותרה חרוטה בתוכי.
הלוואי שמישהו היה שם לזה סוף.
הלוואי...
הפוסט פורסם גם בפוליטינט, הצביעו שם.
השופט ברק התייצב לצד קצב 
טומי לפיד: צריך לחון את קצב
התקשורת הרשיעה את הנשיא, עאלק
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
